מכתב פתוח לשר החוץ: סמוך על עובדי משרד החוץ

שלום לשר החוץ בנימין נתניהו. שלוש החלטות פוליטיות, פרסונליות־פוליטיות, קיבלת בתוך ימים ספורים. הראשונה שבהן היא שמירת תיק החוץ בידך. זו זכותך המלאה ואני מקווה שזאת משום שאתה מקנה לנושא את אותה חשיבות שהקנו בעבר ראשי ממשלה לתיק הביטחון כאשר שמרו אותו בידיהם.

ההחלטה השנייה הייתה למנות את חברת מפלגתך, חפה מידע וניסיון בנושא, לסגניתך. שוב - זכותך, רק שזה יחייב אותך להקדיש יותר זמן למשרד החוץ, לפחות בהתחלה. ההחלטה השלישית הייתה למנות את ד"ר דורי גולד למנכ"ל המשרד. מינוי ראוי ומקצועי לחלוטין ובוודאי שעולה על קודמו שבא משורות המשרד.

חלק מה״מקצוענים״ במשרד מוטרדים משלושת המינויים הללו. הם חוששים שבשל עיסוקיך הרבים לא תוכל להקדיש זמן לדיונים איתם, ושוב הם יורחקו מהעשייה המדינית החשובה. הם חוששים שסגנית השר הדעתנית תחמיר עוד יותר תהליכים בזירה הבינלאומית, המובילים לבידודה של ישראל. מהמנכ״ל החדש הם חוששים ביודעם את יחסיכם הקרובים ומהאפשרות שכל תרומתם המקצועית להחלטות המדיניות תעבור דרך המסננת של סגנית השר והמנכ״ל.

תהליכים של שנים גרמו ליצירת תסכול מקצועי עמוק במשרד החוץ, לאימפוטנציה ולתחושה בקרב העובדים שהם שק חבטות. הייה ער, אדוני שר החוץ, לדיכאון, לתסכול ולייאוש בקרב אלו שאותם הכרת בראשית דרכך כציר המדיני בשגרירות בוושינגטון וכשגריר באו״ם, ושלהם תזדקק לביצוע החלטות מדיניות כאשר שום שליח אישי לא יוכל להחליפם.

יחסיך האישיים עם הנשיא אובמה הם אומנם חסרי תקנה ותיקון, אבל אתה יודע כמה חשובה מערכת היחסים עם ארה״ב. בשלושה נושאים מרכזיים תוכל להעצים את המשבר עם הנשיא, ולא רק איתו, או לחילופין לנסות ולמזער את נזקיו.

הראשון, שהשלכותיו חורגות מגבולות ארה״ב, הוא מיצוב דמותה של ישראל כמדינת הלאום היהודי, תוך שמירה על היותה מדינה דמוקרטית הנלחמת בתופעות של גזענות ואפליה למיניהן. תזדקק כראש ממשלה ושר חוץ לא רק להצהיר על כך, אלא להימנע מפעולות שלך או של הממשלה הסותרות בעליל את התדמית הזאת.

ד"ר עודד ערן. צילום: חן גלילי
 

הנושא השני הוא הסכסוך הישראלי־פלסטיני. ראשי מדינות, גם כאלו שאינן מכירות בישראל, מבינים את הקושי של ישראל לקבע את גבולותיה המזרחיים לנוכח התמורות שהאזור חווה. מאידך, הם אינם מקבלים כפשוטה את אמירתך שאתה תומך ברעיון שתי המדינות לשני עמים והם משוכנעים שישראל רוצה בשימור הסטטוס קוו. כדי לשמור על אופציית שתי המדינות פתוחה, חשוב שתקים צוות של כל העוסקים בסוגיה, שיציג לך מתווה של פתרון חלקי לקראת מימוש הרעיון, כולל בסוגיות הנחשבות ל״עדינות״ כמו ירושלים. גם אתה יודע שחלקים מהעיר הושארו מחוץ לחומת הביטחון ובפועל ישראל ויתרה עליהם. כאשר יהיה בידך מתווה, הצג זאת לארה״ב ולאיחוד האירופי, שכנע אותם שבעת הזאת אין תוכנית טובה יותר ובקש מהם לשכנע את ההנהגה הפלסטינית להיכנס לדיון על התוכנית ומימושה. אין דרך אחרת למנוע החלטות של מועצת הביטחון שירעו את תנאי הפתיחה של ישראל כאשר ייפתח המו״מ על הסדר הקבע המלא.

אם תלך בדרך זו, יוכל משרד החוץ בראשותך למנף את המציאות החדשה, לשפר את דעת הקהל בקמפוסים, לפתח יחסים עם מדינות שעד כה סירבו לעשות זאת ולמנוע החלטות אנטי־ישראליות בגופים בינלאומיים. תוכל למנף זאת גם בקשר לגרעין האיראני - שהוא הנושא השלישי.

ניהלת מאבק צודק, אם כי לא נטול טעויות, בנושא הגרעין האיראני. בין אם ייחתם הסכם ובין אם לאו, המאבק הבינלאומי שיל ישראל בנושא יימשך ואין לנו הרבה כלים מדיניים מעבר לארה״ב ולשלוש המדינות האירופיות המשתתפות במו״מ. חשוב שבמאבק שתנהל תחת שני כובעיך המיניסטריאליים, תימנע מלהפוך את הנושא לכדור שהמתחרים על הנשיאות בארה״ב יבעטו בו. בנוסף לכך, חשוב לא פחות כי יתר המדינות האחרות המעורבות במו״מ יבינו שאתה רואה בהן גורמים לא פחות חשובים מארה״ב.

מהיכרותי אותם אני יכול להבטיחך שאנשי משרד החוץ מייחלים לכך שתשתף אותם, שתנצל את הכישורים המקצועיים שלהם וכן שתיתן להם את הכבוד המגיע להם. 

ד"ר עודד ערן

כיום משמש חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ושימש בעבר כשגריר ישראל באיחוד האירופי ובירדן.

שירת יחד עם בנימין נתניהו בשגרירות בוושינגטון וכיהן כסגן מנהל אגף המזרח התיכון במשרד החוץ.

שימש כראש צוות המו"מ עם הפלסטינים ליישום הסכמי הביניים והסדר הקבע בין השנים 1999־2000.