הגז הוא רק תירוץ

שבוע הגיעה לשיאה אחת הדרמות הכלכליות הגדולות שהיו כאן. בתקשורת התקבע המיתוג ״הקרב על הגז״, אבל זה לא רק ״קרב על הגז״, זוהי מלחמה על העצמאות של האזרחים בישראל אל מול שליטת בעלי ההון. זוהי מלחמה על היכולת של האזרחים לקבוע את עתידם הכלכלי, האנרגטי והדמוקרטי, בלי להיות שבויים בידי טייקונים.

מאז הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, על כוונתו לפרק את מונופול הגז, החל מאבק איתנים במדינה. נובל אנרג׳י האמריקאית וחברות האנרגיה של יצחק תשובה החלו במסע לחצים אדיר למניעת פירוק המונופול ולשימור המחירים המופקעים שכולנו משלמים דרך חשבונות החשמל שלנו ודרך יוקר המחיה.

מי שעוקב אחר הנעשה, יכול היה לראות שורה של מהלכים תמוהים שביצעה הממשלה: יומיים לאחר הכרזת דיוויד גילה על פירוק המונופול, ראש הממשלה מינה צוות עוקף לממונה על ההגבלים, צוות קנדל; המתווה שהצוות הזה קידם הביא להתפטרותו של גילה, במחאה על היעדרה של תחרות בהסדר. צוות קנדל דן במשך חצי שנה עם חברות הגז ללא תיעוד של המפגשים. למעט סיכומי דיונים, שפורסמו רק לאחר מחאה ציבורית, לא היו פרוטוקולים מסודרים, לא היו הקלטות, השיחות היו באפלה מוחלטת.