התמודדויות פוליטיות בארה"ב לא היו אף פעם מחזות מרניני לב. רחוק מזה. כמעט כל אחד מהקמפיינים לכיבוש הבית הלבן בעשורים האחרונים השאיר צריבה עמוקה, וזכור כהתנסות לאומית מייגעת שחשפה מיליוני אזרחים למאבקים מכוערים, מביכים וברוטליים בין פוליטיקאים. מלבד שאפתנות אישית חסרת מעצורים, המועמדים ברובם חסרו את הכישורים הנחוצים להנהגת האומה החשובה ביותר בעולם.


המרוץ לנשיאות 2016 רק בתחילתו, אך הוא כבר מסתמן כמערכת בחירות שתרשום שיאים חדשים של מיאוס, ביזיונות וחריגות מהנהלים המקובלים. "במרוץ 2016 הקמפיינים אינם בהכרח קמפיינים", הייתה הכותרת שנתן ה"ניו יורק טיימס" לכתבת תחקיר שפורסמה השבוע. העיתון סקר את דפוסי הפעילות וההתנהגות של המטות, היועצים והיחצנים של המועמדים, וטען כי המטרה המרכזית שלהם היא לחפש דרכים כיצד לחמוק מתקנות פדרליות - במיוחד אלה המחייבות את המועמדים לדווח על כספי תרומות ולמסור מידע על פעילויות שונות. 

העיתון נוקב גם בשמותיהם של הפוליטיקאים שמשהים בכוונה את הצטרפותם הרשמית למרוץ, אך מעסיקים כבר חודשים ושבועות מומחים ויועצים שכל תפקידם לעקוף חוקים בתחום איסוף הכספים".
 

ג'ו קליין, מהפרשנים הפוליטיים הוותיקים והמוערכים בתקשורת האמריקאית, דיווח בטורו הקבוע בשבועון "טיים" על רשמיו מאירוע רפובליקני בהשתתפות כ-1,500 פעילים ותורמים שהתקיים בשבת האחרונה באייווה. במפגש השתתפו 12 פוליטיקאים, שחלקם כבר הצהירו על מועמדותם וחלקם צפוי להודיע על כך בשבועות הקרובים. "אני סוקר וכותב על קמפיינים לנשיאות 46 שנים ואני לא זוכר התבטאויות כל כך מבישות מפי מועמדים כמו אלה ששמעתי במפגש הזה", כתב קליין.
 
התבוסה שספג המועמד הרפובליקני לנשיאות 2012, מיט רומני, הוסברה גם בריבוי המועמדים הרפובליקנים ובהתכתשויות המילוליות המביכות שניהלו ביניהם על מסכי הטלוויזיה. בשל הפיאסקו החליטה המפלגה על שורה של תקנות, במטרה לבלום את הפיכת המרוץ הרפובליקני לקרקס. אבל לדברי פרשן "טיים" זקא מילר, התקנות הופרו מיד והמתמודדים עושים ככל העולה על רוחם. "הרפובליקנים מתכוננים למאבק מייגע, מתיש ומייסר", כתב הפרשן. 
מה שבולט במרוץ הרפובליקני הוא השאננות, היהירות וההתנשאות שמגלים המתמודדים, רובם פוליטיקאים במשקל בינוני החסרים את הניסיון הדרוש. גם המועמדים הוותיקים יותר מתקשים להרשים ולייצר רגשי אהדה מיוחדים.
 
לקרלי פיורינה, למייק האקבי ולבן קרסון, שהצהירו באחרונה כי הם מתמודדים על מועמדות המפלגה, אין שום סיכוי והם עצמם יודעים זאת היטב. פיורינה כיהנה כמנכ"לית של חברת הענק וואלט-פקרד ונחשבה לאחת הנשים החזקות בארה"ב. בפעם האחרונה שהתמודדה על תפקיד פוליטי, מושב בסנאט מטעם קליפורניה ב-2010, הפסידה בפער של 10%; האקבי, בעבר מושל ארקנסו, ידוע כשמרן אדוק וכדמות אהודה בקרב האוונגליסטים, אך נכשל במאמץ להשיג את מועמדות מפלגתו בבחירות 2008.

קרסון הוא רופא מנתח מהולל שמעולם לא התנסה במרוץ פוליטי. הוא נוהג להתרפק על זיכרונותיו משנות נעוריו כבן לאם חד-הורית שגדל בשכונת מצוקה בדטרויט והצליח להיחלץ מהעוני, ללמוד רפואה ולהגיע להישגים מרשימים. אך במקרה הטוב, לשלושה המועמדים תהיה אולי השפעה על התכנים שיידונו במערכת הבחירות. לא יותר מזה.
 
גם סיכוייו של מושל טקסס לשעבר ריק פרי, שצפוי להודיע בימים הקרובים על מועמדותו, שואפים לאפס. זאת הפעם השנייה שפרי מנסה את כוחו, לאחר שב-2012 נפלט מהמרוץ מבויש ונכלם.

גם סיכוייהם של שני המתמודדים שזינקו ראשונים למרוץ קלושים. הסנטורים טד קרוז מטקסס וראנד פול מקנטקי נחשבים לפוליטיקאים רדיקליים, שאינם אהודים על צמרת המפלגה ועל הזרם המרכזי של פעיליה. הנוכחות הפעילה והקולנית שלהם תביא אותם אולי לשלבים מתקדמים של מערכת הבחירות ולהישגים באחדים מהפריימריז, אך לא יותר.

מי שנחשבים למועמדים המובילים הם מרקו רוביו, הסנטור מפלורידה; חברו ומורה הדרך הפוליטי שלו לשעבר ויריבו הנוכחי ג'ב בוש, לשעבר מושל פלורידה; ומושל ויסקונסין סקוט ווקר. 

לרוביו בן ה-43 סיפור חיים מרתק שהאמריקאים אוהבים מאוד: בן למהגרים מקובה שזינק לזירה הפוליטית, הביס פוליטיקאים מבוגרים ומנוסים ממנו ונבחר לסנאט ב-2010. בוש נהנה מתמיכה של מוקדי כוח במפלגה ואהדה בקרב חוגים משפיעים, אבל דווקא זהותו המשפחתית, כבן ואח של נשיאים לשעבר, בעוכריו. הוא גם הסתבך באחרונה בהתבטאויות מביכות, ותיקן את גרסתו לא פחות משלוש פעמים כשנשאל האם היה פולש לעיראק אם היה יודע שהמידע לפיו סדאם חוסיין מחזיק בנשק להשמדה המונית שקרי. ווקר מעורר אהדה באישיותו השלווה והידידותית ובהופעותיו המאופקות.   
 
לפי הערכות, לא פחות מ-16 פוליטיקאים רפובליקנים יתמודדו על מועמדות המפלגה לנשיאות. מי שעוקבים אחרי פועלם אינו יכול להימלט מהשאלה - האם הנשיאות הצטמצמה למעמד של תפקיד מנהלי בכיר, הנגיש לכל מי שמעוניין בו?
 
עוד תופעה שמעוררת הסתייגויות ותחושות דחיה היא התגברות מעורבותם של אילי הון וטייקונים בקמפיינים של אחדים מהמועמדים הרפובליקנים. איל הון מטקסס תומך בטד קרוז, המיליארדר שלדון אדלסון החליט לפי הדיווחים לסייע פיננסית לרוביו, וקבוצה של מיליונרים רפובליקנים תומכת במועמדותו של בוש.

בזירה הדמוקרטית שקט. אין מתחרה ויריב למועמדותה של הילרי קלינטון. סגן הנשיא ג'ו ביידן כנראה ויתר על שאיפותיו, אם כי רווחים דיווחים כי מושל מרילנד לשעבר מרטין אומאלי והסנטור מווירג'יניה לשעבר ג'ים ווב עשויים להודיע על הצטרפותם למרוץ. הסנטור העצמאי ברני סנדרס ממדינת ורמונט הודיע כי יתמודד על המועמדות, אבל מאז שפרסם את הודעתו בסוף אפריל כמעט נעלם. לפי סקרים אחרונים, שיעורי התמיכה בקלינטון קצת כורסמו, אבל היא עדיין מובילה בפערים מרשימים גם מול המועמדים הרפובליקנים וגם מול מועמדים דמוקרטים.