נכון, גלעד ארדן השלים אתמול סיבוב פרסה מגוחך, בסיומו חזר לנקודת המוצא עם קצת פחות נוצות ומעט יותר פירורי כיבודים ותארים ריקים. נכון, הוא החליט שאינו יכול עוד, לא יסכים שוב להיות ילד הכאפות של נתניהו והפרייאר הקבוע ששוכב על הגדר ונשאר מאחור.
נכון, הוא החליט לבתק את הקשר הגורדי ולהישאר מחוץ לממשלה, רק כדי לקפל את עצמו פנימה באיחור, וכל זה בשביל משרד ההסברה. טוב, מישהו צריך להסביר מה קורה כאן וארדן הוא מועמד מצויין.
אבל להתגולל על ארדן בנסיבות האלה זה לא חוכמה ולא לגמרי נכון. זו הקריירה שלו, והוא החליט שהדבר הכי נכון לעשותו כרגע זה לסתום את האף, לבלוע את מה שעמד בגרון, ולהמשיך כרגיל. הוא הגיע למסקנה שאין ברירה, זה מה שיש ועם זה, כמו שאמר בזמנו רפול, צריך לנצח, ואם לא לנצח, אז לפחות להישאר על הגלגל (כמו שאמר שרון).
אז ארדן תלוי עכשיו על הגלגל, בין שמיים וארץ, ועכשיו תורו של זאב אלקין להתנדנד, כי כדי שארדן יתקפל הוא קיבל את "האסטרטגיה" שניתנה קודם לאלקין, ואילו אלקין מצידו טוען שלא נאמר לו ש"האסטרטגיה" ניתנה לו רק לעשרה ימים, אז הוא שוקל את צעדיו, נועץ במקורביו ויתכן שיחרים את ההצבעה לאישור מינויו של ארדן, או שלא, תלוי אם יקבל אף הוא "פיצוי הולם" ברגע האחרון, כדי להעביר את שרביט המרד לבא בתור. ואיש משניהם לא מבין שאכן מדובר כאן באסטרטגיה, אבל היא לא האסטרטגיה שלהם, אלא של זה שמפריד ומושל ביניהם.
ועוד לא דיברנו על בנימין זאב בגין, שהוחזר בקול ענות גבורה מהפנסיה כדי להיגרר במסדרונות הכנסת באפס מעשה ("שר בלי תיק"), ועכשיו גם האפס מעשה הזה בסיכון גבוה, כי נתניהו חייב להוריד מהגלגל שר אחד לפחות, על פי הסיכומים עם השותפים הקואליציוניים, והשר עם הכי פחות יכולת היזק סביבתי הוא בגין, שאף פעם לא מבקש לעצמו דבר. מי יודע, אולי הוא יבין את הרמז ויתפטר גם מהכנסת, ואז אפשר יהיה להביא במקומו מישהו חדש, שממש לא ידרוש שום דבר (לפחות בשבועיים הראשונים), וגם לא קוראים לו בגין. וחוזר חלילה.
פוסט סוחט דמעות
נחזור לארדן. הוא כתב אתמול פוסט מעורר תוגה וסוחט דמעות בעמוד הפייסבוק שלו, וצריך להבין אותו. דעתו של ארדן על נתניהו וסביבתו, וזה נאמר כאן פעמים רבות, אינה שונה במהות מדעתם של משה כחלון, גדעון סער, דן מרידור וכל שאר הנסיכים המושפלים שברחו או הוברחו מהליכוד במהלך הקדנציות. כדי ללכת עד הסוף עם הדעה הזו, צריך להיות עשוי מחומר מיוחד.
לארדן אין, כנראה, מספיק מהחומר הזה כרגע. בניגוד לכחלון (וגם למרידור, מילוא ומרדכי עם מפלגת המרכז, ובני בגין עם מפלגת הימין שהקים), אין לו כוונה להקים מפלגה חדשה. למי יש כוח לזה עכשיו. בניגוד לסער, הוא לא בנוי לקחת פסק זמן. החיים במעמד של חבר כנסת מן השורה אפורים ומעייפים, בינתיים המנופים שמשפחת נתניהו יודעת להפעיל נגד המורדים בה עושים את פעולתם וארדן העדיף את הפיתרון הקל יותר, הסביר יותר, המסוכן פחות מבחינתו. זכותו.
בעיקרון, הבדיחה היא פחות על חשבונו, יותר על חשבוננו. כי על הדרך, מי שם לב מה קרה למשרד החוץ, למשל? לכמה חלקיקים וגורמים פורק המשרד החשוב הזה בחודש האחרון? סילבן שלום קיבל את "המו"מ הערטילאי עם הפלסטינים" (דקה אחרי שנתניהו הכריז בקמפיין שלא תקום מדינה פלסטינית ושלום עצמו הודיע את זה פעמים רבות), ואת הדיאלוג האסטרטגי עם ארה"ב, ואולי גם את המלחמה בתנועת הדה-לגיטימציה של ישראל, אבל ארדן קיבל עכשיו את ההסברה, וציפי חוטובלי היא סגנית השר, ונתניהו החליף אתמול את המנכ"ל, שלא ברור מה ימנכ"ל ומתי.
ומה עשו למשרד לענייני מודיעין ואסטרטגיה, משרד די זעיר מלכתחילה, אותו פירקו כרגע לארבעה חלקים לא שווים? הוועדה לאנרגיה אטומית אצל שטייניץ, הטיפול במו"מ עם איראן אצל שטייניץ, אבל יעבור לארדן בסוף הקיץ, המודיעין הלך (ללא שוב) לישראל כץ, האסטרטגי נפל בחיקו של אלקין, ונגזל ממנו עכשיו בפוטו-פיניש על ידי ארדן. כולם ממשיכים להתרוצץ כאחוזי תזזית סביב שברי ושיירי התיקים, וכשהמוזיקה נפסקת תופסים ככל יכולתם.
האחריות של גילה
אגב, דווקא בנושא הממונה על ההגבלים העסקיים, אני אוחז בדעתו של נתניהו. אם הסיבה להתפטרותו של פרופ' דייוויד גילה היא מונופול הגז, אז הוא עשה מעשה ראוי ונכון בנסיבות העניין, כי לא הסכים להיות חלק מהמהלך הזה, אבל נדמה לי שהממשלה צודקת יותר בשאיפתה לסיים את סאגת הגז מהר ככל האפשר, גם אם זה יעלה מחיר סביר בסוגיית התחרות המפורסמת. לפרופ' גילה דעה אחרת והוא קיבל אחריות ושם מפתחות. אבל נדמה לי, שהיו לו עוד כמה סיבות, אולי אפילו טובות יותר, לשים מפתחות עוד קודם. את זה כבר אף אחד לא יזכור.