גם גולשי הסלאלום הוותיקים במיטב אתרי הסקי באלפים לא מכירים פיתולים מרהיבים כמו אלה שנצפו בהודעתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על מינוים של השרים יואב גלנט ואריה דרעי.

הנה טעימה: ״הגעתי למסקנה כי ניתן לפרש את המצב המשפטי הקיים ככזה שאינו מציב מניעה משפטית למינויו של דרעי לשר בממשלה. יחד עם זאת מדובר בהחלטה המעוררת קשיים משפטיים. לפיכך, שומה עלי להדגיש בפניך גם כי יעלו קשיים בהגנה עליה״.
מרשים, לא? וינשטיין לא מוצא ״מניעה משפטית״ למינויו של דרעי (כי אין כזו - הוא ריצה את עונשו וגם ימי הקלון מלאו) אבל לא מסוגל לאשר את המינוי בלי לנפנף באצבע מתרה ולהותיר איום סמוי הרובץ על המינוי כענן, בבוא היום, וכאשר יעלה הצורך ״יעלו קשיים״ בהגנה על המינוי.
זאת חרב דמוקלס שמנהלת את חיינו הציבוריים, שוט האלוהים של היועצים המשפטיים - ״לא נוכל להגן על זה בבג״ץ״, תוך קריצה, פזילה וגלגול עיניים גם יחד. גם למינוי גלנט התייחס היועץ המשפטי כמעט באותן מילים: ״אין מניעה״ - תחליט לבד. אבל זה ״מעורר קושי״ אז תיזהר. חשוב לגנות את היועץ המשפטי לממשלה על חוות הדעת הבעייתיות האלו, שבהן הוא כלל לא מסייע למקבלי ההחלטות להחליט אלא רק להפך, מסבך אותם ומאיים עליהם תוך שהוא דואג לכסות את ישבנו הוא, לכל מקרה שלא יקרה. בכלל, המשפט ״לא אוכל להגן על זה בבג״ץ״ צריך להיעלם מהלקסיקון של היועצים המשפטיים. חבר׳ה, אתם מקבלים משכורת על הענקת הגנה משפטית. אם אתם לא מסוגלים לספק אותה, אתם סתם מקבלים משכורת ואתם צריכים להתפטר.

עם זאת, חשוב לא פחות לזכור את האשמים האמיתיים בכוח המוזר והמעוות שהוענק ליועמ״ש - אנחנו האזרחים. כן כן, אנחנו הבוחרים, אנחנו קובעי הנורמה במדינת ישראל, לא אף משפטן. הרף הנמוך שהצבנו לקבלת משרה ציבורית הוא זה שמכריח יועצים משפטיים - שאין זה תפקידם כלל וכלל - לקבוע מי יוכל לכהן במשרה ציבורית ומי לא. אנחנו אלה שבוחרים עבריינים לשעבר ול-שהווה לכנסת. אנחנו אלה שלא אכפת להם שבממשלה שלהם ישב אלוף בצה״ל שהשתלט על קרקעות, לא דיווח לרשויות וזרק איש מודיעין מהמילואים כי בחייו האזרחיים הוא היה עיתונאי שחשף את מעשיו. יש דברים שאלף חוקים בכנסת לא ישנו. אם הבוחר אדיש (או בכלל אוהד) לגנבים ושקרנים, אף חוק ואף פקיד לא יוכל להרחיק אותם מכספי הציבור שלנו.
הייתה פה פעם נורמה במדינת ישראל. איש ציבור שנתפס גונב קבר את עצמו מבושה ונעלם מהעין הציבורית. היום הנורמה אחרת. פעם אמרו חצי בצחוק ״מותר לגנוב, אסור להיתפס״. היום מותר לגנוב ומותר להיתפס. כך שווינשטיין יכול להמשיך להתפלפל על ריק עד מחר. מי ראוי ומי לא - את זה קובעת הנורמה הציבורית. כרגע, כפי שניתן להתרשם, היא לא מבשרת טובות.