השבוע קיבלתי הזמנה לחתונה, שגרמה לי להבין שאני בעצם, חסר כישורים לחלוטין. רעות ואביתר מתחתנים, והתלבטתי אם ללכת. ולא היה זה עוד לבט סטנדרטי, של ודאי יהיה משעמם, והאוכל בינוני, והדי ג'יי מתלהב ורועש מדי, ושצריך להיפרד מ 500 שקל, וממילא הם יתגרשו תוך שנתיים אז בשביל מה כל זה .

– אלא, היה כאן עניין נוסף וסופר מודרני. מדובר ב'חתונה חברתית', שזה אירוע שנסמך על כישרונם של האורחים, במקום על כספם של החוגגים. אם אתם חיים פה בארץ, ודאי ידוע לכם שהמצב הכלכלי של הצעירים לא משהו בכללי, וכחלק מהימנעות מהוצאות מופרזות, נולד רעיון העוועים המטורף והאידיוטי, של שוויון בנטל החתונה, לפיו יינשא הזוג, כדת משה וללא עלויות, כשכל אחד מהאורחים תורם מכישרונו. ושאלתי את עצמי, באיזה כישרון שלי הם יוכלו להשתמש.
 
האם יש בי יכולת שעשויה לעזור למישהו? שאלתי את עצמי בלב, וכל מי שהיה בסביבתי צעק, לא!  אז אני יודע לשדר ברדיו, אבל איזה מין כישרון זה? אני לא יכול ללכת  לאנשים ברחוב ולהתחיל להגיד להם "עכשיו 8 וחמש דקות, בוקר טוב, בואו נשמע קודם את החדש של ארטיק מנקיז, ובהמשך שיחת טלפון מפתיעה", ולקוות שהם יתפעלו. 
 
אני לא צייר, ולא פסל ולא יודע לסרוג או להפוך ענבים ליין, עזבו יין אפילו לא לצימוקים. ונניח שאני יודע לכתוב, כמו שאני עושה עכשיו, אז זה רק 500 מילים ובעברית. זה כישרון יותר מצומצם מהמרחב התרבותי של מירי רגב. אני  לא יודע לתקן דברים בבית, לא להנהיג ועד עובדים, לא לערוך ווידאו ולא לנגן ולו על פיקולו.
 

והייתי בחוגים, הו כן, כמה חוגים שהייתי בהם, הייתי בחוג אורגן במשך שנה שלמה בסופה ידעתי לנגן את פור אליז, הייתי בחוג תיפוף מספר שיעורים ואני מסוגל לתופף עד האמצע את 'היא לא תדע, שאני אוהב אותה, אוהב אותה, כל...' וזהו, עד 'כל חיי' אני מחזיק. הייתי בקרב מגע, ואני שולט היטב רק בעמידת המוצא. מדובר בהתחלות של כישרונות לא ממומשים. איזה פרצוף יהיה לי להגיע לחתונה החברתית, עם האקורד של פור א ליז, ההתחלה של 'היא לא תדע' ועמידת מוצא? 
 
ובאין, ולו כישורון קטנטן, הייתי מסתפק במומחיות. שאנשים יעברו ליד ביתי, ויגידו האחד לשני, פה לא גר אדם מוכשר - ממש לא, אבל איך שהוא מכין חומוס, זאת המומחיות שלו, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו. או מומחיות אחרת כמו ג'אגלינג או לדקלם את הא-ב לאחור או לנסר בעץ, או שיהיה לי בית מלאכה לניפוח זכוכית, כך לפחות אפסיק ללעוג למנפחות הזכוכית המשועממות, שיושבות למכור את מרכולתן השברירית בשלישי ושישי בנחלת בנימין, לצלילי שיריה של מירי אלוני. שגם היא מוכשרת, כמובן.

אני מציע למנפחות הזכוכית באשר אתן, המשיכו לנפח זכוכית  כל עוד אוויר בריאותיכן, אינכן נשים משועממות ומיותרות שמקוששות כמה שקלים למחייתכן כמו שחשבתי, אתן מוכשרות. ואם יזמינו אתכן ל'חתונה חברתית' - תבואנה בשמחה ותגידו 'כן, אנפח זכוכית בחתונה שלכם עד שתיפח רוחכם'.
 
רעות ואביתר היקרים, הרעיון של חתונה חברתית אמנם מתאים לרוח התקופה, אבל הוא פחות מתאים לי, והאמת, זה לא רק עניין של כישרון, גם אין לי רצון לתרום לכם מחוסר כשרוני, אם אני מוזמן לחתונה, אני רוצה ליהנות ולא לעבוד. לא אביא יין, לא אכין בורקסים לא אנגן מוסיקה ולא אסדר פרחים. רוצים להתחתן? תתחתנו בחתונה רגילה שמביאים צ'קים וסובלים בשקט, וכמובן שגם אז אמצא תירוץ לא להגיע אליה. והעיקר שיהיה במזל טוב.    
כיצד חוגג השנה בנימין נתניהו את חג השבועות: 
עושה קציר חיטים למפוטרי הדרום
שופך מים קרים על מנכל משרד התקשורת
עושה עוגת גבינה מראש עיריית דימונה
מקריב קורבן את גלעד ארדן
נותן את ברכת הביכורים לילד החדש בשכונה – אורן חזן