ביום שישי האחרון הייתה הפגנה פלסטינית בג׳ילזון. היו שם קללות, דחיפות, זריקת אבנים. הרפרטואר הרגיל. חמישה חיילים התנפלו על פלסטיני וצולמו כשהם מכים אותו גם אחרי שנאזק. קצין צה״ל חטף אבן. עוד סיבוב שגרתי של חיכוך עם עליונות ישראלית, אלא שהאירוע הועלה לרשתות ולערוצי הטלוויזיה. שם זה כבר הצטייר כמו החיים בשטחים. נורא ואיום.



שניים מחזיקים בפלסטיני, אחד מהם מניח את רגלו על פניו, אחר בועט בו. אחד מכה אותו באגרוף בפניו ומאחור בא חייל נוסף שמכה בו בקת רובהו. נוהל קרב ייחודי לחיכוך בין חיילים ואזרחים, ראו סא״ל שלום אייזנר מכה פעיל שמאל.



הפסקול שליווה את האירוע בג׳ילזון היה ״כוס אמ-אמא שלך, יא בן זונה. עוד מילה אחת אני מזיין את אמא שלך״. תחקיר זריז בחטיבת כפיר קבע שעל פי עדות החיילים, הפלסטיני תקף אותם וניסה לקחת את נשקם. אלוף משנה אשר בן לולו, מח״ט כפיר, נזף במפקד הפלוגה, ושני חיילים נידונו ל־28 ימי מחבוש על תנאי. החייל שקילל נידון ל־30 ימי ריתוק.



גדוד נצח יהודה הוא פרויקט שנועד לספק מענה לחרדים שלא בא להם לקרוע את עצמם באוהלה של תורה. משרתים בו גם חרד׳׳לים וחב׳׳דניקים, חלקם עולים מארצות הברית ומצרפת. הוא נועד לחיילים שמקפידים בשמירת שבת, שמירת כשרות, שמירת נגיעה (חיילות מחוץ לתחום), ושאר מצוות, כולל זו שנאמרה על ידי המג"ד, סא"ל אורי לוי (חובש כיפה) כאשר נכנס לתפקידו לפני כחצי שנה: "זהו גדוד שאינו שוכח את מקור עוצמתו ומהווה בפועל חוליה בשרשרת לוחמי עם ישראל הפועלים מתוך ציווי לרדוף אחר האויב, להשיגו ולא לשוב עד כלותו״.



עופר וינטר, מח"ט גבעתי שהוציא פקודת קרב דומה לפני צוק איתן, לא זיהה פסוק כזה מתאים, אם כי במבחן התוצאה אלוהים לא בדיוק הוכיח את עצמו. נצח יהודה הוא עוד מוצר פגום של הכניעה האזרחית לבעיה החרדית. לפיד ושות' דורשים שוויון בנטל, ביבי ושות' מניחים להם לשרת על פי אמונתם - והתוצאות בהתאם.



ועדיין, אחרי כל זה, החיילים הם האחרונים שצריכים להישפט. מדובר בתינוקות שנשבו בסביבה רעילה. מי שהשליך אותם היא ממשלת ישראל. צריך להבין עד כמה האדרנלין של החיכוך האלים מתחבר עם משקע ה'אמונה' שמבעבע בקרבי החיילים. מה קורה כאשר דחיפות, קללות ומכות באות בטמפרטורה גבוהה של יצרים, פחדים, שנאה ורצח בעיניים.



במציאות, כידוע, אף אחד לא מת ולא הפך נכה. פגיעות נפשיות? לפעמים לא ברור מי מוכה יותר, החיילים או הפלסטינים. כל אלה הם טיעונים להקלה בעונש של החיילים, אבל אין מחילה למי שתקע אותם שם.