החדשות הטובות הן שנפתלי בנט ויתר על דרישתו לקבל את תיק החוץ. החדשות הלא טובות הן שאביגדור ליברמן יישאר כפי הנראה שר החוץ גם בממשלה החדשה. לבנט כישורים טובים יותר מליברמן לכהן בתפקיד. הוא משכיל יותר, מדבר אנגלית מעולה.  מתנסח טוב יותר, בעל אנרגיה. הוא גם יהודי מאמין ומסור ללא פשרות לרעיון ארץ ישראל השלמה. 

בנט יכול היה, כשר חוץ, להסביר טוב יותר באו"ם, בוושינגטון ובבירות מערביות מדוע שתי מדינות לשני עמים הוא רעיון הזוי. בנט מסוגל היה להבהיר לקהילה הבינלאומית כי אין סיכוי בעתיד הנראה לעין להסדר קבע עם הפלסטינים. בנט היה עומד גאה ומלא ביטחון על במת האו"ם בעצרת השנתית ואומר לנציגי האומות בחיוך של ילד טוב ירושלים: "הרפו  מישראל ולכו לעזאזל". 
דווקא בגין כישוריו אלה, נסיגתו של בנט מתיק החוץ מנעה מראש אסון מדיני, הידרדרות מואצת במעמדה של ישראל בעולם. אבל להשאיר את ליברמן בתפקיד זה לא רק אסון עתידי מובטח, לא סתם משגה, זהו מזוכיזם פוליטי.

אין באופק סימן להפשרה במתיחות שבין נשיא ארצות הברית אובמה לראש הממשלה נתניהו. המצור המדיני סביב ישראל מתהדק ובאיחוד האירופי מדברים על סנקציות נגדה. ליברמן בראשות משרד החוץ דומה למינוי פירומן כמפקד תחנת כיבוי אש.
אין צורך בהערכות ובספקולציות לצפוי ממנו כשר חוץ. הוא לא השאיר שם רושם בכהונתו בתפקיד. לא ביצע מהלך איכותי ולא קיבל החלטה משמעותית. ביקוריו בבירות מערביות לא הניבו תוצאות מדיניות ולא שינו את היחס הביקורתי כלפי ישראל ואת הרוח המדינית הצוננת הנושבת לכיוון ירושלים. גיחותיו למטה הראשי של האו"ם בניו יורק זכורות כמפגעים דיפלומטיים. 
לישראל  צפויים חודשים קשים בזירה הדיפלומטית. הממשלה החדשה היא הזדמנות פז לשיקום מעמדו של משרד החוץ כגורם משפיע והצבתו בחזית המדינית. ליברמן, שגם נחלש פוליטית, אינו מתאים לאתגרים אלה.
נכון שמדיניות החוץ, במיוחד מול ארצות הברית, נקבעת על ידי ראש הממשלה, אבל השארת ליברמן לצדו כשר חוץ משדרת לעולם שאין מה לצפות מצד ישראל, בוודאי בנוגע לתהליך השלום.
המאמצים לשקם את היחסים עם הבית הלבן הם באחריות נתניהו. כדי להצליח בכך הוא זקוק לשר חוץ בעל אישיות מיוחדת לידו, אחת מתונה ומפויסת. ליברמן אינו כזה.
השארת ליברמן בתפקיד חושפת גם את העובדה שבמקרה הטוב אין בירושלים די מודעות לעוצמת האתגרים והמוכנות להתמודד איתם. יש כאן בעיקר אדישות מדאיגה. כאמור, צריך לעבוד מול הבית הלבן, לקיים קשרים עם האיחוד האירופי, עם מועצת הביטחון, ובעיקר לפרק מוקשים ולהבטיח את האינטרסים של מדינת ישראל.
שיקום מישהו במערכת הפוליטית בישראל ויגיד שליברמן הוא האיש המתאים לכל המשימות המיוחדות האלו.