זהירות! ספוילר. אלה הם ימים ולילות צפופים באגפי המודיעין. המהומה האזורית מחייבת ערנות שיא לצד חיפוש קדחתני אחרי רעיון הזהב - איך מן העיסה המדממת הזאת מוציאים את מה שטוב ליהודים ואיך מבצעים את זה.
לפני שבוע ישבתי באולפן ערוץ הכנסת כדי לפרשן את אירועי הדרוזים, אפרופו הלינץ' ואירועי סוריה־ישראל. לכאורה משימה בלתי אפשרית. למעשה, פשוטה למדי. לא צריך לדעת מה עושה כל כוח בשטח סוריה בדיוק של נ"צ כדי להבין מה קורה. די בכך שנדע מה הבריון הכי חזק בשכונה רוצה, כלומר ממשלת ישראל.
הבעיה היא שממשלת ישראל לא אומרת מה היא רוצה. אפילו צה"ל לא יודע מה ממשלת ישראל רוצה. יש הנחיה מעורפלת שאומרת "אנחנו לא מתערבים". מעין בת דודתה הצולעת של הנחיית ממשלת בגין שאמרה ערבים הורגים ערבים - זבש"ם. אמרה ושקעה עד צוואר בבוץ המדמם הלבנוני. ואכן, לכאורה ישראל לא מעורבת בקלחת הדמים בסוריה פרט למחוות הומניטריות מטולווזות. למעשה, ישראל מעורבת בקלחת הדמים עד צוואר. כולל איום בהפעלת כוח ומעקב פעיל באמצעים שונים. גם אם הממשלה שותקת באשר לכוונותיה, אין ספק שלראש הממשלה ושר הביטחון יש כוונות מדיניות בכל מה שקורה ולא צריך להיות זבוב על הקיר כדי להבין במה מדובר.
הרעיון הבסיסי הוא מה שקרוי "הברית האזורית". זה נשמע מעולה: המפרציות הסוניות לא אוהבות את איראן השיעית וגרורותיה סוריה וחיזבאללה. גם אנחנו לא אוהבים את השילוש השיעי, אז בואו נעשה משהו ביחד. עד שנפל האסימון והסתבר שחתימת הסכם הגרעין היא בלתי נמנעת, השתעשעו אצלנו בניהול מרגש של קשרים חשאיים עם סעודיה ושות' לקראת תקיפה צבאית. אנחנו, ישראל, נהרוס את מתקני הגרעין שמאיימים (גם) על המפרציות, ואתם תלחצו על הפלסטינים לוותר לנו ב"משהו" בגדה ובעזה.
לסעודים (הפתעה!) ממש לא היה אכפת שאנחנו נתקוף (גם) בשבילם את מתקני הגרעין באיראן, ועניין ההנחות מול הפלסטינים היה לא יותר מתעתוע ימני טיפוסי. לתעלולים האלה לא היה סיכוי מהיום הראשון שבו נאמר כי כל האופציות על השולחן. אבל לא אלמן ישראל. המאבק הסוני־שיעי, מפרציות־איראן, מתנהל לא רק במתחם הגרעיני אלא גם על הקרקע, ורעיון הברית האזורית עבר מן הגרעין לסוריה. גם הסעודים ושות' וגם ישראל רוצים להכות את הציר איראן־חיזבאללה־אסד. נכון לעכשיו אסד מדמם ונדחק מערבה, אבל עם גיבוי רוסי־איראני־חיזבאללה הוא כאן כדי להישאר.
מה שמעניין את ממשלת ישראל, כלומר את ראש הממשלה ושר הביטחון (שאינם משתפים כאמור את צה"ל בתוכניותיהם) הוא מה שעניין את כל ממשלות הימין: להמשיך להחזיק ברמה חרף ההתנגדות באו"ם ובעולם. מבחינת העולם, כולל הליגה הערבית, הגולן הוא אדמה ערבית. הטריק הנוכחי אומר שאם ישראל תשכיל להשתלב במאבק של סעודיה ושות' בשטחים שאותם יפנו כוחות אסד, ייתכן שהכרת התודה של אותם כוחות תהיה בכך שיסכימו לנוכחות ישראל "לנצח" בגולן.
לתוכנית הזאת כמובן אין שום סיכוי. לא עם הערבים ולא עם העולם כולו. על פי החלטות האו"ם, גבולות ישראל הם 67', אלא אם כן יתנהל מו"מ עם המדינה השכנה, ואין סיכוי קלוש שכל מי שיחזיק בשטח - אסד, ג'בהת, צבא סוריה החופשית ושות' - יסכימו לוותר על הגולן. הנסיבות משתנות שם בסוריה, אבל הכוונה המדינית של ישראל קבועה ורק ממתינה להזדמנות.
כהנא צדק
בזמן האחרון צפה "לפתע" האופציה הדרוזית. אחרי שהתעלמנו מהמניפולציות והספינים הקשורים לאירועי הלינץ' והמאבקים באזור הר הדרוזים והשלוחות הדרוזיות סביב הרמה כולל חאדר, נשארנו כיום עם השאלה אם כוחות ג'בהת, דאע"ש, צבא סוריה החופשית ושות' יאיימו על אוכלוסייה של כ־700 אלף דרוזים בהר הדרוזים. חלק מן הדרוזים שם אומרים נילחם עד מוות, אבל בדרך כלל יש פער בין הצהרות מסוג זה למימושן. אם החיכוכים יהפכו לתבערה, אזי יש נתיב מילוט דרומה, לירדן, וניתן בקלות יחסית לאבטח אותו. אלא שירדן קורסת תחת מיליוני פליטים שנוהרים אליה מכל המזה"ת, בעיקר מעיראק ומסוריה. חצי מיליון דרוזים עשויים להיות הקש שישבור אותה.
וזה הזמן שבו צף עוד רעיון גאוני, צאצאו הממזרי של הרעיון ההוא לזכות באישור ערבי להמשך האחיזה ברמה. אם וכאשר תתחולל לחימה בהר הדרוזים ומאות אלפים ינוסו משם, עשויה להיווצר, באורח "טבעי" ועם מעט עזרה מידידים, רצועת ביטחון. היא תעבור (בערך) ממורדות החרמון דרך קונייטרה ועד מפגש שלושת הגבולות ישראל־ירדן־סוריה לשעבר.
כבר לפני חצי שנה פורסם כי ישראל דפקה שיירת חיזבאללה־איראן בדרכה לבדיקת היתכנות כיבוש השטח סביב מעבר קונייטרה (חיסול ג'יהאד מורנייה והגנרל האיראני עלי אללה דדי). הרעיון היה לסלק משם את הסורים תובעי הרמה ולהמתין לפרצוף ידידותי יותר. ואכן כוחות חיזבאללה־איראן־סוריה ויתרו על רעיון השליטה באזור וכוחות מורדים מסוגים שונים המשיכו לנגוס נתחים מכלל סוריה, ביניהם ג'בהת הנתמכים בידי סעודיה. הם משתלטים על אזור קונייטרה ובמקביל קרבים והולכים כוחות נוספים להר הדרוזים בתוספת כוחות דאע"ש.
מלבד כל הדיווחים והפרשנויות, הלינץ' ומעצרי החשודים, דרוזים הם גם בני אדם. כבודדים וכקולקטיב הם נקלעו לטרגדיית זהות בלתי נתפסת. זו עדה קטנה, לכאורה מסוגרת, שחיה על פי קודים של גאווה שבטית עם סממנים של מצ'ואיזם לוחמני ונוקשות דתית - וכל זה בלתי רלוונטי לחלוטין בעולם סביבם - גם האסלאמיסטי הקיצוני המסתער עליהם פיזית וגם העולם המערבי המסתער עליהם תודעתית, כשהם עצמם כלואים ונאבקים על זהותם ועצמאותם בארצות שונות, לאומים שונים ודתות שונות.
הדרך שלהם לשרוד היא להיות כנוע כלפי חוץ ונוקשה עד כדי אכזריות כלפי פנים, וזה פשוט לא עובד יותר. הדרוזים בצבא אסאד יורים בדרוזים של צבא סוריה החופשית, דרוזים בישראל מתקוטטים בינם לבינם - וכאן נכנס הראש היהודי לפעולה. להם צפויה שואה דרוזית ולנו יש רצועת ביטחון, והרמה שלנו לנצח נצחים.
לכאורה אין סיבה שרצועה שתזכה למטריית הגנה צה"לית לא תתמוך בדרישת ישראל להמשיך להחזיק בגולן. מדובר ברעיון יצירתי מבריק, שמגיע היישר מאתרי השיגור של רעיונות ההבל ש"הוכיחו" שאפשר להחזיק בסיני, בגוש קטיף, ברצועת הביטחון בלבנון, ברצועת עזה וכמובן גם בגדה. למעשה אין מצב שבו כל מי שישלוט בשטח, מחר או בעוד חמש שנים, יוותר על הרמה.
בינתיים משחקים באופציות. נחום ברנע ("ידיעות אחרונות") ראיין את מוטי כהנא, אחד מאותן הכלאות ססגוניות של המזרח התיכון. זהו יהודי בעל דרכון אמריקאי (קחו אוויר), שנולד בירושלים וגדל בכפר דרוזי לאם יהודייה שנישאה פעם שנייה לדרוזי תושב הכפר ראמה. כהנא, שחי בישראל, מספר לברנע שמדי פעם הוא נוסע "חופשי" לסוריה ומצטרף לצבא המורדים של סוריה החופשית שנלחם (גם) בדרוזים שנלחמים לצדו של אסד. גם כהנא משוכנע שעל ישראל להקים אזור חיץ בצד הסורי של הגבול. נטו רחימאות יהודית. מסתבר שמוחות גדולים הוגים את אותם רעיונות נשגבים. וכמו תמיד, בכל מה שנוגע למדיניות הממשלה, גם כאן כהנא צדק.