1. צו האופנה
  
רשות המסים שיגרה השבוע תזכורת קצרה בנוגע לאחד מעיוותי המס המרגיזים, והוא הפטור ממע"מ באילת. אנשי הרשות פשטו על רשתות המשקפיים קרולינה למקה ואירוקה וחשפו סוד ידוע: מה שרואים מכאן לא רואים משם. 
 
חלק מבעלי החנויות עושים צחוק מהחוק. יש מוצרים שנמכרים ללא מע"מ גם לאלה שאפילו לא ביקרו באילת (ביקרו דרך הטלפון). סוחרים אחרים מגלגלים את מרבית הפטור לכיסם. בניגוד למה שאמר לי במדור זה מאיר יצחק הלוי, ראש עיריית אילת, משלמי המסים אכן מרגישים פראיירים כשהם מממנים קומבינות שהיקפן כחצי מיליארד שקל בשנה.
 

בעבר הרחוק גם הסיגריות והמוצרים הלבנים (כמו טלוויזיות ומקררים) היו פטורים ממע"מ, אבל ברשות המסים סגרו את הפרצה. מנהל הרשות משה אשר לא יודה פומבית, אבל הוא היה שמח ששר האוצר החדש משה כחלון יעביר את רוע הפטור מהעולם.


דרש "ארגז כלים חינוכי". בנט עם נתניהו. צילום: פלאש 90

 האם זה יקרה? ספק רב. כחלון התחייב במצע הבחירות לא להעלות מסים, ולכן הוא לא יבטל את הפטור באילת וגם פטורים אחרים כמו אלה על קרנות ההשתלמות. את הלקח של יאיר לפיד הוא כבר למד. כחלון לא יעשה הפוך ממה שהבטיח לבוחריו.
 
אבל שר האוצר המיועד נמצא בדילמה לא פשוטה. הקואליציה המתגבשת הולכת להפוך לאחת היקרות בתולדות התקציב. הוא גם צריך לתחזק אותה, גם לא להעלות מסים וגם להפחית את הגירעון. בניגוד לביבי, הוא לא קוסם.
 
מפלגות הקואליציה, שכבר למדו עם מי יש להן עסק, דרשו לשריין את התוספות התקציביות במסגרת ההסכמים הקואליציוניים. קוראים לכך "ארגז כלים", שהפך למונח הנדוש ביותר במו"מ הקואליציוני. 
 
כחלון דרש וקיבל "ארגז כלים" נדל"ני שהפך אותו לשר האוצר המעוטר ביותר בסמכויות נדל"ן. חוץ מהאוצר הוא יקבל את קבינט הדיור, יספח את מינהל התכנון במשרד הפנים, את מינהל מקרקעי ישראל ואת ראשות ועדת המשנה של ועדת הכספים לענייני רפורמות. דרישותיו התקציביות נוגעות ליישום (מוצדק) של חלק מהמלצות ועדת העוני. מדובר בהעלאת תשלומי הבטחת הכנסה לקשישים ללא פנסיה (שהובטחה עוד בתקופת לפיד) והגדלת מענקי העבודה (מס הכנסה שלילי ליוצאים לעבודה). כחלון גם מבקש לשפר את שכר חיילי החובה באמצעות תוספת לשכר השוטף או הגדלת מענק השחרור. יישום דרישות כחלון כרוך בהוצאה תקציבית של 1.5-2 מיליארד שקל לשנה.
 
שר החינוך המיועד נפתלי בנט הולך לפי צו האופנה, ודורש "ארגז כלים" חינוכי שיאפשר העסקת סייעת שנייה בגני ילדים והפחתת הצפיפות בכיתות (גם אלה נושאים שטופלו על ידי לפיד). עלות הארגז של בנט נאמדת במיליארד שקל. שר הפנים המיועד מש"ס אריה דרעי דורש "ארגז כלים" חברתי שנוגע ליישום מע"מ מופחת על מוצרי מזון בסיסיים בעלות של כמיליארד שקל. ביבי הבטיח לאמץ את הדרישה אך לא הבטיח לקיימה. 
 
יהדות התורה דורשת החזרת עטרה ליושנה באמצעות "ארגז כלים" תורתי. המפלגה הכי סקטוריאלית אינה מתביישת לדרוש לראשונה להנהיג תקציב רטרואקטיבי. טובת המדינה אינה מעניינת אותה. בעקבות כך יוחזרו קצבאות הילדים שקוצצו בממשלה הקודמת ל־140 שקל לילד, ללא קשר למספר הילדים, כדי להמריץ יציאה לעבודה. 
 
בעקבות כך משפחות חרדיות, בדואיות או כל משפחה שבה שבעה ילדים ומעלה יפונקו באלפי שקלים נוספים לחודש שיגדילו את החשק להישאר במיטה. גם "חוק נהרי" למימון מוסדות דת ללא לימודי ליבה יקבל הנשמה. טיפולי השיניים הניתנים כיום חינם (ביוזמת יעקב ליצמן) עד גיל 12, יורחבו בהדרגה לגיל 18. קצבאות הבטחת ההכנסה לאברכים מישראל ומחו"ל ותקציבי הישיבות יוחזרו לגודלם המקורי.

כל הטוב הזה נאמד בהוצאה של כ־10 מיליארד שקל בשנה.
ואיך יממנו את התוספות? ידו של ליצמן על הדק המסים קלה, והוא מדבר על העלאת מס הבריאות בחצי אחוז. אבל כמו הצעות אחרות לביטול פטורים ממס, זה לא יקרה. בניגוד להמלצת הנגידה, כחלון לא יעלה מסים, כי התחייב לכך והבהיר לכל שאין בכוונתו להפר את התחייבותו.
 
בדרג המקצועי הבכיר באוצר חלוקות הדעות. ראש אגף התקציבים אמיר לוי טוען שלא תהיה ברירה אלא לקצץ או להעלות מסים. עמדתו נמסרה בפגישות ישירות עם כחלון והוא חזר עליה בישיבת רבת משתתפים לפני כעשרה ימים אצל בנימין נתניהו.
 
כמו גם בנושאים אחרים, החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו, חושבת הפוך ממנו. עמדתה היא כי המצב התקציבי ב־2015 וגם ב־2016 יוכל לאפשר את יישום הדרישות בזכות עודפי המסים והניהול התקציבי האחראי. מנכ"לית האוצר הפורשת, יעל אנדורן, אינה בתמונה, וכעת ממתינים למינויו הרשמי של שי באב"ד כמנכ"ל האוצר. ומה חושבת הנגידה? עוד לפני הפינוקים הכספיים לקואליציה טענה פלוג שיהיה צורך בהעלאת מסים של כ־7 מיליארד שקל. כחלון עדיין לא נפגש איתה, וכנראה שהוא יודע למה.

2. רעידת אדמה פיננסית
 
היה מרגש לחזות השבוע במאות הישראלים ניצולי רעש האדמה בנפאל נוחתים בנתב"ג במטוס הג'מבו של אל־על. המחזות הזכירו את חילוץ בני הערובה מאנטבה ב־1977. רק שאז זה עלה לנו בדם, והיום זה עולה לנו בדמים (פיננסיים).
 
אין כמו ישראל בחילוץ אזרחיה ברחבי הגלובוס מכל שטות שהם עושים. השלטונות נוהגים כלפינו כהורים לילדים אינפנטילים, שיודעים טוב יותר מאיתנו מה טוב בשבילנו. המחוקקים ידאגו לנו, ממחירי הפופקורן בקולנוע ועד חילוץ התקועים בטריטוריה שלגביה שוגרה אזהרת מסע. זה קרה בצוק איתן כשישראלים שנתקעו באיסטנבול של ארדואן דרשו חילוץ עכשיו ומיד. זה חוזר על עצמו בהודו (הישראלי המסטול), בסיני (הישראלי ששכח קליע בתרמיל) ובכל מקום אחר. עלות החילוץ מנפאל תיפול עלינו, משלמי המסים.


העלות תיפול עלינו. משלחת צה"ל לנפאל. צילום: דובר צה"ל
 
ייתכן שכך צריכה מדינה נורמלית לנהוג באזרחיה. הנה לכם סיבה נוספת לכך שישראל נמצאת במקום ה־11 בעולם כמקום שכיף לחיות בו ומקדימה מדינות כמו ארה"ב וגרמניה. הישראלים שחולצו מנפאל שימשו מקור קנאה לאזרחים ממדינות כמו שווייץ וצרפת, שנזנחו כמו כלבים. אך התמונה לא תהיה שלמה אם לא נביא בחשבון כמה יעלה לנו התענוג הזה.
 
נתחיל עם משרד הביטחון וצה"ל. עוד בטרם הסתיימו זעזועי המשנה הורה שר הביטחון משה יעלון לשגר לנפאל משלחת סיוע צה"לית, שהוטסה על ציודה בשבעה מטוסי תובלה של חיל האוויר. בנוסף חכרו במשרד הביטחון שני מטוסי ג'מבו של אל־על: האחד מטוס נוסעים והשני תובלה. על פי הערכות, עלות העסקה עם אל־על נאמדת בלא יותר ממיליון שקל (באל־ על לא נקבו בסכום המדויק). ההוצאה התקציבית הכוללת של משרד הביטחון נאמדת במיליוני שקלים נוספים. כמה בדיוק? שלטונות צה"ל לא ידעו לנקוב לבקשתי בסכום המדויק.
 
מי יממן את החילוץ? עדיין לא ברור מניין יבוא הכסף, אבל סביר להניח שבמשרד הביטחון ידרשו את כיסוי ההוצאה מהאוצר (אף על פי שהנסיעה לא תואמה איתם מראש). בהיעדר ממשלה, פועלת באוצר ועדת חריגים בראשות החשבת הכללית. לוועדה לא הוגשה עדיין בקשה למימון חריג של מבצע החילוץ. גם לאגף התקציבים באוצר לא הגיעה הבקשה. על פי הערכות, האוצר ייכנע ויחזיר למשרד הביטחון את עלויות החילוץ שתרם ליחסי הציבור של המדינה.
 
שחקן נוסף במבצע היה חברות הביטוח, הפועלות משיקולי רווח ויחסי ציבור. בתחילת השבוע שיגרו החברות צוותי חילוץ דרך חברת מגנוס (ארבעה־חמישה אנשים לצוות) והפעילו מסוקים פרטיים בזמן שצבא נפאל לא מנע את המראתם. מלאכי החילוץ לא דרשו אומנם עם העלייה למסוק העתק מהפוליסה, אבל השיקולים הכלכליים עמדו באוויר. בתקשורת דווח שצוותי החילוץ ומוקדי החירום סייעו השבוע בחילוץ לפחות 20 ישראלים שנתקעו במקומות נידחים.
 
חברות כמו הראל (המשווקת את פוליסת 669), מגדל (המשווקת את פוליסת התרמילאים) או הפניקס המבטחת את מטופלי הפונדקאות, קיבלו יחסי ציבור ששווים יותר מכל מסע פרסום של שוקה או של שני כהן מביטוח ישיר. בימים שבהם ענף הביטוח נמצא תחת הזכוכית המגדלת של הרגולציה, טוב לדעת שחברות הביטוח נמצאות במקום כשבאמת צריך אותן. בענף מעריכים שהוצאות החילוץ יסתכמו בכמה מאות אלפי שקלים - כסף קטן לענף, המוניטין בגין החילוץ שווה כל פרוטה.
 
מובן שזו אינה סיבה לייקור הפרמיות בפוליסות ביטוחי הנסיעות, אבל מי יודע? אולי הגדלת המודעות לפוליסות תביא גם לייקורן.
גם סוכני הביטוח הצטרפו לחגיגה באיחור אופנתי. נשיא לשכת הסוכנים אריה אברמוביץ קרא לחברות הביטוח להאריך אוטומטית את הפוליסות שתוקפן פג, והחברות נענו בשמחה.
 
3. מינוי המנכ"ל המחשמל

חברת החשמל שיגרה השבוע באישון לילה הודעה לבורסה על מינוי יצחק בלמס, חבר ההנהלה, כממלא מקום מנכ"ל שייכנס לתפקידו החל מהיום. מדוע כונסה ישיבת הדירקטוריון בחופזה?
 
זה קרה בעקבות פנייה של חבר הדירקטוריון פרופ' יהודה אדלר ליו"ר יפתח רון־טל. אדלר ביקש לדון בהארכת כהונתו של אלי גליקמן כמנכ"ל. הוא הסביר שאין סיבה שלא להאריך את הקדנציה עד ששרי האנרגיה והאוצר בממשלה החדשה יחליטו אם לאשר את המינוי של עופר בלוך, שאושר בוועדת האיתור.
אדלר גם תמה על כך שפרטים מהותיים הנוגעים לבחירתו של בלוך לא הובאו מראש לידיעת חברי ועדת האיתור. מדובר בין השאר בחברותו של בלוך בדירקטוריון וויטווטר הכושלת, שנוהלה בעבר על ידי מנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב. 
 
בעקבות זאת פנה למשרד עורכי הדין הרצוג־פוקס־נאמן לקבלת חוות דעת על כשירות הליך בחירתו של בלוך. במשרד פנו לבלוך וביקשו הסברים. בלוך הבהיר שבטופס המועמדות הוא לא התבקש לפרט את שמות הדירקטוריונים שבהם כיהן, ובכל מקרה חשב שהדבר אינו רלוונטי ליכולותיו הניהוליות. הוא גם הסביר שבפני "ועדת ברנר" למינויים המוסמכת לדון בניגודי אינטרסים, הוא פירט את שמות הדירקטוריונים שבהם כיהן, והוועדה מצאה שהוא כשיר.
 
דירקטוריון חברת החשמל קיבל את הסבריו של בלוך, אך פרופ' אדלר לא הסתפק בכך. הוא עדיין דרש להבין מדוע אצה הדרך לדירקטוריון להחליף את גליקמן, ומדוע שלא ימשיך בתפקידו עד למינוי מנכ"ל קבוע. גם כאן, הדירקטוריון בראשות רון־טל הסביר שהכהונה הוארכה הרבה מעבר לסביר (בשמונה חודשים). הוסבר שהארכה נוספת אינה באה בחשבון, כי נושאים רבים, ובכלל זה מינויים מקצועיים, תקועים ואינם מובאים לשולחן הדירקטוריון בהמתנה למנכ"ל הבא.
 
הובהר שטוב שגליקמן כבר יסיים את תפקידו וכי נוספו לכך סיבות אישיות. אבל לרון־טל אצה הדרך למנות מחליף זמני לגליקמן מסיבות נוספות. מינוי בלוך אושר אומנם בוועדת ברנר אבל החיפזון מן השטן. שרי האוצר והאנרגיה לא חתמו על המינוי, כעת צריך להמתין לשרים בממשלה החדשה.
עד אז בלוך ייאלץ לשוב ולהתייצב בפני ועדת ברנר, בתקווה שלתפקיד שר האנרגיה החדש לא ימונה מחדש סילבן שלום, הרואה במינויו מחטף לא ראוי שנעשה לפני הבחירות מאחורי גבו. לכך הוא מוסיף את הרקורד העסקי הבעייתי של בלוך.
 
בקיצור, חברת החשמל נקלעה לפלונטר מיותר. צריך היה להיות ברור שבחירת מנכ"ל חדש בחברה ממשלתית יומיים לפני הבחירות (ב־15 במרץ), ללא תיאום ציפיות עם הדרג הפוליטי, היא הימור מסוכן שעלול להסתיים בבכי. לבוחשים במינוי צריך היה להיות ברור שהמינוי בעייתי, לנוכח הפרטים הנוספים שנחשפו בהמשך הדרך. נראה שבחברת החשמל וברשות החברות הממשלתיות לא רצו לדומם מנועים וקיוו שהמינוי יעבור בשקט, מה שבפועל לא קרה.
אז מה היה לנו? מונופול החשמל נותר מתפקד שמונה חודשים עם מנכ"ל מקרטע. הערפל סביב אישור מינויו של בלוך נעשה סמיך יותר. ולבסוף, אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם גם השרים הממונים בממשלה החדשה יסרבו לאשר את המינוי.

4. מינוי בר קיימא

השבוע הועלתה מחדש לסדר היום סוגיית מינויה של חדוה בר, חברת הנהלת בנק לאומי, למפקחת על הבנקים. המינוי המסתמן כמוהו כלחיצה על כפתור התרעומת של "גופים חברתיים" הכוללים תנועות כמו צדק פיננסי (יצאו אתמול למשמרת מחאה), התנועה לאיכות השלטון (פגיעה אנושה באמון הציבור) וח"כ זהבה גלאון, המתמחה בניסיונות טרפוד של מינויים מעוררי מחלוקת. גלאון פנתה בעניין לנגידת בנק ישראל שהשיבה שהיא בוחנת "פתרונות אפשריים" שיצמצמו את ניגודי האינטרסים במינוי. 
 
בואו לא נתבלבל: פלוג מעוניינת במינוי בר, המסתמנת כמפקחת על הבנקים הבאה. גם המפקח הנוכחי דודו זקן מתלהב ממנה.
יו"ר ועדת המינויים פרופ' נתן זוסמן (מנהל מחלקת המחקר) ממליץ עליה בחיוב, עוד לפני זימונה לראיון הצפוי בשבוע הבא. בר התלבטה לא מעט, אבל הסכימה להתמודד לאחר שבסביבתה לחצו להגיש מועמדות.
 
אסתפק בשני שמות "משכנעים": יו"ר רשות ניירות ערך פרופ' שמואל האוזר ופרופ' צבי אקשטיין, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל וכיום ראש החוג למינהל עסקים בבינתחומי. שניהם מכירים היטב את בר, סומכים על היושרה המקצועית שלה וחושבים שהיא האדם הנכון במקום הנכון.
 
אז מה סיבת ההתנגדות? היא נובעת כמעט כתגובה פבלובית של ארגונים לכל מה שמדיף ריח של קשרים בין הון (בנקאות) לשלטון, או של "הדלת המסתובבת" שבין בנק ישראל לבנקים. כוונתם טובה ללא ספק, אבל מינוי מפקח חיוור הוא שעלול לפגוע ללא תקנה באמון הציבור. על פי שיטת "החברתיים", המפקח צריך להיות מי שכל חייו בילה מול המחשב בבנק המרכזי, מכיר את הבנקים דרך הדוחות והמאזנים, ולא השתתף מימיו בישיבת דירקטוריון עסקית אחת.
 
על פי קנה מידה זה, רוני חזקיהו, אחד המפקחים המצוינים אם לא ה־, לא יכול היה להגיע בחיים לתפקידו רק כי קודם היה בכיר בדיסקונט. חזקיהו טיפל בבנק הפועלים (שגם בו עבד בעבר) כפי ששום מפקח קודם לא עשה. כיום הוא משמש כיו"ר הבנק הבינלאומי, וגם כאן אין בעיה. 
 
בר מכירה את בנק ישראל בתפקידיה בפיקוח על הבנקים ובמחלקת המחקר. משנת 2008 היא בבנק לאומי במסגרת חטיבת שוק ההון והאחראית לניהול סיכונים. בר אחראית לניקוי האורוות הטוטלי שנעשה בפעילותו הבינלאומית והשאירה אחריה שובל של נפגעים בשטח. אז נכון שהגעתה מלאומי, המתמודד עם בעיות חמורות של סיוע להעלמות מס, היא בעייתית.
 
ניתן לפתור את זה דרך שדרוג נטרולה מעיסוק בתחומים אלה כפי שנעשה בעבר בין חזקיהו לדיסקונט. ניסיונה יאפשר מבחינתה לדעת את האיזון המדויק בין רגולציה לעודף מעורבות, בדיוק כפי שממליץ ליפא העגלון מהשיר הידוע: צריך למתוח המושכה וקצת לקחת חזרה.
אם בר תיפסל, נקבל בסופו של דבר מפקח ניטרלי, נטול ניגודי אינטרסים, אבל חף מכל ידע מעשי. בסוף כהונתו סביר שנשאל: תזכיר לי איך בעצם קוראים לו?
 
5. בעל הבית הממשלתי

אורי יוגב, מנהל רשות החברות הממשלתיות, מרוצה מהדוחות הכספיים שנחשפו שלשום. "הרווחיות השתפרה, אבל יש הרבה אירועים חד־פעמיים שהשפיעו, כמו בתעשייה הצבאית שהפסידה 2.5 מיליארד שקל בגלל תוכנית הפרישה ורשתות הביטחון", אומר יוגב, ומוסיף: "מכירת תע"ש מתקדמת. שלשום יצאה משלחת לארה"ב להצגת החברה (רוד שואו) למשקיעים. לקראת סוף מאי נראה מי הרציניים, ונקווה להשלים את המכירה לקראת סוף 2015. יש הרבה מהמורות בדרך, אבל הרוב מאחורינו. פגשנו למעלה מ־20 מתעניינים ואנחנו אופטימיים, אבל זה לא ודאי".
 
אני שואל את יוגב על הנפקת הרכבת בבורסה, והוא מונה אותה כאחת ההצלחות הגדולות: "הרכבת נהנתה השנה מרווח חד־פעמי גדול כחלק מהסכם סובסידיה ופיתוח רב־שנתי. הנפקת איגרות החוב הסחירות הייתה מוצלחת מאוד. זה מפתיע שהרכבת משלמת ריבית נמוכה מחברת עזריאלי ומבנק הפועלים. ההנפקה תסייע למימון השקעות ובהתארגנות הרכבת לעבודה עסקית ושקופה. הרכבת מפגינה שיפור דרמטי בביצועים וברמת השירות".
 
ועדיין, אתה לא כל כך מרוצה מביצועי התעשיות הביטחוניות. 
"ניתן היה לצפות שהחברות הביטחוניות ירוויחו יותר מחברות תשתית, וזה לא קרה. עיקר הדאגה הוא לתעשייה האווירית שהיא על סף הפסד. אחד היעדים החשובים השנה יהיה ההתייעלות. טיפלנו במוקדי ההפסד, והשנה נטפל בחברת החשמל אבל נתמקד בתעשייה האווירית".
 
ח"כ חיים כץ ימונה כנראה בשבוע הבא לשר. זה פותר לך את בעיית החופשה ללא תשלום האינסופית שלקח מהתעשייה האווירית? 
"זה לא סוד שאנחנו חושבים שזה לא סביר שיו"ר ועד בחברה ממשלתית ייקח חופשה לפרק זמן לא סביר. ביצענו ביקורות מיוחדות ובימים הקרובים ממש נמשיך לטפל במיגור התופעות הקשורות באי סדרים שבהם מעורבים חברי ועדים שאיתם לא ממצים את הדין. החלטות הדירקטוריון בנושא הארכת הכהונה של כץ היו לא סבירות ונמשיך לפעול עד שהדירקטוריון ישתכנע".
 
יש עדיין טענות קשות בנוגע לנבחרת הדירקטורים ל־2015. מדוע לא הפקתם לקחים מהפעם שעברה?
"נבחרת 2015 נמצאת בשלבים מתקדמים. יש 7,100 נרשמים וכ־900 עברו לשלב הראיונות. בימים האחרונים אנחנו מטפלים בערעורים של מועמדים שלא זומנו לראיונות ונקבל את חלקם. לקראת סוף מאי נפרסם את הנבחרת הסופית הכוללת 500 מועמדים בשש קטגוריות ניהוליות. השרים ימנו מתוכם לפי שיקול דעתם".
 
חברת החשמל עדיין ללא מנכ"ל, כבר כמה חודשים. מה האתגרים שלך לגביה ב־2015? 
"הדוחות מראים חזרה לרווחיות על רקע סיום משבר הגז והתייעלות. מדובר בחברה הגדולה ביותר שלנו, ואנחנו מקווים להשלים השנה את הרפורמה. מקווה שהמו"מ עם העובדים יתקדם, וללא קשר הממשלה מתחילה ליישם את החלקים שאינם נוגעים לעובדים. אני יכול לגלות שהתחלנו לראשונה זה עשור בתהליך הנפקת איגרות סחירות בהיקף חצי מיליארד עד מיליארד שקל ללא ערבות מדינה, וזה יקרה בשבועות הקרובים".
 
בוא נדבר על התהליך המקרטע של מינוי מנכ"ל לחברה.
"אני מקווה שהתהליך יסתיים בשבועות הקרובים ושהשרים יחתמו על המינוי במהרה בימינו. השבוע מונה ממלא מקום מנכ"ל. קשה לי להעלות על דעתי שמינוי עופר בלוך לא יאושר. בעניין הטענות על הקשר האישי של בלוך אלי, אין לי משהו ספציפי להגיב. בשום תהליך, לא בנבחרת הדירקטורים ולא במינויים, לא נפל פגם כלשהו מבחינתי הנוגע לניגוד עניינים, ולכן אין לי מה להתייחס לרכילות".
 
התנגדת להחלטת נתניהו לניצול מניית הזהב בכיל. מדוע?
"אני מעדיף לא להיכנס להיבטים שבהם הגופים המחליטים הם שר האוצר והמשרד הרלוונטי. מניית הזהב היא כלי רגולטורי, ורשות החברות היא גוף אדמיניסטרטיבי שמנהל את התהליכים. את העמדה שלי בעניין ביטאתי בפורומים הרלוונטיים באוצר".
 
האם אתה מתכוון להמשיך בתפקיד גם בממשלה החדשה?
"מוניתי לארבע שנים שיסתיימו באוקטובר 2017. כוונתי היא להשלים את הרפורמות, ומבחינתי, עד סיום המשימה אני מתפקד כרגיל".