"אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו", אומר הנביא ישעיהו לעם ישראל. רוצה לומר: גם אם סרחתם, יסלח לכם. וישעיהו מסביר: יסלח לכם אם תלמדו היטב, אם "תדרשו משפט", תעזרו לאלמנות וליתומים ותפעלו למען החלשים והמדוכאים. ושימו לב: מעשי גבורה, בריתות מדיניות, הצלחה בקרב הגויים, רימום שמה של המדינה – אינם מופיעים במסגרת המעשים המצריכים סליחה על חטאים, על פי תפיסת המוסר של התנ"ך. 
הפסוק הנ"ל עלה במוחי כאשר קראתי את הנימוקים שהועלו בבית המשפט להקל בעונשו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. מה שהדהים אותי  הוא שאולמרט אפילו לא הביע חרטה על מעשיו, המעט שהתבקש. מה שבאמת מדיר שינה מעיני זאת לא הממשלה הנשענת על 61 חברי כנסת בלבד, והבכי על "מכירות החיסול" לדתיים. הגלגל לא הומצא בימים אלו. הסחטנות מובנית בשיטה הפוליטית שלנו, ולא משנה בכלל מי יעמוד בראש הממשלה. 
מה שמדיר שינה מעיני זאת השחיתות הגואה ומתפשטת משנה לשנה. היא זאת המכרסמת באכזריות בחברה שלנו, וככל שהזמן עובר מימדיה המפלצתיים מעוררים  פלצות. ואולי יותר מכל, מה שמדיר שינה מעיני זאת הסלחנות שהחברה שלנו מגלה כלפי המושחתים. 

אין ספק, השחיתות היא כמעט בגדר תופעת טבע עולמית. "יצר האדם רע מנעוריו". קשה מאוד לבערה, ולכל היותר ניתן לצמצם את  ממדיה. כאן יש חשיבות עליונה לשני גורמים: המנהיגות השולטת (ועמה האליטות השונות) הנותנת דוגמא אישית ומפעילה ביד ברזל את כל רשויות האכיפה, בלי הנחות, בלי העלמת עין; ולצידה, התקשורת לכל גווניה. הבעיה אצלנו היא כפולה: המנהיגות אינה נותנת דוגמה אישית, האליטות די אדישות, והתקשורת הממוסדת לא רק שאינה מוקיעה בחריפות את השחיתות והמושחתים, אלא דווקא מגלה כלפיהם הבנה, פעמים שמה על ראשיהם זרי כבוד, והרבה פעמים פשוט מתעלמת ממעשי השחיתות. 
החטא הקדמון של התקשורת הממוסדת נעוץ בתפיסת ה"אתרוג" שלה, האומרת שלמען האג'נדה הפוליטית שלה, כל חטאי המושחתים יולבנו כשלג. זוהי גישה שהמוסר ממנה והלאה. אין בה גם שום הגיון, שום רציונאליות. מדוע? כי היא מצדדת בבלתי ידוע, בנעלם, ברווי סיכונים, על פני הוודאי. לכן,לדעתה, היא צריכה להעלים עין ולמזער עד כמה שניתן את  השחיתות לכאורה של אריאל שרון ז"ל, כמו את השחיתות של אולמרט, כדי לאפשר להם לנסות ולרדוף בכל מחיר אחרי "נסיגות" ו"הסכם שלום עם הפלסטינים". 
אבל, וכאן הטרגדיה, השחיתות היא ודאית ומכרסמת, אך ההסכם המקווה חמקמק ולוט בערפל. ראו מה עשתה עכשיו התקשורת הממוסדת לליברמן.  כל חטאיו והתנהגותו האופורטוניסטית הושלכו לפח האשמה, וזר דפנה של "איש העקרונות" הונח על ראשו. אפילו לא לעג לרש. אבל, זה מקדם את האג'נדה הצמאה להכשיל את נתניהו  ולהפיל בהקדם את ממשלתו. תחי השחיתות, העיקר האג'נדה! זה עצוב, וזה מה שמדיר שינה מעיני, וייתכן גם שמהרבה אזרחים.