יששש!!!! אם חשבתם שפסו גאונים שיחלצו את העולם מצרות, אז יש לי חדשות מעולות בשבילכם. שני חברים (כך מתחילה אגדת עם או רעיון אסון), האחד טריטה פרסי, נשיא הארגון האיראני־אמריקאי מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, והשני פול פילאר, מומחה למזרח התיכון עם בגאז' של 28 שנות שירות בארגוני המודיעין של ארה"ב, פרסמו מאמר ("הפינגטון פוסט"). הרעיון אסון שלהם הוא שישראל עשויה לתקוף הקיץ את חיזבאללה כדי לסכל את חתימת ההסכם המתקרב של הגרעין האיראני.
איך לא חשבנו על זה קודם? הם לא לבד כמובן. מאחוריהם הגות בפרוטה שעולה מיליארדים, מן הזן שהוביל את ארה"ב למלחמת הכזב בעיראק ואת ישראל למלחמות השולל בלבנון וברצועה. ויש להם שותפים לדעה במדינת ישראל. למשל המנכ"ל החדש של משרד החוץ שזה עתה מונה, דורי גולד. פרסי ופילאר תוהים "האם מלחמה בין ישראל לחיזבאללה עשויה לשנות את מהלכי ההסכם עם איראן?".
התשובה כמובן טמונה בגוף השאלה, אבל הדרך מפותלת במקצת. הערכתם היא כי "הקיץ שוב תצא ישראל לסיבוב קרבות, אבל לא מול חמאס ברצועת עזה אלא מול חיזבאללה בלבנון... מלחמה שתהיה תוצאה של גלישת המלחמה בסוריה למתח הקבוע בין ישראל לחיזבאללה... מה שיקבע הוא החשבון והערכת המצב של ישראל, והערכה זו אומרת שמלחמה מעין זו תניע את איפא"ק ואת הלובי הסעודי לקדם בקונגרס של ארה"ב מומנטום נגד ההסכם עם איראן. הסכם שמבקריו טוענים שיגדיל את כוחה האזורי של איראן ואת יכולתה לתמוך בחיזבאללה".
הניתוח הזה מופרך אפילו יותר משבר בירך של ג'ון קרי כמעכב הסכם, אבל לא זה מה שירתיע את החברים של גרשון מסיקה, המכונים ממשלת ישראל. כל סקרי דעת הקהל בארה"ב אומרים שהציבור האמריקאי תומך בהסכם עם איראן, ולכן, להערכת השניים, "ארגומנט נוסף, זה או אחר, לא ישנה את המצב - אלא אם כן יגיע אירוע עוצמתי שיחזיר את הדיון לקונגרס, למשל מלחמה בין ישראל לחיזבאללה, שאמורה להתאים למצב שבו ניתן להתדיין על דחיית ההסכם... הפיתוי להרוג את ההסכם עם איראן הוא מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות של מקבלי ההחלטות בישראל", כותבים השניים, ומאזכרים את מלחמת לבנון השנייה ב־2006 כדוגמה ל"סצנריו שבו תתגלגל המלחמה הבאה להיות כלי 'משנה משחק' שיאפשר לתומכי נתניהו בקונגרס לצאת נגד אובמה".
כזכור וככאוב, מלחמת לבנון השנייה (אגב, השם המקורי הוא מבצע "משנה כיוון") החלה בצחצוחי מילים וחרבות, ירי וחטיפה מצד חיזבאללה, וזה בדיוק מה שקורה בימים האלה. "זו הייתה יכולה להיות ספקולציה", כותבים השניים, "אלמלא רוחות המלחמה נגד חיזבאללה המנשבות בישראל בחודשים האחרונים". בתחילת החודש דיווח ה"ניו יורק טיימס" כי "המלחמה בחיזבאללה היא בלתי נמנעת". וגורם בכיר בישראל אמר לעיתון "נכה בחיזבאללה בעוצמה".
אז איך מכינים את דעת הקהל בישראל ובעולם למלחמה? במגוון ערוצים. למשל, בתחילת השנה גייסה ישראל, כלומר דורי גולד בכובעו כיועץ של נתניהו, 28 משפטנים כדי לחתום על מכתב למזכ"ל האו"ם באן קי מון בדרישה שהאו"ם יעצור את חימוש חיזבאללה. הסיבה: חיזבאללה מתחמש בניגוד להחלטות 1559 ו־1701. גולד, יליד ארה"ב, חובש כיפה כמו חלק מן המשמר הפרטוריאני סביב נתניהו, ולשעבר שגריר ישראל באו"ם. את הקריירה שלו עם נתניהו החל כאשר השניים שגו בחלום עוועים, כבר לפני 30 שנה, שבו ניסו להכשיל את מגעי רבין מול אש"ף על ידי ניהול מו"מ פרטי, כולל הצעות הזויות עם ירדן בהנחה מטומטמת שחוסיין ילך מול ערפאת ראש בראש.
אחרי בחירות 96', כאשר נתניהו ראש ממשלה וגולד יועצו המדיני, המשיכו השניים לבלף בכאילו תהליך מדיני, בהתאם ללחצים הבינלאומיים. כך עד עצם היום הזה כשגולד, יחד עם ציפי חוטובלי, מנהלים דיפלומטיה של נביחות. ואכן, בעוד גולד הצהיר לאחרונה כי "או שצה"ל יהרוס את מצבורי הנשק בדרום לבנון או שחיזבאללה ישגר אלפי טילים", קפץ לפני שבוע הגנרל רחים סאפאווי, היועץ הצבאי של חמנאי, והחזיר נביחה הרבה יותר דרמה־פואטית: "תקיפה ישראלית תשחרר סערת אש של טילים על ערי ישראל". "איראן", המשיך סאפאווי, "יכולה בעזרת ידידיה להרוס את תל אביב וחיפה".
בוגי נגד בוגי
למזלנו, יש במדינת ישראל גורם מרסן הן מול נתניהו וגולד והן מול רחים וחמנאי ושמו צה"ל. אלא שגם צה"ל נתון בסד של אירועים ותגובות ובצורך לשמור על גורם ההרתעה. אמ"ן מפרסם בקביעות את היכולות המבצעיות של חיזבאללה כולל אמל"ח. ההערכה היא כי מדובר ב־1,200 רקטות וטילים ליום. הפרסום נועד להבהיר לציבור במה כרוכה המלחמה הבאה ולגרום לפוליטיקאים לחשוב פעמיים, אם כי קשה לומר שמרביתם מסוגלים לבצע את הפעולה הזאת כהלכתה אפילו פעם אחת.
מצד שני, משווקים לציבור הערכות על מצבו המבצעי הקשה של חיזבאללה לאור המלחמה בסוריה, בעיקר זו הנוכחית בהרי קלמון והמתח מול צבא לבנון והנוצרים. אין להדיוטות כמוני שום דרך להעריך אם חיזבאללה מסוגל לנהל קרב בשתי חזיתות, גם אם משווים בין מספרי הלוחמים, הטילים והרקטות שלהם מול היכולות המשוערות של צה"ל.
הנתון העיקרי במצב כזה הוא המוטיבציה של הלוחמים בשטח, וזהו הנתון הבעייתי ביותר בהערכות צבאיות. לכאורה חיזבאללה אכן במצב ביש אפילו מבחינת גיוס אנשים, וברור שהוא אינו מסוגל לקיים את חזון הסרטון שהפיץ השבוע ובו הבטיח לשחרר בקרוב את הגליל, שזה מקביל לסרטון של מועצת יש"ע על השחרור הקרוב של חומש. אבל לך דע מה ילד יום קרב. אומנם האסטרטגים קובעים שהימים הללו הם נקודת השפל המבצעית של הארגון, אבל מה אם לוחמי חיזבאללה לא מכירים את הניתוח הזה ומסתערים כאילו אלוהים או אללה לצדם? ברור שאנחנו מקבלים חיזבאללה שיש לו ניסיון קרבי גדול יותר משל חיילי צה"ל, מה שהופך את העימות לכזה שהוא לפחות ראש בראש - כלומר חייל מול חייל וגווייה מול גווייה, ויותר הפצצות שטח, כלומר סיכוי לטבח המוני של אזרחים.
השיקול אם לפתוח במלחמה לא השתנה מאז ראשית שנות האלפיים. האם לתת לטילים להחליד במחסנים כפי שאמר פעם הרמטכ"ל בוגי יעלון או להקדים מכה למכה כפי שסבור שר הביטחון יעלון. הכדור לכאורה בידי הקבינט. זה הנוכחי, יותר מן הקודם, הוא קבינט ימין קיצוני לעומתי מול צה"ל. מלחמה בחיזבאללה בגלל תירוץ מפוברק או אירוע מתגלגל היא כמעט תגובה פבלובית עבור מרבית חבריו.
הפיקחים, הנחושים והמאמינים באגף הלאומני־דתי מבינים שכל מתיחות בין יהודים וערבים משרתת את המשך תחזוקת ההתנחלויות. אתה לא "מוותר" או "נסוג" כאשר ערבים מסכנים יהודים, ולא חשוב אם בצפון, במרכז, בדרום או בוואדי ערה. סכסוך בעצימות נמוכה, שכולל מספר נסבל של קורבנות שילהיטו את האווירה, הוא חלק ממרכיבי המאבק האמוני על ארץ ישראל. את אלה אין טעם לנסות לשכנע. כל מי שלא רוצה לחזור על שגיאות מלחמות השווא בעבר חייב לפקוח עין ולהתריע לפני שנמצא את עצמנו "מופתעים" תחת מטר טילים אמיתיים ומילים שקריות.