האם הגלים המתנפצים באחרונה על חומת הדמוקרטיה בישראל מאיימים להטביעה? הגל העכור האחרון הוא יוזמת הממשלה המוקמת ליזום חקיקה אשר תאפשר לבטל החלטות של בית המשפט העליון באמצעות חקיקה רטרואקטיבית.



בארצות הברית מגוננת החוקה על מי שמתנכל למשטר הדמוקרטי ומבקש לכונן חוקים הסותרים את מגילת העצמאות והחזון האמריקאי. אנגליה בנתה אף היא חומת הגנה איתנה, המשמרת את המבצר השיפוטי והיא מפורסמת בחוקיה הנאורים.
 
אצלנו ההצעה המתגבשת קובעת כי החלטות של בית המשפט העליון שלא יתקבלו על דעתם של חלק מהמחוקקים יביאו לחקיקת חוק "עוקף בג"ץ, שאיננו אלא חוק עוכר דמוקרטיה.
 

להיכן הגענו? מה אירע לנו? מה מקור הטלטלה הזו המאיימת על הספינה הרעועה שלנו? אהרן ברק, לשעבר נשיא העליון, קבע בפגישה עם נשיא המדינה השבוע: "חוק עוקף בג"ץ הוא חוק עוקף דמוקרטיה. הוא הוסיף כי "בכל פעם שפסיקה של העליון לא תמצא חן בעיניהם של כוחותינו וחברינו", כפי שהגדיר אותם, "הם יפעלו".
 
דוגמה נוספת: יאיר לפיד כשר האוצר, ואשר המוני בוחרים העניקו לו את השרביט, העביר באמצעות הממשלה מהלכים אשר ניסו להמעיט בנתח התקציבי של אלה שאינם טורחים להיטיב עם גורלם ואינם עמלים לפרנסתם. המהלך התקבל בהרמת ידיים ובהצבעה דמוקרטית. באה ממשלה חדשה ועוד בטרם זכתה באמון הכנסת מבקשת לבטל בחסות הסכמים קואליציוניים שנחתמו זה עתה את כל השפע החקיקתי שנועד לנווט את ספינת הכלכלה למחוזות מבטיחים.
 
המסקנה: כל גל בלתי צפוי, כל שינוי במזג האוויר הקואליציוני, מאיים להטביע את הספינה הזו שלנו. הרי לא ייתכן שמהלכים ארוכי טווח – כלכליים, מדיניים ומשפטיים -  יבוטלו בפזיזות, בחוסר אחריות ובמתן ביטוי לתרגילים קואליציוניים.
 
הרי המחוקק אמור להתוות מדיניות לטווחים בינוניים וארוכים ולא להיות נתון בתזזית רגעית. החלטות כלכליות ואחרות צריכות להתקבל בטווח ראייה של שנים ואפילו דורות. הן לא אמורות לשרת את הרגע, היום, ואולי את המחר.
 
דוגמה נוספת: היוזמה המתגבשת להטיל מס של עשרים אחוז על רוכשי דירה שנייה מזעזעת את שוק הדירות. ועוד זו מתפרסמת, וכבר זועקים מחוקקים אחרים שלא, וזורקים מספר אחר
.
מדיניות מס לא יציבה הריצה באחרונה המונים לבנקים על מנת ליטול אשראי ולרכוש דירות. קודם לכן אחז שיתוק בשוק הדירות לנוכח ההמתנה לביצוע תוכנית מע"מ אפס.
 
עוד שפע רב של שמועות ויוזמות מבטל כל סיכוי לתכנונים ארוכי טווח בכל תחומי חיינו. כך מנהלים מדינה? כך מנהלים כלכלה? כך מבטלים את ערכה של יציבות. הופכים את חיינו לסיוט של שמועות וגלים של בהלה.