האמת היא שאני אשם. באחת מהפעמים היחידות בהן פעלתי בניגוד לאינסטינקט הראשוני שלי, אכלתי את הלקרדה כדי להפוך לידיעה בחדשות ערוץ 2: "העיתונאי רון קופמן שוב מסתבך". רק חבל שכבר אין דבר כזה יותר "עיתונאי". כל מי שחמוש במצלמה סלולרית הוא עיתונאי כיום, והכלל המוכר לפיו חובה להפריד בין דעה לידיעה ממש לא קיים, וחייבים להסתגל כי זה מה שיש. 
 
הסיפור ממש משעמם. ב-1 בדצמבר 2014, אישר וחתם השופט איתן אורנשטיין על הסדר נושים ביני לבין כל הנושים שהצטרפו להסדר שסיכמו הכנ"ר, מנהל שמונה מטעם ביהמ"ש, ופרקליטתי עו"ד ליזה חדש. חשבתי שהסיוט שליווה את חיי כקונכייה במשך ארבע שנים הסתיים, ואפשר וצריך ללמוד ליהנות מהשגרה הבורגנית שרעייתי, בסיוע המעסיקים והחברים שלי (שגם השקיעו בי המון כסף, כדי לחלץ אותי מהחובות), הציבו כתנאי הכרחי. 

סדר יום קפדני, מבוקר ומפוקח, הימנעות מחומרים משפרי הרגשה, כולל אלכוהול, איסור חמור ומחלט על השתתפות בהימורים (זולת התערבויות בין חברים על ארוחות צהריים עסקיות על תוצאות משחקי כדורגל, שגם מזה כיפוש לא מתלהבת), וחיים עם 50 שקל בכיס - רק למקרה חירום. בין חברי ישנם גם כאלה שמכירים את הרחוב ואת הפיתויים שקיימים בו. הם שומרים שלא אהיה חשוף אליהם כבר 949 ימים, רק להיום כמובן. 
 
אבל יש אדם אחד שלא היה מוכן לקבל את מרות ההסדר (הנושים ויתרו על חלקים מהחוב, בהתחשב בסכומים שניגבו ממני על ידי הוצל"פ במשך 14 חודשים, עד פתיחת התיק בביהמ"ש), ודרש את כל החוב ובתוספת ריבית קצוצה. אני מכיר את האיש כמה שנים טובות, ובכל הפגישות שקיימנו הסברתי לו שזה לא יקרה, כי תם הטקס. לא חוזר לימים שלוויתי מאחד כדי להחזיר לשני, והסתבכתי בריביות שהיו גדולות עלי מיליוני מונים. הסדר עכשיו זה רק באמצעות עורכי דין, ריבית לא קיימת יותר בבית ספרנו. 
 

אז במשך שנים הוא אמר נראה, ואני השבתי סבבה. כאשר התחיל לאיים, ביקשתי שיפסיק כי כבר היינו בסרט הזה והוא הסתיים רע. גם לי חייבים כסף אנשים שלא יכולים ואולי לא רוצים להחזיר, אז אני מחכה בשקט ולא מאיים ולא עושה קולות רקע, אלא נותן לעורכי דין לעסוק בזה. ביום שני קבענו עוד פגישה, בבית קפה שסמוך לביתו. הוא השתולל החל מתחילתה, חשד בנוכחים שהם מקליטים ומצלמים אותו בשליחותי (חבל. אני באמת שפיץ בהקלטות, לא צריך סיוע) ונכנס לעימות פיזי עם אחד מהם, אחרי שמנע ממני לעזוב את המקום. 
 
הפעולה הראשונה שלי הייתה להרים ידיים גבוה, כדי שחס וחלילה לא אפגע בו אפילו בטעות. הוא מבוגר ממני וחולה סכרת. אם חס וחלילה ייפגע, זה לא היה מסתיים טוב עבורי, ואני באמת לא זקוק לעוד סאגה בחיי. ניצלתי את התגרה שפרצה במקום כדי לחמוק ולצאת למכונית. הוא התייצב באמצע הכביש, אבל בינתיים הגיעו ארבעה שוטרים שהוזעקו למקום. התנהל בירור קצר לאימות פרטים, ונשלחתי להגיש תלונה בתחנת המשטרה. 
דה ז'ה וו
בין לבין צילם מאן דהוא את מכוניתי חונה באמצע הכביש, ושיגר את התמונות לאתר "וואלה". התקשר אלי אדם ששמו שי, והציג את עצמו ככתב מהאתר. מתקשרים אלי כאלה עשרה ביום ומבקשים לראיין אותי, כולל תלמידים שמספרים לי שהם תלמידי תקשורת בתיכון, שלומדים רדיו. תמיד נעתרתי לסייע, למה לא? ואז באמצע השיחה, ראיון לכאורה, נשמעים הצחוקים מהצד השני, וקללות. בסדר, לומדים קשה בחיים. 
 
לא הכרתי את אותו שי, וגם איני מכירו כעת, לכן אמרתי שאיני יודע על מה הוא מדבר. אז הוא פנה אלי בווטסאפ וביקש תגובה. כתבתי: "אתה מטריד אותי בנאדם. דיברתי אתך בטלפון, עניתי לך, זה מספיק לדעתי". עלתה לאתר תמונה בה אני נראה משוחח עם שוטר, שגררה ימבה תגובות על מה שאני מרשה לעצמי לעשות בכביש. ראשומון של בריון בכאילו. בסדר, אמרתי לעצמי, נחיה גם עם זה, הרי זו לא פעם ראשונה, לבטח לא אחרונה. אבל אז הגיע מסרון בזו הלשון: "מה שקרה היום, היה הפרומו. אז אם אתה רוצה שנשמור על פרופיל נמוך, ושזה יישאר ביננו ולא יגלוש, אז תפסיק להתנהג כמו מניאק ותתחיל לפעול". 
 
התגובה הראשונה שלי הייתה דז'ה-וו. הנה, חוזרים במנהרת הזמן ל-2012, כאילו לא חווינו כלום מאז. אבל האמת שקצת התבגרתי, אני לא משומש, ואני הרבה יותר חלש – ובעיקר יש לי מחויבות לאנשים שהאמינו בי ועשו את הכל כדי שאשתקם. החלטתי בפעם הראשונה בחיי, ללכת ולהגיש תלונה מסודרת במשטרה. מאחר והייתי טרוד בעבודה, הגעתי לתחנת לב תל אביב באחת לפנות בוקר. סיפרתי לחוקר את כל מה שידעתי, הצגתי מסמכים, הקלטות וכל מה שנדרש לדעתי. ההליך ארך כ-55 דקות. 
 
בבוקר כבר נמסר תוכן תלונתי לגיא פלג מערוץ 2. איך אני יודע? דוברת מחוז ת"א, רפ"ק הילה, אמרה לי אחרי שידור הידיעה בחדשות ערוץ 2. מאחר והייתי שוטר בעברי, וגם שימשתי ככתב משטרה, אני מכיר היטב את הנוהל. התלונה הועברה מהחוקר לקצין החקירות, ממנו לקצין האח"מ של תחנת לב ת"א, והועבר לטיפול בתחנת ת"א צפון, כי האירוע היה ברמת אביב ג'.

מאוד פשוט – אבל ההדלפה לתקשורת היא שיבוש הליכי חקירה – על ידי המשטרה בעצמה, גוף האכיפה היחיד שמורשה בחוק לחקור. כך זה עובד אצל כחולי המדים, אני יודע כי אני גם מתפרנס מהחבר'ה האלו כבר כמה שנים טובות. 
 
בבוקר שלאחר שידור הידיעה עוד ניסתה הדוברת לומר לי שכנראה עורך דין הדליף. איזה עורך דין? של מי? למי את מנסה למכור את הסחורה הזו? לאחד שקונה ממכם כבר 30 שנה? 
 
הודעתי לה שאני פונה למפקד המחוז, ניצב בנצי סאו, שמשמש גם כסמפכ"ל, כדי שימנה קצין בודק לחקור איך זה קרה. העתקים נשלחו גם למפכ"ל רנ"צ יוחנן דנינו, וגם לשר לביטחון פנים, יריב לוין (רק שלא ידעתי שראש הסגל שלו הוא עבריין שהורשע בדקירה לפני 18 שנה. הייתי שוקל שוב אם כדאי להטריד את השר) היא העלתה על הקו את מפקד מרחב ירקון, יהודה אוחיון, שהודיע לי שזה לבטח לא האנשים שלו. אז מי כן? אני הדלפתי? הרי מי שנחשף למידע חשוד נכון? אז מדוע לא לאסוף את כל המכשירים הסלולריים ולבדוק מי שוחח עם גיא פלג? הם הבטיחו לבדוק. 
 
אני מצפה בכיליון. אם לא אקבל תשובות מספקות, אפנה למח"ש ואם שם לא יימצאו תשובות, נבדוק מה לעשות הלאה, כי הסוגיה של פניה לשר הממונה נפלה מסיבות מובנות. אין לי זמן לניתוחים מצילי חיים כרגע. 
 
נכון, אני אדם מוכר בציבור, וסחורה צהובה שקשורה בי אמורה לעניין, על אף שבגדול איני מעניין את עצמי. אבל לכל אדם יש זכות לחיסיון ולקיום הליך מסודר של בירור תלונה מסוג זה או אחר. ההדלפה ביטלה כל יסוד סביר לחקירה מאוזנת ושיבשה אותה לחלוטין. מה קורה עם אדם שאינו מוכר בציבור? האם המשטרה סוחרת במידע, שמגיע לנושא התלונה ומיידעת אותו שנתפח נגדו הליך? כנראה שכן, עובדה. 
 
המידע המשיך לזרום גם בבוקר שלמחרת השידור בערוץ 2. כל כתב באתרים קיבל פיסות מידע, הציבור הגיב בהתאם. כל התגובות הן הוצאת לשון הרע לפחות, חלקן מאיימות. האתרים אינם לוקחים אחריות, הם מסתמכים על היועצים המשפטיים שלהם, שיתישו את המתלוננים בפוטנציה בהליכים משפטיים יקרים. וגם אם מתעקשים להגיע לבית משפט (אני התעקשתי כמה פעמים), מקבלים פיצוי מזערי בהתייחס לנזק. בארץ ההבטחות כבר הייתי עושה קופה מהעניין הזה, אבל אני חי בארץ המובטחת. 
 
בקיצור, כל אדם שפונה למשטרה, מסתכן במודע, ומסכן גם את קרוביו. הוא לעולם לא יכול לדעת מה עושים במידע ואיזה קצין משטרה עובד צמוד עם התקשורת. כן, נכון שכל אחד בוכה מהיכן שכואב לו, ובעיקר נכון שאף פעם לא מאוחר ללמוד. לא תמיד מומלץ לפעול לפי החוק, אולי כי אין כאן חוק אחיד לכולם, והמשטרה שלנו עובדת רק עם יחסי ציבור, אבל ממש לא מתיימרת לדאוג לציבור.
דברו על זה בים

#גרשון מסיקה – הנה אחד שניצל הזדמנות, והולך לספר על הגניבות. השאלה היא אם הוא קיבל מנדט ללכלך על כולם כי אז צריך לבנות עוד כלא, או רק על כאלה שהשלטון אינו חפץ ביקרם, כמו פאינה קירשנבאום וג'מעתה. יהיה משפט צדק? או עסקאות טיעון מקלות?

#הארגון של איציק אברג'יל – הכותרות מספרות לנו שהמשטרה חיסלה את הארגון הבינלאומי של איציק, שמרצה כבר עונש מאסר. זה יופי זה. אבל מי נכנס לוואקום? הרי לא הפסיקו מעשי הרצח, הסחר בסמים, גבייה אלימה וכו', אז מי תפס את השטח? מדוע לא מספרים לנו על זה?

#ערן מלכה – עוד עד מדינה, שסרח ויזכה לעונש מופחת. מותר לו להפליל את כולם? כולל ניצבים מכהנים? ומי יחקור אותם? חברים שלהם? פקודים שלהם? אולי צריך למנות צח"מ חיצוני, עם חוקי שב"כ למשל, שלא היו שותפים לסחלה במשטרה בתקופה המדהימה של יוחנן דנינו כמפכ"ל?

#פרשת פישר ושות' – מדוע ממהרים להגיש כתבי אישום, כאשר לא ברור אם כל הסירחון כבר יצא החוצה? ממה מפחדים בפרקליטות ובמטה הארצי? מדוע לא ממנים שופט חוקר, כדי לבדוק את כל העסקאות שרקחה פמת"א הגב' רות דוד? זה לא מעניין? כולם עסוקים כעת בכסת"ח? עושים מסחרה ומקמבנים את זכות הציבור לדעת?

#ממשל טהור – רק אצלנו רבותי. גנב מורשע ואסיר לשעבר, ממונה לשר; גנרל שנחשד בגניבת קרקעות, ממונה לשר האחראי על התחום; ועכשיו שוס, ראש מנהל הסגל של השר לביטחון פנים פתח למישהו את הבטן לפני 18 שנה, נשפט והורשע, ונזרק מההסתדרות בגלל אי סדרים כספיים. זה ענק הקטע הזה, בעיקר התגובה של השר לבט"פ: "האיש נשפט, ושילם את חובו לחברה". 

בקצב הזה, רות דוד עלולה להיות היועמ"ש אחרי סיום ההליכים המשפטיים שלה, ורונאל פישר עשוי להציג מועמדות למשרת פרקליט המדינה. אחרי שישלמו את חובם לחברה כמובן.

#ממשיכים לספור – מתחילת השנה עד אתמול נהרגו בכבישי ישראל 128 בני אדם. בתקופה המקבילה אשתקד נהרגו 99 בני אדם. אין ספק שקובעים כאן שיאים חדשים בתחום. בישראל רשומים כ-3 מיליון כלי רכב ממונעים, 500 אלף כלי רכב מסחריים. 



בשנת 2014 עלו לכביש עוד 115 אלף כלי רכב, בקיזוז הכלים שהורדו מהכביש, לעומת כלי הרכב החדשים. אמצעי הבטיחות בכבישים הבינעירוניים מפגרים לעומת הדרישות בעולם. בממוצע אנחנו מאבדים כמעט אדם ביום, אבל שום ישיבת ממשלה לא מוקדשת לנושא לפחות פעם בשבוע. רה"מ עסוק בענייניו, שהם בעיקר הישרדות פוליטית, השר הממונה ישראל כץ, עם ותק של שש שנים בתפקיד, ממונה על כל כך הרבה תיקים וקבינטים ובנוסף לדאוג למפלגה ולנציגיו באגם הדרעק, אז אין מי שידאג לנו, הנהגים. 
 
נכון, התשתיות מפגרות לעומת העולם, אבל גם הנהגים והנהגות אינם יודעים לנהוג. ואף אחד בשלטון לא חושב שחובה להכשיר אותם לנהוג במפלצות המודרניות שבבעלותם או בחזקתם. כל הגורמים המעורבים משתמשים בסטטיסטיקה, כדי לסמא את הציבור. כאילו זה חשוב אם בשנה נתונה, נהרג אדם אחת פחות, לעומת קודמתה.|
 
והציבור? מטומטם כרגיל, לא חושב לרגע שבכל יום נתון שהוא נכנס לרכב, יתכן שלא ייצא ממנו לעולם, רק יוציאו אותו, לשקית וממנה לבור, או למחילה. תלוי באיזה אזור הוא גר. תארו לכם מצב במדינה, בו 128 תושבים, כולל ילדים, היו נהרגים בפח"ע. מה היה קורה כאן? אגם הדרעק היה מזדעק ודורש להדיח את הממשלה לאלתר; יאירק'ה החתיך היה כותב פוסטים בנט בקצב של אחד לשעה; החבר'ה מהציוני, עם בוז'י ושלי המתוקה, היו זועקים שכך אי אפשר להמשיך, ומביאים התבטאויות שלהם מן העבר, על כך שהזהירו; הרבנים היו מתריעים, שזה קורה בגלל שמגייסים את החניוקים, ולא שומרים שבת; מויישה גפני כבר היה עושה על זה קופה בשביל החבר'ה שלו, אריה-גנב-צדיק-זכאי-תמיד היה צורח שזה בגלל שמר"ן איננו.
 
אבל בכביש? 318 הרוגים בשנת 2014? את מי זה מעניין? הם משפיעים על הקואליציה? ממש לא. הם מתים סתם, על פארש.

#הנוסע השמיני – מה חדש אצל שר המדע, הטכנולוגיה והחלל שלנו, דני דנון? איך היה הסיור בפקולטה לאסטרו-פיזיקה במכון וייצמן? מה למדת היום בגן? לקחת את הילדים לסיור? כדי שיהיה מי שיסביר לך בבית, כי אתה הרי עסוק ברווחה בכלל, יש סיכוי שנשגר אסטרונאוט לחלל בכהונתך? הוא יהיה חייב להיות חבר מרכז? אולי נשלח מישהו ממפא"י ההיסטורית, מה אתה אומר? עשית כבר איזו שטות, וחתמת על מסמך שאינך מבין את תוכנו? אתה אמיתי, אדוני שר הטבעות?