בוקר טוב הנה התוכנית המיוחדת לסיכום השבוע שנפתח בחג שבועות ועל פי המסורת שהתחילה במעמד הר סיני, ימי עגל הזהב רדיפת, הבצע ולקיחת השוחד, השקרים והתככים, הרוצחים והגנבים, וכולם בנים לעם הספר עם עשרת הדיברות חמישה ימים בחמש דקות.
יום ראשון, שבועות חג מתן תורה ומועצת החלב. מישהו אמר לנו שצריך לאכול מאכלי חלב בחג הזה, ההסברים קלושים מאוד אבל יש לנו כוכבת חדשה. משה רבנו אאוט - ציפי חוטובלי אין.
יום לפני שבועות ירדה חוטובלי מהר סיני כינסה את עובדי משרד החוץ חלב ודבש, תחת לשונה ממש שיר השירים. "למה להתבלבל", אמרה השרה בפועל, לא צריך להתאמץ להסביר את עמדתנו בעולם, הכל כתוב בתורתנו הקדושה. למה אתם מסתבכים בהסברים מפותלים כאשר צריך לומר משפט אחד: אלהים נתן לנו את כל הארץ - לקח מהם ונתן לנו . זה הטיעון המנצח שלנו ואת זה יבינו האמריקאים, השבדים, האנגלים והצרפתים שעד עכשיו לא הפנימו ועכשיו יגידו "אה סליחה לא ידענו הכל בסדר". לכו לעולם, תגידו לו "ציפי אומרת הארץ שלנו כי אלוהים אמר". הדיפלומטים נדהמו אך עד שחזרו לעשתונותיהם ציפי כבר סיימה את הנאום ועלתה בסערה השמיימה להביא מאלהים הוכחה שזה המצב.
יום שני בבוקר בית המשפט שולח את אולמרט לעוד שמונה חודשי מאסר, תוך שהוא לא חוסך ממנו מילים קשות של תוכחה. מנגד עורכי דינו כאלכימאים של ימי הביניים, עם מצנפת מחודדת והדלקת מדורה באיזו מעבדה מאולתרת, רוקחים את הנוסחה לכל המושחתים הגנבים הרמאים לוקחי השוחד. וזו הנוסחה: לבוא לבית המשפט ולהתבכיין על "כמה הנאשם סבל" הוא ומשפחתו. איך אמר עו"ד רוזובסקי? החקירות גרמו סבל כבד לו ולמשפחתו, הוא ויתר על רום מעמדו והנאשם עצמו הרי ייבב מה יאמר לנכדיו ששומעים בכיתה דברים על סבא, איך מסבירים לנכדה מה אמרו עליו המורים ששמעו חדשות אתמול בלילה. התשובה פשוטה! המורים והחדשות אמרו אמת שאולמרט הוא נוכל, שקרן, רמאי ונוטל שוחד.
אז אולמרט, לא חשבת על הנכדים והילדים והמשפחה עת עשית את כל הדברים האלה? אני, אם היה לי נכד והיו מציעים לי שוחד אז קודם הייתי דוחה אותו ורק אחר כך הייתי חושב איך להסביר את זה לנכדים. העניין הפוך ועורכי דינו של אולמרט פיספסו אותו. ככל שרם מעמדו של הפושע כך צריך להעניש אותו ביד קשה עוד יותר ולא לרחם עליו כי איבד את עולמו. אבל זו דרכם של עורכי דין לראות את העולם הפוך כזה, שהלקוח שלהם הוא הצדיק ורק ברקע הדהדה תמיהתו של השופט למה עד עכשיו האיש הדגול הזה לא לקח אחריות על מעשיו ולמה לא הביע צער. למה? כי הוא יכול.
יום שלישי. זה כבר לא מעצבן, כבר לא דוחה ואפילו לא מקומם, זה פשוט מעורר רחמים. חבורת אנשים מבוגרים מיטב שנותיהם מאחוריהם נלחמים כמו תנינים רעבים על תארים כאילו אין מחר. העידן החדש של הפוליטיקה מביא בשורה חדשה. פוליטיקאים לא רוצים יותר להיות שרים של משהו של עשייה' אלא שרים של כלום. כי התואר שר לעניינים אסטרטגיים נשמע מוסיקלי יותר משר הקליטה' והשר לענייני מודיעין בטח הרבה יותר טוב משר התחבורה. הם לא רוצים לעבוד. הם לא רוצים לשבת בישיבות על שיפור קליטת העולים החדשים עם תושבים זועמים של איזה גטו אתיופי ברחובות. הם רוצים ניחוח של העולם הגדול הם רוצים לשתות קפה עם גנרלים ולאכול צהריים עם הנספח האמריקני ולא עם עובדת סוציאלית מעכו. אנשים עלובים שרוצים לחזור הביתה ולומר לאישה "אני לא סתם שר קליטה אני שר האיומים האירניים", זה נשמע יותר טוב.
יום רביעי. זה לא אמיתי אמרתי לעצמי זה לא קרה. זה תעתוע של שרב גדול שעוד לא תם. לא יכול להיות שהדברים האלה קרו באמת ותיכף תרד הטמפרטורה ויתברר שהכל היה הזיה. שוב האב ששכח את בתו ברכב בחום של 40 מעלות. וגם הקשיש שחוב של שקל שלושים הפך לכמעט ארבעים אלף שקל בחברת הביטוח שלו ולכן נפגעה לו הפנסיה.
גם ראש העיר החרמן שלכאורה העמיד בשורה את נשות העיירה וכמו הכומר בכנסייה, מי שהתכופפה קיבלה לפה את לחם הקודש ומי שלא גורשה לכנסייה אחרת. וגם ששת הפדופילים שהשתוללו ברשת עם ילדה בת 12 כולם מלח הארץ.
וכחלון שלפי מזג האוויר הוא מחליט אם יהיה גם שר הגז או אוצר בלי גז כי יש לו חברים.
עוד רגע יגיע הערב ומחר בבוקר הקריר נקום למציאות שמהדברים האלה לא יישאר אפילו זכרון עמום. אלא אם... אם... זה באמת קרה?
והבוקר לא משנה מה תעשה, כמה תצליח בעיקר בחו"ל גם אם ישראלי ייבחר לנשיאות ארה"ב, גם אם ישראלי יגיע למקום הראשון בעולם בריצת 100 מטר. תמיד יימצאו הנרגנים הפרובינציאליים העלובים מבית הקפה השכונתי שיש להם רק טלפון וטור בעיתון או ברשת ושום רקורד בכלום, ואפילו את שמם אף אחד לא מכיר, והם ימשיכו למלמל הכל חוץ מפירגון.
הם ימשיכו להציע לבלאט באיזה מערך לפתוח, את מי להכניס, את מי להוציא ומה לומר לשחקנים. אידיוט אחד כתב שזה לא טוב שהוא מצליח ועוד רגע אולי יביא את קליבלנד לטקס ההכתרה כי ההצלחה באה לו מהר מדי. בלאט עשה עד כה מה ששום טמבל עם מקלדת, שום מאמן ישראלי בשום תחום לא חלם על זה. ובמקום שכולנו נצעק "שאפו דייויד, אנחנו קטנים עליך" ימשיכו פרשני הספורט המזדקנים האימפוטנטים למצוא פגמים בעבודתו ולהמשיך לאמן אותו. אני מקווה שדייויד לא קורא את את האשפה הזו ואם כן, אני מקווה שהוא מחייך ברחמים ואומר "לא נורא".