טיים אאוט: אי אפשר להגזים בנזק שגרם נתניהו למשרד החוץ

 ראשי הממשלות של ישראל לדורותיהם לא אהבו, בלשון המעטה, את שרי החוץ שלהם. ראשי הממשלות ניצלו כל הזדמנות להוכיח שהם אלה המעצבים את סדר העדיפויות של מדיניות החוץ של ישראל, ובמיוחד אהבו להפגין באופן מוצהר שהם אלה הממונים על היחסים עם הבית הלבן, והמביאים והמוציאים את הקשרים עם הנשיא האמריקאי.

היו מהם שלא הסתירו את יחסם המרוחק כלפי שר החוץ, והיו ששמרו על מראית עין של נימוס והתחשבות מול מחזיק התיק בממשלתם והניחו למשרד החוץ להוביל יוזמות ומהלכים בזירה העולמית.

דווקא כמי שהחליט לשמור בידיו את תיק החוץ והיה יכול לשקם את מעמדו של המשרד, לייצב את נוכחותו בחזית מדיניות החוץ של ישראל ולרענן את סמכותו, ראש הממשלה שבר את כל השיאים. הוא זלזל בכבודו של המשרד עלב בו ורמס אותו, ובאופן אירוני ריסק לרסיסים את התפקיד הרם שהוא עצמו מחזיק.

במינויה של ציפי חוטובלי לתפקיד סגנית השר, ביצירת תקן חדש של ממונה מיוחד ליחסים עם ארה״ב, בהפקדת דורי גולד על כהונת מנכ״ל משרד החוץ ובפיצול ובפיזור של סמכויות המשרד בין כמה שרים - במעשיו אלו גזר נתניהו כיליון על משרד החוץ וחיסל את המשרד כגורם יוזם, משפיע ומוביל בתחום, וערף את ראשו כגוף המייצג את ישראל בזירה הבינלאומית.

צריך לזכור את האתגרים הקשים המצפים לישראל בזירת האו״ם ואת העימותים המתפתחים בין ישראל לאיחוד האירופי, כדי להבין שאי אפשר להגזים בממדי הנזק ובהיקף ההרס שגרם ראש הממשלה למעמדו ולסמכותו של משרד החוץ.

מתברר עכשיו שראש הממשלה איננו מודע, ואולי איננו רוצה להיות מודע, להיקף ולעומק השבר ביחסים שבינו לבין הנשיא האמריקאי, ואיננו מתכונן להקדיש מאמצים מיוחדים לבנייתם של היחסים בינו לבין הבית הלבן.

מסדרת המינויים שאכף ראש הממשלה על צמרת משרד החוץ עולה באופן ברור שבכל הנוגע למדיניות החוץ של ישראל, הייתה מטרתו להקיף עצמו בעושי דברו שלא יטרידו אותו בהערכות עגומות על הצפוי למדינה מצד האיחוד האירופי, ולא יעכירו את רוחו בדיווחים על יוזמות אנטי־ישראליות בזירת האו״ם. והכי חשוב: הם לא יבלבלו לו את הראש עם ניירות עבודה שנוגעים לבעיה הפלסטינית או חלילה לתהליך השלום.

# # #

סילבן שלום הוא איש מוכשר. כשר החוץ יזם בזמנו מהלכים שהעצימו את נוכחותה של משלחת ישראל ורעננו את דפוסי פעולתה באו״ם. אבל בתפקיד שקיבל עכשיו, כממונה על היחסים עם ארה״ב, סיכוייו של שלום לבנות מחדש את האמון בין נשיא ארה״ב לראש הממשלה הם במקרה הטוב מפוקפקים.

אחד המכשולים שעומדים בדרכו של שלום הוא שגריר ישראל בארה״ב, רון דרמר. יועציו של הנשיא ועוזריו הקרובים נמנעים באופן מופגן מכל קשר עם השגריר, שהפך מאז הגיעו לוושינגטון למפגע דיפלומטי ומזיק סדרתי. למרבה הצער, כל זמן שהוא שוהה בבירה האמריקאית לא יוכל הממונה על היחסים עם ארה״ב לעשות הרבה, אם בכלל. 

אם יבקש שלום להיפגש עם שר החוץ ג׳ון קרי, הוא ייענה בחיוב ויתקבל יפה בלשכתו. אבל כשיישאל על יוזמה ישראלית לחידוש המו״מ עם הפלסטינים, יוכל לדווח שלום לבן שיחו האמריקאי רק על שיחות שקיים עם אבו מאזן או עם סאיב עריקאת, מאחר שיוזמה חדשה הנוגעת לקידום פתרון מדיני היא עניינו של ראש הממשלה.

בתחום הביטחון ושיתוף הפעולה עם הממשל האמריקאי באו״ם, לא יהיה לשלום הרבה מה לעשות, אם בכלל. זהו תחום שבו פועלים זה מול זה היועץ לענייני ביטחון יוסי כהן והיועצת לענייני ביטחון של הנשיא אובמה סוזן רייס. למרות המתיחות בין נתניהו לאובמה פועל ערוץ ההידברות בין כהן לרייס באווירה טובה ומעשית וללא דופי.

ולראיה: היוזמה המצרית לכפות על ישראל להצטרף לאמנה הקוראת לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני סוכלה בעקבות התייצבותה האיתנה של ארה״ב לצד ישראל. זה קרה הודות לשיתוף הפעולה ההדוק בין כהן לרייס.

התמיכה האמריקאית מחזקת את ההערכה הרווחת בקרב דיפלומטים מערביים בכירים שארה״ב תמנע את אישורה של הצעת ההחלטה הצרפתית לקידום הסכם מדיני בין ישראל לפלסטינים, ותמשיך להגן על ישראל.

התמיכה תינתן למרות מדיניות החוץ הימנית הישראלית, למרות המינויים ולמרות הפיצול בתפקידים; האמריקאים ממשיכים בקו שנקטו עד כה, ובמסגרתו הם שומרים על בלעדיות ומונעים מעורבות של מועצת הביטחון במאמצי התיווך בין הצדדים.