פתלי בנט ויתר על תיק החוץ וביקש להיות שר החינוך. הוא אפילו אמר שהוא מתחיל להתאהב בתפקיד, שזה נחמד. ובעוד בבית היהודי אורה ושמחה, מסביב יהום הסער, והשמאל הקיצוני נרעד ונגעל.



להלן ציטוט מתוך פוסט של זהבה גלאון מעמוד הפייסבוק שלה: "מסוכן וחסר אחריות להפקיד בידיים של נפתלי בנט את תיק החינוך... אנחנו נמצאים בשעה כל כך קריטית. הסרטון שהסתובב אתמול ברשת של צעירים מתעללים באכזריות בכלב חסר ישע, האלימות והגזענות שכבר מזמן יצאו מהטוקבקים אל הרחוב, האדישות המוחלטת של אנשים רבים מדי לכאבם של אנשים שחיים בעוני, של פליטים, של פלסטינים - הדברים האלה קשורים בקשר הדוק לדמותה של מערכת החינוך, לערכים או להיעדר הערכים שהיא מנחילה, לאזרחים והאזרחיות שהיא מגדלת. אסור לתת את המושכות שלה למנהיג הלאומנות המשיחית, שמעולם לא התבייש להתסיס ולהסית.



"בנט כשר החינוך הבא של ישראל אלה חדשות רעות מאוד עבור כל מי שעתיד המדינה ודמותה יקרים לו", המשיכה גלאון, "החדשות הטובות הן שאנחנו כאן כדי להוציא לו את הנשמה. אני מתכוונת לעקוב אחרי כל שקל שייצא מתקציב משרד החינוך, לבדוק בדיוק עם אילו עמותות הוא מתקשר ולאילו סיורים הוא לוקח את הילדים שלנו".

זהבה היקרה, בואי נדבר על "הילדים שלנו", שעליהם את רוצה לשמור, ושעל לבבותיהם את רוצה להגן. למרות V15, למרות "רק לא ביבי", למרות שהטלוויזיה והרדיו עשו לבנימין נתניהו רצח אופי בכל מערכת הבחירות, ולמרות שהערבים נהרו לקלפיות - כמעט לא עברת את אחוז החסימה. את מיעוט. הבחירות האחרונות הוכיחו, שוב, ש"הילדים שלנו" הם יהודים וימניים יותר מבסיוטייך הגרועים ביותר. 
 
דמוקרטיה היא שיטת ממשל. היא לא מטרה, היא דרך. זה יפה לקדש את הדרך, מאוד בודהיסטי מצדך, ועדיין, היא לא השאיפה, אלא האמצעי להגשים את השאיפה. זאת דרך יפה, אני חייבת לציין, ואפשר במהלכה להביט מהחלון ולהגיד - יו, תראו כמה כלניות! או, שימו לב, ילדים, אנחנו עוברים על גשר מעל נהר, אבל אם נעצור בכל אתר פיקניק בדרך ליעד, לא נגיע לעולם, וה"ילדים שלנו" יתחרפנו לגמרי. את מבינה, מבחינה חינוכית חשוב לסמן מטרה ברורה, אחרת יוצאים ילדים מבולבלים.
 
אל תדאגי, זהבה. ביהדות מגולמים כל אותם "ערכי הדמוקרטיה" היקרים ללבך. אם תביטי היטב, תוכלי למצוא בה ערכים כמו עזרה לעני, לגר ולאלמנה, ואפילו לבעלי חיים (יש לי הימור לא מבוסס שהרשעים שהשליכו את הכלב מעבר לגדר לא היו בוגרי ישיבה תיכונית). יש הטוענים אפילו שמקורו של המשפט "ואהבת לרעך כמוך" נאמר לראשונה על ידי דוס. 
 
אף על פי שאינני דתייה במובן המקובל של המילה, ברור לי, כמו שברור לרבים, שהחינוך הדתי טוב בהרבה מהחילוני. לא רק בגלל הערכים שהוא מנחיל ללומדים בו, אלא גם בגלל התלמידים עצמם. יש בו הרבה פחות התעללות, השיח בין תלמידיו נקי הרבה יותר, יש בו הרבה פחות סמים והרבה פחות אלימות. לא היית רוצה שכך ייראו כל בתי הספר בארץ? גם הערביים, גם החילונים? לא היית רוצה שהורים השולחים את ילדיהם לחינוך הממלכתי ירגישו אותו ביטחון שהילד יחזור אליהם בסוף היום שלם בגופו ובנפשו, כמו שמרגישים הורים דתיים? לכן שר חינוך מהציונות הדתית הוא לא סיבה לדאגה או לחשש. או כמו שאומרת הפרסומת: רק טוב יצא לך מזה. 
 
יתרה מזאת: אני בטוחה שכמי שעבר מערכות חינוך שבראשן כיהנו יוסי שריד ושולמית אלוני, הוא לא יפלה לרעה את החינוך הממלכתי והערבי, בבחינת "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". תנוח דעתך. 
 
ובקשר להוצאת הנשמה, נשמה. תני לי לחסוך ממך את ועדות המעקב אחרי הסיורים והעמותות: יש להניח ששר החינוך הבא ישלח את "ילדינו" להכיר את ארץ ישראל, על שטחיה המשוחררים ומערות המכפלה שבה. אני בהחלט מקווה שאוטובוסים מלאים תלמידים מהמרכז יגיעו לתל שילה ולהר כביר. שטיולים שנתיים יעברו בנחל קנה, ושתלמידי כיתות ד' ישנו בבית ספר שדה סוסיא. יש להניח שהוא יתקשר עם עמותות המקדמות ומאמינות בשלמות הארץ כמוהו. מקומם? לא נורא. זה חוקי לחלוטין, ואין לך שום דבר לעשות בנדון. תתרגלי. 

המלכוד של זהבה
 
את יודעת, זהבה, את די במלכוד. הדמוקרטיה שכל כך נלחמת להגנתה, פועלת נגדך כרגע. אני ישבתי בשיעורי אזרחות ולמדתי את ערכי הדמוקרטיה הרבה יותר זמן מהנדרש לדעתי, ואולי בזכותם אני יודעת שדמוקרטיה היא שלטון הרוב. ואת, כפי שהוכיחו הבחירות האחרונות, מיעוט, זהבה. ואת בוודאי תתנגדי לכך שמיעוט יכפה את דעתו על הרוב.
 
לאחר שפסלנו את המשנה הלוגית הסדורה שלך טיעון אחר טיעון, כל מה שנותר לך הוא התחושה, הרגש, האמוציה, שעם זה אין להתווכח. או כמו שאומר יוסי שריד, לשעבר שר חינוך במדינת ישראל: “אני נגעל רק מלחשוב על זה שהסמן הלאומני הקיצוני ביותר בממשלה יהיה מופקד על חינוך ילדינו ונכדינו, המחשבה הזו היא זוועתית לחלוטין". 

תתמודדו.