הידעתם כי בשבת, אם חייל נצרך לפינוי מבסיסו לבית חולים, "אסור למלווהו לשבת במושב הקדמי ברכב המפנה, כדי שלא יידלקו נורות החיווי של חגירת החגורה"?; הידעתם כי בבסיסי צה"ל, לקראת שבת או חג, גם במקרים של פיקוח נפש, "חייבים לוודא שנורת המקרר במרפאת הבסיס אינה נדלקת עם פתיחת דלת המקרר"?; הידעתם כי "אסור למרוח בשבת משחה, וזלין או כל חומר נוזלי אחר, גם אם החייל סובל מיובש בשפתיים"?



הידעתם ולא התחלחלתם שאתם עלולים למות, ואני מתכוון להתפגר, משום ש"אסור לעשות לצורך הטיפול במחלה בלתי מסוכנת מלאכות אסורות על התורה". ומהי מחלה בלתי מסוכנת? "גם אם היא מורגשת בכל הגוף, גם כשהיא מלווה בחולשה, בתחושה רעה, בעליית חום וכדומה, שאינה מאפשרת לחולה לתפקד, כמו מיחושים חזקים דוגמת כאב שיניים, כאבי ראש ועוד, עד כדי חולשה או חוסר תפקוד או שהם גורמים לכאב חריף במיוחד - דינם כמחלה שאינה מסוכנת".



ויש גם הוראות הפעלה: "טלפון סלולרי של הרופא הכונן ששכח לנתקו מהמטען לפני שבת, עליו להחזיקו בשתי ידיים, להתרחק מהשקע כדי שהמטען יינתק מעצמו... כשמסירים פלסטר בשבת מגוף שעיר, יש להסירו בעדינות כדי שלא ייתלשו שערות... יש להיזהר מקריעת אותיות בקריעת אריזת פד בשבת... בהיעדר חייל לא יהודי מותר להדליק את האור במרפאה אך ורק על ידי המרפק".



קבלו את פקודות הרבנות הצבאית. 50 עמודי הפעלת מרפאה צבאית בשבת. חשבו, מאות פקודות בכל שטחי החיים, ששום חייל או מפקד אינו מתכוון לציית להן. עד כאן האתנחתה הקומית, מכאן ואילך מלחמת עולם התורה בעולם החינוך בצה"ל על נפשות החיילים. צה"ל הוא כור היתוך במובן של צריבת חוויות הופכות תודעה. הרבנות הצבאית הפכה לנשקן התודעתי של מפלגות הציונות הלאומנית־דתית. עד כדי כך החמיר המצב שהרמטכ"ל גדי איזנקוט הורה "לבחון את מערכת היחסים, את חלוקת הסמכויות ואת הנושאים שבין חיל החינוך והרבנות הצבאית". תרגום לעברית: המיסיונריות בפקודה וברוטב יהודי מתקתק, שבו הרבנים טובלים כששרץ הכיבוש בידם, נמאסה על הורים ועל חיילים.



"יש ניסיונות של גופים מנוגדים לעצב את הנורמות במרחב הציבורי כך שיהיו תואמות לאג'נדה הפרטית שלהם", אמר בזמנו אלוף במיל' אבי זמיר, ראש אכ"א. לפני כמה שבועות נערך בבסיס מפרשית של המודיעין טקס סיום קורס טירונים (הרוב היו טירוניות). מפקד הבסיס סיפק כנהוג את הטקסט השגרתי, "היום אתם מצטרפים לחיל המודיעין" וגו'. רב הבסיס הזכיר לנוכחים כי ארץ ישראל כולה היא נחלת אבותינו ותפקידנו להגן עליה. קצין חינוך ראשי, תת־אלוף אבנר פז צוק, ייצג את המציאות: "על מדינת ישראל עוברת רוח רעה של קיטוב", אמר שם, כולל אזכור תופעות גזענות ואלימות.



בתחילת מרץ השנה שיגר פז צוק לראש אכ"א, האלוף חגי טופולנסקי, מכתב שבו דרש להורות לרבנים הצבאיים להימנע מלקחת חלק מרכזי בטקסי ההשבעה של טירוני צה"ל. המכתב היה מתואם עם הרמטכ"ל היוצא והרמטכ"ל הנכנס. אני מניח שגנץ אמר לפז צוק "תחסוך ממני את כאב הראש הזה ותפיל את התיק על איזנקוט". מאבקו של פז צוק ברבנים הוא המשך למאבקם של ראש אכ"א הקודם זמיר, שחשב גם הוא שהרבנות הצבאית הפכה כלי פוליטי והמליץ "לצמצם קיום יחידות הומוגניות בצה"ל כמו יחידות ההסדר בגלל חשש לסירוב פקודה". זמיר לא היסס להציב אולטימטום לראשי ישיבות ההסדר, שלפיו "עליהם למסור עד מחר את תוכניותיהם בנוגע לטיפול בראשי ישיבות ההסדר המעודדים את חייליהן לסרבנות".



הבא אחריו באכ"א, האלוף במיל' ח"כ אלעזר שטרן (חובש כיפה) אהב את מלאכת הצבא, אבל גם הוא שנא את מה שהרבנות מנסה לעולל. כשהוציאה הרבנות הצבאית פתווה שאומרת כי "התפיסה שגויים שקולים בזכויותיהם במדינה נוגדת דעת תורה" גינה זאת שטרן ודרש מגנץ (הפעם כחבר ועדת החוץ והביטחון) להפסיק את חלוקת הפתווה הזו בבסיסי צה"ל ולהשתלט על הרבנות הצבאית.



טהרן זה כאן



עד עכשיו זה לא הלך. מדובר בחבורה נחושה שיש לה גיבוי פוליטי, והיא לא מהססת לכפות את אורח חייה על כלל הצבא, בחסות מה שקרוי "השילוב הראוי", שהוא מקביל לשילוב הראוי בין המשאבים המוקצים לשטחים ולקו הירוק. אז מה היה לנו בחסות ה"שילוב" בצה"ל? סנדוויץ' ששלח חייל למאסר, איסור על הורים לחבק את בתם החיילת (בבה"ד 16), פרישה מופגנת של עשרות חיילים דתיים מעצרת סיום לחימה של חטיבה 35 במבצע עופרת יצוקה משום שחייל וחיילת מהחטיבה שרו את "התקווה", יציאה הפגנתית של צוערים בבה"ד 1 מטקס לציון יום השנה לרצח רבין בעת שירת חיילת. מג"ד מסרב לקבל קצינת שלישות מפני שאינו מוכן לנסיעה משותפת בנגמ"ש. איסור קבורת חיילים שאינם יהודים ליד חיילים יהודים, גם אם נפלו יחד באותו קרב. בקיצור, טהרן זה כאן.



מי שמחמירים קלה כחמורה תחת השגחה רבנית הדוקה הם חיילי גדוד נצח יהודה. המגויסים הם חרד"לים וחב"דניקים, חלקם עולים מארה"ב ומצרפת, ירחם השם על פלסטיני שנקלע לשטחם. לפני שבוע צולמו חיילי הגדוד מכים פלסטיני אזוק. התמונות היו מחליאות. העונשים מגוחכים. את הגדוד הזה חייבים לפרק.



בעוד איזנקוט וטופולנסקי מחפשים דרכים להשתלט על הגולם שקם על יוצרו, נערך הרבצ"ר הנוכחי, תא"ל רפי פרץ, למאבק על זכותה של הרבנות לחנוך לנערים על פי דרכה. מאחוריו איגוד ישיבות ההסדר, המכינות הקדם צבאיות התורניות ואיגוד הישיבות הגבוהות, רובם ככולם אנשי מפלגת הבית היהודי. הם דורשים "להמשיך להקנות לחיילים ערכי מסורת, יהדות ורוח לחימה".



מדובר במי שמייצגים מאגר גדול ואיכותי של חיילים וקצינים גדושים במוטיבציה (מוכוונת אידיאולוגיה ופוליטיקה), באדרנלין ובהורמונים מרוסנים. הצעיר החילוני בא מחברה ומתרבות של הבעת ספקות ("הרב הסעודית", מכנים שם את הרב הצבאי), אין לו סמכות טוטאלית לבד מהמוטיבציה שלו, הוא לא ממש אפוי, והחיים זה הוא עצמו, הבנתו ומצפונו. חניכי הציונות הדתית מחונכים או מאולפים לציית לסמכות טוטאלית שהיא רב הישיבה ועוברים עם גיוסם, באופן אוטומטי, לסמכותו של הרב הצבאי - מה שגורם לתהייה: מי כאן בעל הבית, המפקד או הרב? אומנם הם עוברים שטיפת מוח מינקות, אבל עדיין אני מניח שרוב חובשי הכיפות לא ידליקו את האור במרפאה במרפקם ולא יכו פלסטיני אזוק (להרוג במצוות השם זה עניין אחר).



באופן כללי, אין לי משהו אישי נגד חובשי הכיפות והמשובסות. ואם אנחנו כבר במדינת משטרת האופנה, אז הערה בונה בעניין המשובסות: למה דווקא בסגנון סירים ומחבתות? נסו למשל כובע בייסבול ותראו איך כל בית הכנסת טורף אתכן. בעיניים כמובן. ואולי גם יהיו שם כמה הבזקים של יצר רע שמח לקראת שבת קודש והיכונו לביאה, של המשיח.