לא נעים להודות, אבל ליברמן צודק. ״מה שמטריד יותר מכל הוא היעדר מדיניות ברורה, כי הסמכויות של משרד החוץ פוזרו בין רבים, וגם לא ברור מה המדיניות של ראש הממשלה”. מצד שני, ליברמן היה אחד משרי החוץ הגרועים אי פעם, בוטה וכוחני ונטול יכולות דיפלומטיה בסיסיות. מצבנו הידרדר לשפל חסר תקדים במשמרת שלו. כך שהשאלה הגדולה שעומדת על הפרק היא האם נמצא את עצמנו מתגעגעים אליו, או לא.
איך בדיוק יילחם גלעד ארדן, מוכשר ככל שיהיה, בקמפיין העצום להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית ולחרם על ישראל? מדובר בתעשיית הכפשה משומנת שכדי להילחם בה צריך אדם רציני אחד עם תוכנית ברורה, שתחתיו פועלים הרבה מאוד חיילים. לא רק ארדן - גם סילבן שלום.
איך הוא אמור לנהל את הקשר עם ארצות הברית, ועל איזה מו״מ עם הפלסטינים בכלל מדובר? הרי אף אחד לא מבין מה נתניהו החליט בסוף לגבי עקרונות בר אילן, וגם לא משנה בכמה פגישות עם אמריקאים ישתתף שר הפנים, כי ספין עתידי אחד של נתניהו יהרוס את כולן.
איך הוא אמור לנהל את הקשר עם ארצות הברית, ועל איזה מו״מ עם הפלסטינים בכלל מדובר? הרי אף אחד לא מבין מה נתניהו החליט בסוף לגבי עקרונות בר אילן, וגם לא משנה בכמה פגישות עם אמריקאים ישתתף שר הפנים, כי ספין עתידי אחד של נתניהו יהרוס את כולן.
ומה תעשה חוטובלי? מן הסתם היא תרצה ליצוק תוכן כלשהו לתפקיד שקיבלה, כי ״הגיע הזמן שנהיה צודקים ולא רק חכמים״. האם מכך צריך להסיק שלשיטתה עלייה להר הבית והתססת השטח זה להיות צודקת וגם חכמה?
על התארים הנבובים של אלקין ושל שטייניץ חבל בכלל להרחיב את הדיבור. בקיצור - מי שתוהה איך יתכן שהעולם התגייס נגד ישראל תוך התעלמות מוחלטת מהכאוס במזרח התיכון ומהטרור יכול להפסיק לתהות. כשאף אחד לא לוקח אחריות על המסר הישראלי, זה מחזק את הקמפיין הנגדי. מאוד פשוט.
לכאורה, מי שלקח את יחסי החוץ תחת חסותו הוא נתניהו. אבל מי שהיה פעם אשף ההסברה לא שם לב שהמציאות השתנתה בעשרים השנים האחרונות. לנתניהו אין מושג ירוק איך להתמודד בשטח עם קמפיין החרם, או איך לגייס בחזרה לטובת ישראל את היהודים הצעירים שערקו לג׳יי סטריט והפנו גב לישראל. גם אם נתניהו מאמין שכל הצדק איתו, כבר שנים שהוא רק ממשיך לשכנע את המשוכנעים. ברוב העולם ישראל כבר מזמן לא נתפסת כאנדרדוג, לטוב ולרע. העולם השתנה ולכן צריך לשנות גם את התפיסה של ההסברה.
אז למה אפשר בכלל לקוות במצב הזה? במסגרת האפשרויות העומדות לפתחינו, כנראה שהתסריט הכי פחות גרוע הוא שנתניהו יקח אחריות על יחסי החוץ ודורי גולד יבצע. דווקא קשר ישיר והדוק בין ראש הממשלה למנכ"ל משרד החוץ החדש, עם מדיניות ברורה שתחלחל לעובדי המשרד שצריכים לעשות את העבודה בשטח, הוא התסריט הטוב, לא התסריט הרע. זה עדיף על סרבול, פרובוקציות ומריבות אגו בין כל שאר ה״אחראים״ לכאורה, מכיוון שהקמפיין האנטי-ישראלי נבנה לא רק על ההכפשה של ישראל, אלא גם על הרפיסות הישראלית מולה.
כל עוד אין תשובה ברורה וחכמה מצדנו, המסר העקבי של הדה-לגיטימציה רק מתחזק. אז בואו נקווה שכל המינויים המפוצצים יישארו בגדר טייטלים על הנייר ופשוט לא יפריעו לצמד הזה לנסות לעשות את העבודה.
ומי שחשב שליברמן כשר חוץ זה הכי גרוע שיכול להיות? הלוואי שהוא טעה.