ההר הוליד עכבר, או אולי מוטב לומר - הים הוליד סרדין קטנטן. החשש - ולרוב המעורים בהכנות לפעולה היה ברור שאין למעשה חשש כזה - מפני חזרה על פרשת ״מאבי מרמרה״ הטראומטית התבדה. מבצע ההשתלטות של ספינות חיל הים ושייטת 13 (הקומנדו הימי) על הספינה השוודית מריאן היה קל, מסוג האירועים שעליהם אפשר לומר בתרגום חופשי מאנגלית ״שום דבר לכתוב עליו הביתה״. שתי ספינות נוספות עשו ״אחורה פנה״ ולא ניסו כלל להגיע לחיכוך, ולו הקל, עם חיל הים, וספינה רביעית לא יצאה כלל למסע.
בימים שקדמו למשט לעזה טענו המארגנים ובראשם דרור פיילר, ישראלי לשעבר, בנה של קומוניסטית ותיקה ומרשימה מקיבוץ יד חנה, כי ״יד אלמונית״ חיבלה במדחסים של שתי סירות. הוא רמז בכך כי המודיעין הישראלי ויחידה מחיל הים עשו זאת. האם זה באמת היה יכול לקרות? בהחלט, אם נשפוט מתקדימי עבר. ספינות שניסה לארגן אש״ף, כולל המקרה הידוע של ״ספינת השיבה״ בשנת 1988, חובלו בנמלים בקפריסין וביוון. המבצעים יוחסו אז למוסד ולשייטת 13.
אך אפשר גם להעריך שהפעם לא היה בכלל צורך לעשות זאת. מדובר בקומץ של פעילים תומכי פלסטין - עשרות בודדים -ללא ידוענים פוליטיים (למעט ח״כ ישראלי אחד, חברת פרלמנט ספרדי ונשיא טוניסיה לשעבר) בסירות קטנות ובהתעניינות מועטה של התקשורת הבינלאומית. הכל הבינו כי מטרת המשט היא יחסי ציבור וניסיון לעורר תהודה בעולם, להסב תשומת לב למצבם של התושבים האומללים בעזה, שהם קורבנות ובני ערובה של משטר חמאס, ולנגח את ישראל. אך בעולם הבינו כי הגימיק של משטים מיצה את עצמו.
המצור על עזה כיום הוא בעיקר מעשה ידיה של מצרים. אם כבר, הספינות היו אמורות לשוט לנמל אל עריש ולהפגין נגד מדיניות הסגר של קהיר. עם זאת, לאחרונה ממשלת סיסי משנה את גישתה כלפי החמאס בעקבות שיתוף פעולה מודיעיני במלחמה נגד הטרור בעזה, ומתחילה לרופף את אחיזתה הלופתת והכואבת על הרצועה. בינתיים, כל האספקה שהרצועה מקבלת -וזה לא מספיק - מגיעה מישראל.
מה שעוד תרם לסיום הקל והשקט של האירוע היו הלקחים שהופקו בשני הצדדים מפרשת המרמרה. המפגינים על הספינות הודיעו מראש שלא יתנגדו להשתלטות של צה״ל. הם גם לא באו חמושים בכלי נשק קרים, כמו מפגיני המרמרה שכל מטרתם הייתה לגרום לפרובוקציה, והם הצליחו בכך, גם בזכות חוסר המוכנות של לוחמי השייטת 13. הפעם היו לוחמי חיל הים מוכנים למשימה, לאחר שנים של אימוני השתלטות על ספינות בלב ים.
העובדה שדובר צה״ל לא כינס מסיבות עיתונאים בעקבות ההשתלטות, לא ערך תדרוכים ולא פרסם תמונות ״ניצחון״, מעידה כי גם שם מבינים את המידתיות של האירוע - קטן, שולי ולא חשוב, שהסתיים ללא נפגעים. וזה הכי חשוב.