רק חצי רמדאן מאחורינו, והתחושה היא שעוד לא נמנו כל קורבנות החודש הזה. מצרים, תוניסיה, כוויית, צרפת - דאעש מוכיח שהוא עולה על מורו, אל־קעידה, ומסוגל לתקוף בו־זמנית בשלוש יבשות. בסיני הוא ממוקד כרגע בצבא המצרי ופחות בנו, אבל לא רחוק היום שבו ניאלץ גם אנחנו להילחם מולו בגבול המערבי ואולי גם בגבול הצפוני.



מכונת התעמולה היעילה שלו הצליחה כבר להפוך את השם “דאעש" למילה שמעוררת חלחלה גם בקרב ישראלים, אבל לא צריך להפריז בגודל האיום. דאעש הוא לא ארגון הטרור הקיצוני הראשון שישראל התמודדה מולו, כבר יכולנו לארגונים נועזים ומצוידים לא פחות ממנו.



מה שיותר מטריד כרגע הוא גל פיגועי היחידים שמגיע מהגדה המערבית ומירושלים, גל שלא החל ברמדאן הזה, אלא לפני כשנה, בצוק איתן וברצח הנער מוחמד אבו ח'דיר. לפיגועי היחידים נראה שנוספה עכשיו גם חוליית טרור באזור בנימין, שמנסה לעשות כמה שיותר פיגועים עד שתיעצר. והיא תיעצר, לא בעוד זמן רב. טרור היחידים, לעומת זאת, יימשך.



אווירת האלימות הקיצונית שאופפת את האזור שלנו חודרת גם לשכנינו הפלסטינים. מה דוחף בחורה בת 20 מבית לחם לקום בבוקר ולנסות לשחוט את בת גילה הישראלית שמוצבת במחסום? התשובה היא כנראה שילוב של ההטפות הקיצוניות במסגדים, השתיקה שכמוה כעידוד של הרשות הפלסטינית אל מול


הפיגועים האלה וגם האווירה הכללית במזרח התיכון, שרובו מתנהל עכשיו “על הסכין".



בית ההפקות של דאעש הבין לאחרונה שהסכין כבר לא מרגשת מספיק ועבר לרצח בדרכים יצירתיות יותר. הסרטון האחרון שהפיץ - “שלוש דרכים למות" (לא מומלץ לצפייה!) - כולו סנאף מתועב, מדיף ריח של ייאוש ומאמץ להגביה את סף הגירוי של פוטנציאל המתגייסים. ההתפשטות של דאעש צפונה נבלמה


בידי הכורדים, ושוב הוכח שבכל פעם שבה הארגון הזה פוגש מולו צבא קרקעי נחוש מגובה בכוח אווירי, הוא ניגף בפניו.



לכן דאעש שם פעמיו מערבה, לכיוון העיר הסורית חומס. אם יצליח שם, יוכל לתקוע טריז בין דמשק לבין מעוז העלווים בלטקיה, ולהפריד בין שני מוקדי הכוח של אסד. אם יצליח ליצור איום כזה, הברוטליות שאסד הפגין בארבע השנים האחרונות עשויה להחוויר אל מול מה שיעשה אם ירגיש שהוא מאבד את לטקיה.



משמר הרפובליקה של אסד עוד לא הוטל עד היום במלוא כוחו לתוך מלחמת האזרחים. הוא מקפיד להישאר בדמשק ולהגן על המשטר. אם ייווצר איום על לטקיה וריכוזי העלווים בקרדאחה, אסד יסיר עוד כפפה ויילחם כמי שנלחם על חייו.



חיזבאללה עוד לא נלחם על חייו, אבל כבר נוהג כמהמר שלא משנה כמה הפסיד, הוא לא יקום מהשולחן וימשיך להגדיל את ההימור. אבידות חיזבאללה בסוריה כבר מגיעות לאלף איש, יותר ממה שאיבד במלחמת לבנון השנייה, והוא רק ממשיך לשקוע בתוך המלחמה בסוריה. אם יצליח דאע"ש להבקיע בקלאמון, בגבול סוריה־לבנון, או ינחל הצלחה בחומס או בדמשק - זו כבר תהיה עבור חיזבאללה מלחמה על החיים.



ויתורים מפליגים


אבל מעל לכל זה, ההתפתחות המשמעותית ביותר במזרח התיכון, זו שתשפיע על עתיד כל האזור, מתרחשת בימים אלה בוינה. הדיווחים שמגיעים לישראל מהמו"מ של המעצמות מול איראן הרבה יותר ממטרידים. הם מציירים תמונה שבה ארה"ב מוותרת בזה אחר זה על כל עקרונותיה במו"מ, ומעניקה לאיראן עסקה חלומית שתואמת את כל מה שהמנהיג עלי חמנאי דורש.



נראה שארה"ב תתיר לאיראן להשאיר את המתקן התת־קרקעי בקום במצב שבו ניתן יהיה תוך שבועות להפוך אותו למתקן צבאי לייצור אורניום. היא גם נסוגה מהדרישות לביקורות פולשניות באתרים צבאיים שלא הוגדרו כחלק מתוכנית הגרעין, למורת רוחה של צרפת, הצדיקה האחרונה בסדום האוסטרית. ההסכם הרע הזה ישאיר את איראן במרחק קפיצה קצר מפצצה ביום שיפוג תוקפו, או כשאיראן תחליט שזה הזמן הנכון להפר אותו.



עד כדי כך מרחיק הממשל האמריקאי לכת בוויתורים שלו מול איראן, כשמדי יום עולה הסבירות שההסכם יטורפד, בין אם על ידי הקונגרס האמריקאי או על ידי השותפות האירופיות לשיחות. זה יהיה התרחיש האידיאלי מבחינת ישראל. אווירת הוויתורים האמריקאית בתוספת קביעת הדד־ליין לסיום השיחות רק מגבירות את התיאבון האיראני.



ואלה רק הוויתורים בנושא הגרעין. המו"מ הזה מתנהל כמו משחק כדור־מים: אנחנו רואים רק את המכות שמעל המים, אבל מתחת לפני המים מתנהל עוד מו"מ שבו ארה"ב הופכת את איראן לבת ברית אזורית. היא נותנת לה מעמד במה שהייתה פעם עיראק, היא מקבלת את הנוכחות שלה בתימן ומעניקה לה מאחז אסטרטגי בפתח הים האדום, ואין לה שום בעיה עם המשך התמיכה האיראנית באסד, בחיזבאללה וגם בחמאס.



על אף המלחמה שחוצה את האזור כולו בין סונים לשיעים, איראן הצליחה לחצוב מחדש ערוץ של יחסים מול חמאס בעזה ולחדש את התמיכה בו. כסף איראני מהווה כיום 60% מתקציב הזרוע הצבאית של חמאס, מה שהופך את בעלת המאה גם לבעלת הדעה, שמשפיעה על מפקדי הזרוע הצבאית של חמאס.



מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף, מקבל לפי שעה את מרות הזרוע המדינית שמעוניינת בשקט מול ישראל, כדי לבחון את ההצעה הקטארית להפסקת אש. אבל יחד עם הכוכב העולה בחמאס יחיא סנוואר - משוחרר עסקת שליט שהיה ממייסדי הזרוע הצבאית ומחוטפי נחשון וקסמן - הוא דוחק לחידוש הלחימה מול ישראל.



השליטה של איראן בחיזבאללה הרבה יותר הדוקה. חסן נסראללה של השנים האחרונות הוא רק החזות של חיזבאללה. מי שבאמת מקבל החלטות על מה ואיך יפעל הארגון הוא קאסם סולימאני, מפקד גיס אל־קודס של משמרות המהפכה ואנשיו.



איראן מסכמת בסיפוק את השנתיים שחלפו מאז בחירתו של חסן רוחאני. בשנה שעברה, על אף שהסנקציות טרם הוסרו ואף שמחירי הנפט צנחו, איראן השיגה צמיחה של 1.5%. מדובר בצמיחה משמעותית בהשוואה לשאר המזרח התיכון של היום. בעוד שבוע היא תקבל הסכם שמכיר ביכולותיה הגרעיניות ומאפשר לה לחדש עסקים עם העולם כולו - ואז הכלכלה שלה תמריא לשמיים.



מרגע שייחתם ההסכם, איראן תתחיל להרוויח המון כסף, וכנראה שהיא לא תשתמש בו לצדקה. זה יבסס אותה כמעצמה אזורית שיכולה להמשיך ולהרחיב את השפעתה באזור וב־19 החודשים שנותרו לממשל אובמה היא יכולה להיות בטוחה שאף אחד לא ינסה לבלום אותה.



מה תעשה ישראל אל מול ההסכם הזה? יהיה כדאי לשים לב בשבוע הבא למסקנות הוועדה בראשות יוחנן לוקר לבחינת תקציב הביטחון. לוקר בילה כמעט שלוש שנים לצד בנימין נתניהו כמזכירו הצבאי, וראיית העולם של נתניהו תשתקף במסקנותיו. ראש ממשלה שחפץ בשימור ובשכלול האופציה הצבאית מול איראן לא יקצץ ואף יגדיל את תקציב הביטחון.



הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 10