את הבושה הזאת הרווחנו ביושר: בן כספית על פרשת אורן חזן

הרווחנו ביושר את הבושה הזו. מדינה שמחרישה כשטיפוס כאורן חזן, בימיו הראשונים בפוליטיקה, בתחילתה של הקדנציה הראשונה שלו בכנסת, ממונה לסגן יו"ר המשכן, לא יכולה לבוא בטענות כשמתברר שמדובר במי שניהל קזינו, סיפק נערות ליווי, עשה קריסטל מת' ולך תדע מה עוד. הכל לכאורה, כמובן. איך איש כזה מגיע לאן שהגיע? איך הוא משתרבב לכנסת ישראל? משהו יסודי מאוד רקוב כאן.
 

אביו של חזן, ח"כ יחיאל חזן, הצליח להתגנב למקום 31 ברשימת הליכוד כנציג מגזר המתנחלים, רק כי המועמד שמולו היה פייגלין. המאמץ למנוע מפייגלין חברות בכנסת, הביא עשב שוטה כחזן למשכן. מקץ כמה קדנציות הצליח הבן להתמקם במקום ה-30, רק כי המועמד מולו, על משבצת "צעירי הליכוד", היה מזוהה עם פייגלין. נו, גם זה הצליח. שניהם, האב ובנו, נבחרו לייצג אותנו בגלל הפחד הקמאי ממשה פייגלין. אני מעדיף עשרה פייגלינים בכנסת, על פני חזן אחד.
 

כשראיתי את חזן הצעיר, מוקף בבני משפחתו ומקורביו, מבטיח (לאחר בחירתו) שהוא מגיע לכנסת גם כדי לתקן את "העוול שהתקשורת עשתה לאבי", הבנתי שיש לנו בעיה. משפחה שכזאת. חבר הכנסת הבלתי נשכח יחיאל חזן, שהורשע בהצבעה כפולה, שניסה לגנוב ראיות ממחסן הכנסת הקשורות לאותה הצבעה כפולה, תגרן שבילה חלק ניכר מהקדנציה שלו בגידופים רמים, קללות קשות וצעקות בלתי נשלטות. אחרי כל זה, משפחת חזן עוד סבורה שנעשה לה עוול. משפחת חזן היקרה, לא נעשה לכם שום עוול. הוא נעשה לנו.
 

כשזכינו להכיר את חזן ג'וניור התברר שבהשוואה אליו, האבא הוא הכלאה בין חנה בבלי לנזירה תרזה. זמן קצר לאחר שנבחר קיבלתי טלפון ממישהו שעבד איתו בבולגריה. הוא סיפר לי כמה מהסיפורים ששודרו  שלשום אצל עמית סגל בחדשות 2. קבענו להיפגש, אבל הוא נעלם. היום אני מבין, בדיעבד, שסגל לקח פיקוד על התחקיר ושלשום שידר את התוצאה.

תחקיר ראוי, מקצועי, מוצלב, נוקב וברור. כמה מגוחך לשמוע את מליצי היושר של חזן טוענים שמדובר בכתבה רכילותית, שאין ראיות, שזה בסך הכל עדויות של אנשים מפוקפקים. עוד יותר מגוחך לקרוא את הטוקבקים המתלהמים שסופג עכשיו סגל, עיתונאי שמזוהה עם הימין. בן לילה הוא הפך לשמאלן עוכר ישראל שמנסה להפיל את נתניהו. לך תדע, בסוף נגלה שזה הכל הקרן החדשה.
 

פרשת חזן מסבכת כמעט את כולם, וגם את המצב. נתניהו, שתלוי בכל ח"כ מח"כיו, מוצא עצמו עכשיו מול שוקת שבורה. הרצוג נתן לו אתמול רשת ביטחון וקיזוז זמני, שלי יחימוביץ מיהרה להתנגד, חברי הכנסת של הליכוד שותקים, ויו"ר הכנסת סופג איומים מחזן, שעוד לא הבין שאנחנו בכנסת ישראל, לא בבורגאס. עד לא מזמן, הוא האמין שמה שקורה בבורגאס, נשאר בבורגאס. ובכן, כנראה שטעה. מה עבר לו בראש כשהחליט לרוץ לכנסת? כנראה מה שעבר לפואד בראש כשהחליט לרוץ לנשיאות.

 
שר החינוך נפתלי בנט קיבל אתמול החלטה ראויה ומדויקת והסיר את ההצגה "הזמן המקביל" מסל התרבות. ההחלטה מעוררת, כמובן, מה שמכונה "סערה בשמאל", ואין שום המחשה טובה יותר למצבו העגום של השמאל בישראל מאשר האירוע הזה.

כן, זכותו של וליד דקה, שעינה ורצח את החייל משה תמאם, לכתוב הצגה. זכותו של תיאטרון "אל מידאן" להעלות אותה. זה מקומם ומרתיח ומרגיז, אבל ככה זה בדמוקרטיה. ביום שינסו למנוע העלאת הצגה כזו, נוכל להתחיל לדאוג. אבל זכותה של המדינה לסרב לממן את העלאת ההצגה הזו בפני תלמידים. זה הקו האדום השפוי ואותו סימן אתמול בנט בהחלטה ברורה ונכונה.
 

כשהשמאל, או מה שנותר ממנו, יבין את גבולות הטעם הטוב הללו, יהיה לו סיכוי לחזור להיות גורם משפיע במדינה הזו. עד אז, תועלה ההצגה בתיאטרון, מי שרוצה יתכבד וירכוש כרטיסים וילך לראות אותה, אבל לא על חשבוננו, כי יש גבול לכל תעלול. כן, יש איומים על הדמוקרטיה השבירה שלנו, הם הולכים ומתעצמים, ולא בהכרח נגד האזרחים הערבים. הסרתה של "הזמן המקביל" מסל התרבות, אינה אחד מהם.