הורות במחלוקת: נקודות למחשבה לפני שמגבשים דעה בנושא פונדקאות

פונדקאות היא עניין מורכב: יש מי שחושב שמדובר בסחר בנשים, ויש מי שחושב שמדובר בסיוע לנזקקים. במקרים רבים, אבל לא תמיד, קל לזהות קשר בין מצבו לבין עמדתו של המתלונן (על הפונדקאות) או המתגונן (מאשמת הפגם המוסרי). מי שמאוד רוצה ילד – מוצא הכשר מוסרי לפונדקאות. מי שכבר יש לו ילד – קל לו יותר להתמקד בעקרונות מוסריים כלליים ולהתעלם ממצוקות אישיות פרטניות.
 

מה זו בחירה חופשית: מדוע תאפשר המדינה בחירה חופשית לאישה המעוניינת למכור את גופה לפונדקאות, אך לא תאפשר את אותה בחירה חופשית לאישה המעוניינת למכור את גופה כדי לספק שירותי מין? יש תשובה לשאלה הזאת, כמובן. המדינה רואה ערך בתוספת ילודה, ואינה רואה ערך בסיפוק צרכים מיניים. אבל אם זו סיבת ההיתר מחד וסיבת האיסור מאידך, הרי שכלל לא מדובר על זכותה של האישה, אלא על מימוש של ערכי המדינה באמצעות גופה. 
 

אין זכות להורות: יש לאנשים רצון עז בהורות, ויש סיבות טובות לסייע לאנשים להיות הורים – אבל מאין צצה הזכות להורות, קשה לומר. ספק אם יש זכות להורות. ודאי שאין זכות להורות תוך פגיעה באנשים אחרים. בדיוק כמו שלאנשים נמוכים אין זכות טבעית להיות גבוהים – ועל כן אין להם זכות לדרוש שהמדינה תאפשר להם לגבוה באמצעות השתלת רגליים שקוצצו מאנשים אחרים. וכמובן, צריך לשאול האם פונדקאות שקולה לקיצוץ איברים? האם היא מגלמת פגיעה מהותית באנשים אחרים? ומה אם המקוצצים עושים זאת מהסכמה חופשית? ומה אם מדובר ברגליים שקוצצו בנפאל?
 

ישראל לא בפיגור: המסר שהעבירו כמה מניצולי רעידת האדמה היה מסר של טרוניה. למה ישראל לא מאפשרת גם "להם" – בדרך כלל זוגות חד־מיניים – הליך של פונדקאות. אפשר היה להתרשם שישראל נמצאת בעניין הזה בפיגור גדול אחר מדינות אחרות. האמת הפוכה: ישראל היא מדינה שעידוד הילודה כבר מזמן עבר בה את גבול הסבירות.
 

המדינה כן קובעת: אפשר וראוי להתווכח על שאלת הפונדקאות בכלל – מוסרית או לא; ועל שאלת הפונדקאות לזוגות חד־מיניים בפרט – ראויה או לא. אבל אין בין שתי אלה קשר הכרחי. מדינה רשאית להכשיר פונדקאות, ובכל זאת לא להכשיר פונדקאות לזוגות חד־מיניים. כשם שהיא יכולה לקבוע שהיא מאפשרת פונדקאות לזוגות, אך אינה מאפשרת פונדקאות לשלישיות. וברור שבזה המדינה מאותתת שלטעמה מוטב לילד לגדול במשפחה מסוג מסוים ולא במשפחה מסוג אחר. וברור שאיתות כזה יקומם את מי שלטעמו אין שום הבדל בין משפחות מסוגים שונים. אז מה: המדינה מאותתת את העדפותיה בהרבה מאוד נושאים כל הזמן, ותמיד יש מי שהיה מעדיף איתות אחר.

המדינה לא קובעת: המדינה אותתה, אך אזרחיה מוצאים דרך להתעלם. ואז האדמה רועדת. ונוכח הדרמה האנושית, המדינה מרגישה דחף לאו בר כיבוש להתגייס להצלתם של המתעלמים. שוב מסתבר שישראל היא מדינה שלא מסוגלת לעמוד מול מניפולציה רגשית של אזרחיה. זה מפריע כמובן לקיומו של שלטון תקין ומסודר – ובכל זאת לא בהכרח צריך להירשם לגנותה.

פונדקאות היא עניין מורכב: ולכן ויכוח זה בסדר, רצוי ותרבותי. מי שסבור שפונדקאות היא דבר פסול, אינו בהכרח רשע שאין לו עניין בסבלם של אנשים הכמהים לילד. ומי שסבור שפונדקאות היא דבר ראוי, אינו בהכרח רשע שאין לו עניין בגורלן של נשים בעולם השלישי. ומי שסבור שפונדקאות צריכה להיות מוגבלת לזוגות נשואים של גבר ואישה, אינו בהכרח שונא הומואים. ומי שסבור שטוב שגם הומואים יוכלו לגדל ילד, אינו בהכרח אויב של מוסד המשפחה.