תארו לעצמכם שבנימין נתניהו היה מקיים את ההבטחה ההיא שנתן לישראל כץ ("תקבל אחד משלושת התיקים הבכירים") וממנה אותו לשר החוץ.
תתארו לעצמכם שערב ההצבעה הגורלית (שלא הייתה) בפיפ"א על הרחקת ישראל היה שר החוץ כץ אומר ש"צריך לכלוא את ג׳יבריל רג׳וב במוקטעה ושישחק שם סטנגה עם החברים". האם מצבה של ישראל היה משתפר בעקבות האמירה הזו של הדיפלומט מספר 1? האם האמירה הזו היתה מסייעת למאמץ האדיר שהשקיעה ישראל כדי להיחלץ מעמוד הקלון הבינלאומי?
ברור שלא. האמירה הזו של כץ זוכה לפופולאריות רבה ביומיים האחרונים. שיחק אותה כץ. הרבה "לייקים" של מתפקדי ליכוד וחברי מרכז. יצא גבר, הראה מה זה לג׳יבריל והעמיד אותו במקום. כפיים. על הדרך, כץ הוכיח את הטיעון המקורי של ג׳יבריל בדרישה להרחקת ישראל. כזכור, רג׳וב טען שישראל מתנהגת לפלסטינים בגזענות, התנשאות, רודנות. כץ הוכיח שרג׳וב מדייק. האיש הזה רצה להיות שר החוץ, וכמעט היה.
במגרש הדיפלומטי צריך להיות קודם כל חכם - ורק אחר-כך צודק. אנחנו חיים בעולם צבוע. לפלסטינים רוב אוטומטי בכל פורום שהוא. מזל שבמועצת הביטחון יש לנו וטו אמריקאי אוטומטי (בקצב הזה גם את זה נאבד). ולכן, כשנאבקים ביוזמה כמו זו של רג'וב, צריך לעבוד בחוכמה, בשקט, בצניעות, ביצירת מנופי לחץ, בגיוס תמיכה. כל מה שעופר עיני ואנשיו עשו בהצלחה. ובעוד כל הדיפלומטים הישראלים באשר הם, כולל ראש הממשלה והנשיא והנשיא לשעבר ומי לא, מנסים להוכיח שישראל אינה מדינה גזענית, שאנחנו לא מפלים לרעה את הכדורגלנים הפלסטינים, שאנחנו לא מפרים את החוק הבינלאומי, שאנחנו לא ממררים את חיי הספורטאים השכנים ושאנחנו בסך הכל רוצים לחזור הביתה בשלום, הסגיר אותנו כץ לעולם הנאור. זה הפרצוף שלנו שניבט מתוך דף הפייסבוק שלו.
נדמה לי שכץ קצת התבלבל. הסיפור הזה עם פיפ"א בא לו באמצע המאבק נגד ועדי העובדים בנמלי הים. במאבק הזה כץ צודק לגמרי, אם כי כוחני ובוטה כדרכו. יכול להיות שהוא התבלבל בין ג'יבריל רג'וב לאלון חסן. הבעיה היא שבתגובה המתלהמת והילדותית שלו, הפך כץ אותנו, את כולנו, לאלון חסן.
ביום שישי בציריך נחלנו ניצחון דיפלומטי טקטי בקרב, אבל אנחנו רחוקים מלנצח במערכה. בסופו של דבר משך רג׳וב את ההצעה, לא לפני שהביך את ישראל, גרם לה להזיע, העמיד אותה על עמוד הקלון והפך אותה מועמדת להדחה מפורום בינלאומי חשוב. זה תקדים מסוכן שיכול להוות התרת דמה של ישראל בפורומים נוספים. עצם העובדה שדנו בהצעה כזו, שכמעט הצביעו עליה, שגרמו למדינת ישראל להשתמש בכל האמצעים ויכולת השכנוע כדי להיחלץ מהדחה, היא הניצחון של רג'וב.
פיפ"א היא רק הפרומו. ניצני החרמות וסימון הסחורות החלו עוד בימיה של הממשלה הקודמת ובקצב הנוכחי הטפטוף יהפוך בקרוב למבול. ישראל פוסעת על קרח דק, כל צעד לא מחושב יכול לגרום אסון. אסור לעשות שגיאות וצריך להיות חכמים יותר וצודקים פחות.
ביום שישי בפיפ"א הוכח, שוב, שאנחנו מבינים רק כוח. פתאום ישראל מוכנה לארבעה סעיפי הקלות משמעותיות מול הפלסטינים, פתאום מבטיחים ומפצירים ומחזירים תעודות vip ונשבעים שנתנהג יפה. חבל שהגענו למצב הזה ועוד יותר חבל שאנחנו מתנהגים עכשיו כא ילו זה עתה ניצחנו מחדש במלחמת ששת הימים. את המומחיות שלנו להפוך כל ניצחון מוקדם למפלה מאוחרת, איש לא יוכל לקחת.