בשבוע אחרון התמלאתי בתחושת אושר כאשר ראיתי לנגד עיני צעירות וצעירים, צברים ממוצא אתיופי וילידי אתיופיה, אומרים דיי לגזענות ולאפליה.
 
לפני כעשרים שנה גם אני ארגנתי הפגנות דומות. אלה היו הפגנות סוערות ונזעמות בעקבות פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה ובעקבות דרישות הגיור המשפילות מבני העדה שהציבה הרבנות הראשית.
 
לצערי הגדול, אנחנו, בני דורי יוצאי אתיופיה, נכשלנו כי לא הצלחנו להביא שינוי אמיתי. היום אני קורא לצעירים האלה להמשיך בנחישות, כך שאולי הם יצליחו במקום שבו הדור שלי נכשל. כשאני שומע את המילים המכובסות של הממסד ונציגיו, עולה בי תחושת בושה. אלה מילים ממוחזרות שחוזרות על עצמן פעם אחר פעם, רק בנוסח אחר. "אתם אחים שלנו, כמה אתם חמודים, צריך לעזור לכם", הם אומרים, ואני אומר די.
 

השלב הבא של המאבק הזה צריך להיות מרי אזרחי. צריך להפסיק להתגייס לצבא, לא להצטרף למשטרה ולהפסיק לשלם מיסים, כי אם המדינה לא סופרת את אזרחיה מותר גם לאזרחים לא לספור את המדינה.
 
דוגמא טובה ליחסה של המדינה לבני הקהילה האתיופית ניתן היה למצוא במענה שנתן ראש הממשלה לאלימות השוטרים והודעת הגינוי שהוציא בעקבותיה. איפה היית עד יום חמישי אדוני? אתה ראש ממשלה 10 שנים, ומה בדיוק עשית בשביל הצעירים האלה? מדוע רק היום נזכרת לכנס דיון חירום? ובעצם ,למה שתעשה בכלל משהו? הרי האתיופים לא מאיימים על שלטונך כמו החרדים ,הרוסים והמתנחלים.
הכותב הוא ח"כ לשעבר.