1. חלון הזדמנויות צר
לנגידת בנק ישראל הזדמנו בשבוע האחרון שתי חוויות, האחת בחו"ל והשנייה בישראל. עמיתה הפולני, מארק בלקה, הזמין אותה לנאום באוניברסיטת לודג' כאורחת הבנק המרכזי. מדבריה התברר שהמשק הפולני והישראלי די דומים, אבל בהבדל בולט אחד: הממשלה הפולנית מנהלת מדיניות תקציבית אחראית, מה שמשחרר את הבנק המרכזי מהצורך בצעדים מוניטריים חריפים. אצלנו המצב בדיוק הפוך: הממשלה מתבטלת, וקרנית פלוג מנהלת.
האירוע השני מחזיר אותנו במישרין לקלחת המקומית. פלוג נפגשה השבוע עם שר האוצר המיועד (נכון לזמן כתיבת שורות אלה) משה כחלון לפגישה ראשונה בארבע עיניים. הפגישה שהתקיימה בטריטוריה לא ניטרלית (במשרדי הנגידה) נועדה לתיאום ציפיות. נראה שבעקבותיה נחת כחלון לקרקע המציאות.
עוד קודם לכן הבהיר לו נתניהו שלא תהיה שום רפורמה בניגוד לעמדת הנגידה. זו אותה נגידה שלפני פחות משנתיים נתקעה לו כמו עצם בגרעון. אם בסופו של דבר כחלון ייצא עם הישג כלשהו, זה לא יגיע אפילו לחצי תאוותו. רפורמה בסגנון הסלולר לא תהיה בבנקאות.
אבל לכחלון עדיין נותר מרחב עשייה עצום בשוק הנדל"ן, אף על פי שגם שם לא צפויים לו חיים קלים. עוד לפני שהתיישב על כורסת המיניסטר, אפקט כחלון מורגש בשטח. השמועות על הגדלת מס הרכישה למשקיעי נדל"ן, שהומלצה על ידי אמיר לוי וערן ניצן מאגף התקציבים (כנראה יעמוד על 12% מהעסקה), חוללו השבוע בלגן גדול. רעש ואי ודאות אינם טובים לשוק.
פעילי נדל"ן סיפרו לי שמשקיעים התנפלו השבוע על הסחורה וחטפו מכל הבא ליד. לאחר ששרידי רימון העשן הנדל"ני שנזרק יתפוגגו, ייכנס השוק לעמדת המתנה (בהנחה שחקיקת המיסוי אכן תאושר) ואחר כך לא ברור מה יקרה.
ביקורת נוספת על אסטרטגיית הנדל"ן נוגעת להפעלה מלאה של שיטת ה"מחיר למשתכן", הכוללת מכירה מוזלת של קרקעות מדינה. השיטה תכרסם בהכנסות ממסים, אבל זו רק ההתחלה. בהמשך הדרך צפוי עימות עם מפלגות החרדים על רקע הפעלת הקריטריון "מיצוי כושר ההשתכרות" לצורך זכאות בקבלת המפתח לדירה. החרדים כבר גברו על כחלון בנושא קצבאות הילדים, והוא לא יעמוד בפניהם גם בנושא הדיור.
ברור שמבחנו העיקרי של כחלון הוא הצלחתו בשוק הנדל"ן. ליאיר לפיד ניתנה ההזדמנות לבלום את מחירי הדיור במשך שנה ושמונה חודשים. להערכתי, במבנה הממשלה הנוכחית יעמדו לרשות כחלון שמונה חודשים בלבד. זו משימה בלתי אפשרית.
לצד כחלון הרפורמטור, חייבים להזכיר שהוא עדיין גם שר האוצר. הבעיות הניצבות באישור התקציב ל־2015־2016 ולשנים הבאות אינן פשוטות. ממשלת 61 חברי כנסת תתקשה לאשר את הגדלת מספר משרדי הממשלה מ־18 ל־22, מהלך המחייב שינוי חוק יסוד. כך גם הארכת פרק הזמן להגשת התקציב מ־100 ימים ל־160 ימים ממועד הקמת הממשלה. התקציב הדו־שנתי הוא מכשול נוסף. נתניהו וכחלון התאהבו בשיטה המצמצמת את האפשרויות לסחטנות פוליטית, אבל השיטה הדו־שנתית כבר הוכחה ככישלון. ההמצאה של שטייניץ יצרה בסוף 2012 בור תקציבי של 39 מיליארד שקל.
גם הנגידה נגד שיטת ה"שגר ושכח" התקציבית. היא סבורה ש"ממשלת הרפורמות", כפי שהיא מכונה, תתקשה לעמוד באתגרים אם תישאר כבולה ליעדים תקציביים קבועים וארוכי טווח. גם משרדי הממשלה ייפגעו מכך.
ולבסוף, השאלה הבלתי נמנעת: מניין יגיע הכסף למימון הסחטנות הקואליציונית שהיקפה נאמד ב־10 מיליארד שקל חוץ מהתחייבויות העבר. על כך אין עדיין תשובה. החור כנראה ייסגר באמצעות הגדלת יעד הגירעון בתקציב, שאמור היה לרדת ל־2%, וזה כל כך צפוי.
"יעד הגירעון" שונה בשלוש השנים האחרונות ארבע פעמים. זה החל באמצע 2012, בתקופת סטנלי פישר כנגיד, כשהוחלט בניגוד להמלצות להגדיל את הגירעון ל־3%. הנגיד צעק והפך עולמות, אבל אפילו פישר הגדול לא יכול היה להעביר את רוע הגזירה. מאז שונה היעד בתקופת לפיד פעמיים נוספות, וכעת הגיע תורו של כחלון. הפוליטיקאים מאוהבים בתרופת הפלא המכונה "הגדלת יעד הגירעון". היא מצוינת לשיכוך כאב מיידי, אלא שנזקיה לטווח הארוך עצומים.
את כאב הראש הזה יצטרך לחלוק מנכ"ל האוצר החדש, שי באבד. מועמדותו תובא לאישור הממשלה בישיבתה הראשונה. בימים האחרונים הוא לא התבטל והחל בהכנת שיעורי הבית.
2. נושמים לרווחה
התעשיינים שחררו השבוע אנחת רווחה שהגיעה עד לירושלים. התפילה בסגנון "רק לא בנט" התגשמה, ומשרד הכלכלה יעבור לאריה דרעי מש"ס. השלב הבא בשחרור המשרד הוא כנהוג בש"ס החזרת עטרה ליושנה, והחלפת שם המשרד לתמ"ת (תעשייה, מסחר ותעסוקה).
נשיא התעשיינים שרגא ברוש שיגר באמצע השבוע מסרון לדרעי ובו ברכה על קבלת התפקיד ואיחולי הצלחה. השר המיועד שיגר תודה חזרה. תמ"ת אינו סתם שם: בלי תעשייה ומסחר אין תעסוקה, וכידוע תעסוקה היא הדבר החשוב ביותר.
בנט בחר בשם "כלכלה" וניתב את כל מאמציו להורדת יוקר המחיה (שזה בסדר), אבל על חשבון התעשייה והתעסוקה. לזכותו של דרעי ייאמר שהוא גילה שיוקר המחיה לא מורכב רק מססמאות בסגנון "ריכוזיות" או "פתיחת שווקים לייבוא". הוא גילה שגם למדינה יש אחריות והיא אינה יכולה להטיל את הכל על כתפי הסקטור העסקי. לכן הוא התעקש על ביטול המע"מ על מוצרי יסוד למרות הביקורת שהופנתה נגדו.
מזון הוא מוצר צריכה בסיסי, בפרפרזה על דברי בעל הבית של אופטיקה הלפרין. למרות זאת, יש הטוענים שחיסכון של 42 שקל לחודש למשפחה אינו מצדיק הוצאה של מיליארד שקל. אבל אם ההוצאה המשפחתית על מזון בעשירונים התחתונים מסתכמת ב־240 שקל לחודש, גם חיסכון של 42 שקל אינו שולי, ואסור לזלזל בכך. אז נכון שההטבה לשכבות החזקות תהיה גבוהה מבחינת הערך המוחלט, אבל מבחינת סל הצריכה הבסיסי היא זניחה עבורם.
ואפשר לחשוב שהטבות אחרות מתחלקות באופן שוויוני. הרי רוב קצבאות הילדים (שהיקפן הנוכחי 5 מיליארד שקל) מנותבות בעיקר למשפחות בעשירונים המבוססים יותר בנות שניים־שלושה ילדים. ואפשר לשאול מי אם לא העשירונים העליונים, המרוויחים עד פי ארבעה מהשכר הממוצע, נהנים מהטבות המס הפנסיוניות שהיקפן 13 מיליארד שקל לשנה.
מנכ"ל משרד הכלכלה הוא עמית לנג, לשעבר סגן הממונה על אגף התקציבים. לנג התיישר לחלוטין עם רוח המפקד ובהתאם למדיניות בנט לא היסס לתקוף את התעשיינים. השאלה היא אם ישכיל להתיישר עם המדיניות של דרעי או שמא השר החדש כבר פתח באיתור מחליף.
3. קרקע המציאות
קיום יריד התעסוקה באוניברסיטת ת"א, בשיתוף אגודת הסטודנטים, כבר הפך לעניין שבשגרה. היריד, המסייע לסטודנטים באיתור מקומות עבודה, חגג השבוע את שנתו ה־30. ביקרתי ביריד כדי לחוש באופן בלתי אמצעי את הדופק של שוק התעסוקה, לשמוע על המקצועות "החמים", ללמוד על תנאי הקבלה ולהתעניין בשכר. וכן, גם לחטוף את האמת בפרצוף גם אם היא לא נעימה: האם נכונות השמועות ש־60 הוא ה־40 החדש. וחוץ מזה, התחשק לי לחזור לזירת הפקולטה למינהל עסקים, שנות דור אחרי שציידו אותי בתואר ה־MBA.
בניגוד לשנים קודמות חולקו השנה מתחמי התעסוקה לארבעה מוקדים: מדעי החיים, הרפואה והמוח; מדעים מדויקים, הנדסה וננו־טכנולוגיה; אמנויות, מדעי הרוח וחינוך; ועבודות מתחומי הניהול, המשפטים, הכלכלה והחברה.
את שלושת המתחמים הראשונים גמעתי ביעף. קורות החיים שלי הוכיחו שאין לי סיכוי לטפח קריירה במעבדת מחקר במכון ויצמן, או בחברת EMC המתמחה בפיתוח תוכנות ללוחמת סייבר. במתחם השו־שו בדקתי אפשרויות גיוס לשב"כ, ולשמחתי לא נדחיתי על הסף. ח' קיבלה את פני במאור פנים, תחקרה אותי בקצרה ורגע לפני שהפכתי לסייען חשפתי את זהותי. בתמורה פונקתי בעוגיית מזל עם הפתק "שביזות יום א' לא אצלנו (תשאל את א')".
החלטתי לרוץ לחיקו הנעים של הקונצנזוס (ניהול וכלכלה). פעם הפגינה מערכת הבנקאות נוכחות מרשימה, אבל מי שקורא עיתונים יודע שהבנקים מפטרים ולא מגייסים. גם נציגות ענף הפיננסים הייתה דלה וכללה שתי חברות בלבד: הפניקס והכשרה ביטוח. הבהרתי שאין לי עניין להפוך לסוכן ביטוח והתעניינתי בתפקיד ניהולי. "שלח קורות חיים. אל תדאג, הגיל אינו מהווה מגבלה. אנחנו מרוצים מהניסיון שלך", הרגיעו אותי. בבנק ישראל חיפשו כלכלנים ופקידים לפיקוח על הבנקים, לאגף החשבונאות ולביקורת הפנים.
התעניינתי בקביעות והוסבר שזה ייקח זמן. הומלץ לי לבקר באתר הבנק המרכזי, ולבדוק בלוח הדרושים את רשימת המשרות הפנויות ולהגיש הצעה. גם כאן הגיל לא היה פקטור. בחברת המחקר BDI שבבעלות ידידתי תהילה ינאי חיפשו כלכלנים המסוגלים לנתח דוחות כספיים, לבצע סקירות מקרו ומיקרו כלכליות ולנתח עסקאות. התפקיד (עם אפשרויות קידום) התלבש עלי בול, אבל לא השכר (5,000־6,000 שקל לחודש).
בשלב מסוים התעייפתי ושאפתי להרגיש הכי בבית בעולם. עקפתי מספר ביתני השמת כוח אדם והגעתי לאל־על. את פני קיבלה חני. התעניינתי באפשרויות תעסוקה שאיתן אפשר להמריא. "אנחנו מחפשים דיילי אוויר, קרקע, נציגי שירות ומכירה ועוד כמה ג'ובים", הסבירה.
החלטתי להתמקד בג'וב המסוכן מכולם (ע"ע טיסת השוקולד) אך המאתגר, קרי דייל אוויר. כאן ההפתעה הייתה מושלמת. עניתי על כל הקריטריונים: אזרחות ישראלית, לפחות 12 שנות לימוד, ידיעת השפה האנגלית ברמה גבוהה (שפות נוספות - יתרון), מגורים בתחום ההיסעים של החברה, ניסיון בשירות לקוחות, תודעת שירות גבוהה ונכונות לעבודה במשמרות לאורך כל היממה.
ניגשתי לרון הדייל הנחמד (שהוא גם דייל אוויר), שלמחרת טס ללוטון, וביקשתי טיפים. הוא סיפר שחוץ מהמשכורת הוא מקבל גמול משמרות, נהנה מתוספת שהייה באוויר וכמובן מתוספת אש"ל. חזרתי אופטימי לחני, שהבהירה שקודם לקבלת הג'וב יש צורך במיונים.
רגע לפני שאני מהדק חגורות וממריא החלטתי לנחות על קרקע המציאות. התובנות מהביקור ביריד: בכל ג'וב צווארון לבן יש חובה בהשכלה אקדמית. הגיל בדרך כלל אינו מהווה מגבלה (לפחות מן השפה ולחוץ). שכר הבסיס הוא לא משהו, אבל הג'ובים מעניינים. קביעות? לא בבית ספרנו.
יריד התעסוקה של אל-על. יצאתי לחפש עבודה. צילום: יהודה שרוני
4. התייר האחרון
השיחה עם אמיר הלוי, מנכ"ל משרד התיירות, התקיימה זמן קצר לאחר שיצא מפגישה עם שגריר איטליה בישראל. לבקשתי הוא סיפר על תוכנה: "מנכ"ל אליטליה הגיע לביקור, והשגריר ארגן איתו פגישה. אליטליה מקיימת 27 טיסות שבועיות, ואנחנו רוצים למשוך אותם גם לאילת כי הם אוהבים לבלות בארץ. הבת של מנכ"ל אליטליה ביקרה בת"א ושכנעה בהמשך את אביה לבוא, ומאז הוא לא מפסיק לדבר על זה. גם ירושלים מדברת אליהם".
הפגישה היא עוד אחד מהמאמצים הבלתי פוסקים להגברת התיירות לישראל. ענף התיירות מעסיק כ־200 אלף עובדים (כולל במעגלי התעסוקה המורחבים) ותורם 40 מיליארד שקל לשנה לתוצר. אלא שלתחושת המנכ"ל, לממשלה כמעט לא אכפת מהענף.
הלוי: "עדין לא ברור מי יהיה שר התיירות. הגעתי למשרד לפני למעלה משנתיים, והאבסורד הוא שאני כבר נחשב לאחד הוותיקים. השר לנדאו גייס אותי דרך היכרות משותפת עם ידיד ללא קשר להשתייכותי הפוליטית. בעבר הייתי חבר מועצת עיריית ת"א".
ממה אתה מוטרד? הרי התיירות מתאוששת בהדרגה אחרי צוק איתן.
"אספר לך סיפור. אתה יודע שאף אחד בפוליטיקה לא רב על משרד התיירות. אף אחד לא מבין מה אפשר לעשות איתו. בניגוד למשרדים אחרים, אפילו לא היו שמועות מי הולך להיות שר. השרים חושבים שמדובר במשרד של נהנתנות ודוגמניות ובר רפאלי ולא מבינים שזה משרד של תשתיות, הוא יכול לדאוג לתעסוקה בפריפריה, וצריך להבין מה אפשר לעשות. אי הוודאות רבה, והנזק של הזנחת המשרד הוא כבד".
אבל עוזי לנדאו לא התפטר בעקבות ליברמן.
"נכון שהוא עדיין במשרד, אבל אתן לך דוגמה: בשבוע הבא מגיעים לישראל שבעה שרי תיירות מאירופה לכנס אזורי. תיאורטית חשבנו שעד אז יתמנה שר, אבל אין. אני כנראה אתייצב לאירוע".
תסביר לי באמת מה החשיבות של המשרד.
"התיירות היא מנוע כלכלי. כשמדברים על קטרים למשק מדברים תמיד על הייטק, אבל שם התוצר זולג לשכבה ספציפית. התיירות תורמת לתעסוקה בפריפריה, לענף המסעדות ולבתי מלון. שכבות רחבות באוכלוסייה נהנות ממנה, והיא מעניקה לערים כמו מצפה רמון וערד את זכות הקיום. גם ירושלים היא פוטנציאל לתיירות".
האם יש סימני התאוששות בתיירות הרוסית?
"יש סימנים כאלה, אבל זה לא תלוי בנו אלא בכלכלה הרוסית. אני מאמין שהביזנס יחזור. אנחנו מקיימים שם קמפיין גדול, וישראל היא עדיין יעד תיירות מועדף. במקביל בנינו מסלול סיוע לאילת באמצעות בונוסים מיוחדים למטוסים המגיעים לאילת. הצלחנו להשיג מהמדינה אישור לבונוס של 45 יורו לנוסע, והמלונאים ישלימו 10 יורו נוספים כדי לסייע לעיר הדרומית".
אתה מרגיש כמתמודד יחיד בקרב על התיירות?
"לא. שותפים למאמץ גורמים נוספים כמו מלונאים ומארגני תיירות וגם הרשויות המוניציפליות. אנחנו במשרד מובילים ומתאמים. בממשלה לא משקיעים את כל המאמץ הנדרש בעיקר בשיווק. אנחנו עובדים על קמפיינים במדינות יעד כמו ארה"ב, רוסיה, ברזיל וגרמניה. במקביל ממנפים את אירועי האופרה ואירועי ספורט כמו מרתונים, וייתכן שניקח פרזנטור מהספורט לקידום התיירות מגרמניה".
אתה רואה את עצמך ממשיך בתפקיד?
"אני מחכה לשר התיירות הבא שאני מקווה שיגיע בקרוב, והוא זה שיחליט מי המנכ"ל שלו".
הלוי. "אף אחד לא רב על משרד התיירות". צילום: חן גלילי