בשבוע שעבר נחשפנו שוב, בפעם המי יודע כמה, לסבל הקשה של בעלי החיים בתעשיות שהופכות אותם למוצרים על מדפי הסופר. לאחר הצילומים שחשפה עמותת "אנונימוס” בחדשות 2 ממשחטת דבאח, המשחטה הגדולה בישראל, מה כבר נשאר לומר?
האם יש סיפור אימה שלא סופר על המציאות של בעלי החיים במשקים ובמשחטות, האם ישנו עוד מותג בשר שלא נחשפה ערוותו? ראינו עגלים מחושמלים שוב ושוב בשוקרים חשמליים, תרנגולים שמכונה שראשם נמחץ במכונה שמשליכה אותם לפס השחיטה, ואפרוחים גוססים על שולי מכונת ההריגה במדגרה.
אבל יש צילומים שלא מראים לנו, ויש נושא אחד שעליו לא מדברים: על השחיטה. הדבר הבולט בתחקיר על המשחטה הגדולה בישראל, שצריך היה לזעזע את הציבור, אך נתקל בשתיקה רועמת, הוא השחיטה. בחדשות 2 הראו, רק לשנייה בודדת, עגל חי עומד לאחר שנשחט. לא מדובר רק בבית המטבחיים ששוחט כחצי מהעגלים והטלאים בישראל, אלא בכזה שמחזיק בין היתר בכשרות מהודרת של בד"ץ בית יוסף.
הצילומים שנחשפו בפייסבוק של עמותת "אנונימוס" מראים שלא מדובר במקרה חד פעמי. מספר פעמים - תועדו עגלים נעמדים על הרגליים לאחר השחיטה, מנסים לברוח, נופלים וקמים שוב. דבאח לא לבד. לפני כשנה וחצי פורסם תחקיר במשחטה אחרת. בצילומים המצונזרים, אלה
שלא שודרו בטלוויזיה, ניתן לראות תרנגולי הודו לאחר השחיטה, מתפתלים בכאב אדיר. לא מדובר בפרפורים או אינסטינקטים, אלא בסבל
מוחשי ואמיתי.
למה אנחנו מפחדים לשחוט את הפרה הקדושה הזאת, המיתוס על השחיטה ההומנית, שבה בעלי החיים מתים ברגע ללא סבל, אשר בינה ובין המציאות המתועשת של הרג בעל חיים על פס נע אין דבר וחצי דבר? שלא יהיה ספק: השחיטה הלא כשרה אינה טובה יותר. תחקירים סמויים מחו”ל מגלים, פעם אחר פעם, ששיטות ההימום שמופעלות על בעלי החיים לפני השחיטה (כדי שיאבדו את ההכרה ולא ירגישו דבר כשצווארם
נחתך) לא תמיד עובדות.
לעתים קרובות מדי מבחינים העובדים שההימום הראשוני לא צלח, ומנסים שוב ושוב לחשמל את בעל החיים, בעודו זועק מאימה וכאב. החשמול רק מוסיף על סבלו הרב ממילא. המסקנה המתבקשת היא, בין אם השחיטה כשרה או לא כשרה, אחת: מבחינה מוסרית, אין שחיטה כשרה. זו נבלה וזו טרפה. כל שחיטה היא אכזרית ומסבה סבל עצום ליצור חי, שלא הייתה שום סיבה מוצדקת להרוג אותו מלכתחילה.
"השחיטה היהודית הנה שחיטה הומנית, המקפידה למנוע ככל הניתן את צער בעלי החיים, בהתאם לציווי האלוקי שמחייב למנוע צער בעלי חיים”, אמר הרב הראשי דוד לאו בעקבות סערת דבאח. ההלכה היהודית אכן מדגישה את הצורך ברחמים על בעלי החיים ובהתחשבות בצורכיהם, אך ישנו פער גדול בין ההלכה למעשה.
הצילומים הלא מצונזרים מעידים כי אין שחיטה הומנית, יש רק שחיטה אכזרית. את המציאות הזאת אי אפשר לכבס ולא ניתן להלבין, גם לא בעזרת תיאורים מתייפייפים כמו “הומני”, שהם מנותקים לחלוטין מהמציאות של תעשיית הבשר של ימינו, תעשיית ענק שמתעללת בבעלי חיים מרגע לידתם ועד למוות האכזר.
הכותבת היא פעילה למען בעלי חיים