במוזיאון בעיר היפנית טקיאמה מתנוסס בגאווה השלט ״תמונה גדולה״ ליד שתי צלמות יפניות מחייכות. לא ביפנית, לא באנגלית, בעברית.
למה? כי המקום מוצף ישראלים. המוני ישראלים פוקדים בימים אלה את יפן. אתה מתבונן בהם וברקע מהדהדות הקללות מארץ הקודש על ניצחון האספסוף בבחירות, על שני העמים החיים יחד. ואתה שואל את עצמך, לאיזה עם משתייכים אותם ישראלים הפוקדים את המקדשים היפניים?
האם הם משתייכים לעם הרקוב או לאותו עם שאינו רקוב? האם הם משתייכים לעם של עובדי אלילים או לעם שאינו עובד אותם? האם הם משתייכים לעם רגשני או לעם שכלתני? האם לעם שהוא עדר או לעם מוביל? האם לעם חשוך, דתי, מזרחי, מחרחר המלחמה או לעם לבן, חילוני, אשכנזי, רודף השלום? האם הם משתייכים לעם הנבער שמחוץ לגבולות תל אביב, או לעם התל אביבי, הליברלי, הנאור, הדמוקרטי?
איני יודע. אני יודע רק על עצמי. אני משתייך קודם כל ומעל לכל לעם היהודי. זהו עם שיש לו היסטוריה שאין לאף עם אחר (למעט העם הסיני), שיש לו מולדת, שיש לו ציוויליזציה וספרות רוחנית נצחית, שיש לו דת ושפה משלו. כמו בכל עם, יש בו רבדים חברתיים שונים ודעות שונות, מתונות כקיצוניות, ושסעים מגוונים, ומיעוטים לאומיים, ומה לא.
ריבונות העם הזה במולדתו קיבלה את הביטוי הכי נאמן במגילת העצמאות, שכל כך מרבים להזכירה. חציה, לפחות, שם את הדגש על העם היהודי. היא נפתחת במילים: ״בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית״. היא חוזרת ומזכירה עשר פעמים את ״העם היהודי״ במובן הברור של לאום ככל הלאומים, לא דת. כאשר היא מכריזה על ״הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל״, כוונתה היא שמדינה יהודית היא מדינת העם היהודי. כאשר היא מונה את הישגי היישוב היהודי בבניין הארץ וחידוש השפה העברית, היא לא מזכירה הקמת ישיבות או בתי כנסת. לדעתי, ראוי היה להפוך את המגילה למסמך חוקתי, תוך התאמה לזמננו.
ועל רקע זה אני מעלה שתי שאלות לכל אלה המדברים על שני העמים החיים בתוכנו ומשייכים עצמם לעם החכם, הנישא מעם: האחת, לאיזה עם במובן הלאומי אתם משתייכים? האם אתם משתייכים לעם היהודי כפי שקובעת מגילת העצמאות? האם אתם בכלל מסכימים למגילת העצמאות? ובהמשך, או שאינכם משתייכים אליו, שאתם אזרחי העולם הגדול, שאתם למעשה תלושים מקרקע לאומית, בדיוק כמו הקיצונים שבחרדים?
אם התשובה לשאלה השנייה היא חיובית, אז עמדתכם ברורה. אתם באמת עם אחר, משונה, מקלל, מתוסכל תמידית. אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, איני יכול שלא לשאול שוב: אז למה אתם מתנגדים כל הזמן לכל סממן של לאום יהודי, אפילו להנפת דגל הלאום ביום העצמאות? אצלי בבניין, לבושתי, היו כמה דיירים שסירבו לשים דגלים במרפסות בטענה כי הם מביאים רוח המפרה את שלוותם. זו עובדה, לא המצאה תקשורתית.