גילויי המנהל התקין מצד ראשי כולנו וש״ס, שהחליטו שהם נגועים בניגוד אינטרסים לגבי הסכם הגז, באמת נוגעים ללב. הנה דוגמה למנהיגים נקיי כפיים שיודעים לשמור על קלה כחמורה. ראש וראשון הוא מי שבגללו מתחוללת המהומה הנוכחית בקואליציה, שר הכלכלה אריה דרעי. מסתבר שיכול אדם להיכשל בעברו ולשבת בכלא, אך לימים להקפיד על יושרה ומנהל תקין. אלא שאם התקינות השלטונית מובילה את דרעי, איך זה שבמקביל המפלגה שלו, ש״ס, מקדמת במחטף חוק שמנסה לכפות עלינו מציאות חשוכה בתחום הכשרות במסעדות? ואיך זה שאנשי ש״ס מנסים לעוות את החוק ואת המנהל התקין בתחום יבוא הבשר הכשר לישראל?
בד בבד, שר האוצר משה כחלון, שגזר על עצמו ריחוק סטואי היות שהוא חבר של קובי מימון, אכן, ראוי לציון ושבח. בכלל, אצלו במפלגה מדובר במחזה שכיח. גם שר השיכון יואב גלנט נשמר מלשחק עם החוק והמנהל התקין. אם כך, מדוע כחלון לא מושך את ידיו מתחום השיכון. הרי עסקיו של קובי מימון בדיור משמעותיים בהרבה מאשר בשדה הגז.
קשה לקבל את טיעוני ומעשי הצדיקות המופלגים של כמה שרים, קשה שלא להתרשם שמדובר בפופוליזם, בפחדנות ובחישובים אלקטורליים מתוחכמים. ראש הממשלה מגלה סוף־סוף מנהיגות בתחום הגז, אך לא כך חלק משותפיו.
אפשר להבין את המקור לכניעה האומללה הזו. הלחץ המופעל על הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות כבד ומלווה ברוח פופוליסטית מורעלת, המנשבת מקואליציה של עיתונאים, פוליטיקאים ומי שהמציאו מקצוע חדש - ״פעילים חברתיים״. אנו נתונים תחת מסע אינדוקטרינציה, ובו אפילו תוכניות ברדיו הממלכתי רתומות למסע השחרה יומיומי, אנטי-עיתונאי. במסע הזה היזמים של אבנר ונובל אנרג׳י הוכתרו שודדים, ראש הממשלה ויתר השרים - מושחתים, וכל הפקידים והמומחים הוקעו כמשת״פים בוגדנים.
יש אומנם פרשנים המגנים באומץ על העסקה וקובעים בצדק שהיא הגונה ומציעה את האופציה היחידה להפקת גז ולהעברת הון של תמלוגים לכיסים שלנו. אך גם הם נאלצים להתנצל ולהצטדק, כשכל מגיש ממוצע חותך אותם בטון של חקירה משטרתית. והאמת סותרת את מסע ההכפשה ישירות: אנו נמצאים בפיגור בשיפור רמת החיים שלנו, בגלל התעמרות של רגולטורים, גרירת רגליים של פקידים והיעדר מנהיגות של שרים. וכל זה כתוצאה ישירה של מסע המשמיצנים, הפופוליסטים, ופוליטיקאים קומוניסטים וסוציאליסטים, שאין סיכוי לשכנע אותם בעובדות. כולם מסתמכים על הבורות ועל העצלנות של מרבית הציבור, שמסרב להיכנס לפרטים ושקל להוביל אותו למסקנה ששוב עושקים וגונבים אותו.
העצוב והפרדוקסלי פה הוא שבאמת שודדים ועושקים את כולנו, אבל בתחומים שבאמת דורשים מחאה, ״הפעילים החברתיים״ לא מגמגמים מילה. המדינה גובה מאיתנו מסים, ההולכים ומאמירים, שהפכו מזמן לשוד תחת איומים. רק לאחרונה פורסם עד כמה עלו המסים על כלי הרכב בשנים האחרונות, אף שאנו כבר בצמרת טבלת העושק העולמי. רק לפני שבוע הועלו שוב המסים על דירות, בלי שאיש הציב מחאה אמיתית נגד האיוולת המחודשת. וכך, האוצר נהנה משקט תעשייתי וממשיך לעשוק אותנו באמת, אבל שר האוצר מפחד להרים את היד בעד עסקה שיכולה להקנות רווחה לכולנו.