ישראל היא חברה ייחודית, מצד אחד חברה מערבית ומודרנית, בה מצופה מנשים וגם מגברים להצליח בחייהם המקצועיים. באותה עת ישראל היא גם חברה מסורתית מאוד שיש בה דגש רב על ערכי משפחה וכזאת המתאפיינת במשפחות גדולות וברוכות ילדים.
השילוב המיוחד הזה מקשה על נשים להשתלב במשרות אקדמיות שהשגתן תלויה בהצטיינות ובהגעה להישגים מדעיים גבוהים בשלבים מוקדמים של הקריירה. כדי לשרוד באקדמיה ולהגיע לקביעות, חברות סגל צעירות חייבות לפרסם מאמרים, להשיג מענקי מחקר תחרותיים, להרצות בכנסים בינלאומיים כל זאת בתקופה בה הן צריכות להשקיע משאבים רבים בבניית זוגיות ומשפחה.
הקונפליקט של משפחה מול קריירה אצל נשים בתחילת דרכן המדעית, מוקצן על ידי אופי העבודה המדעית המבוססת על חשיבה יצירתית. חשיבה מסוג זה דורשת פנאי נפשי שהוא מצרך נדיר כאשר תשומת הלב ממוקדת, בדרך הטבע, בשלומם וברווחתם היומיומיות של בני המשפחה.
אכן, בשלבים מוקדמים יותר של הקריירה שלי, כשהייתי נוסעת לכנסים ומספרת לעמיתים בחו"ל שיש לי ארבעה ילדים, התגובה שלהם הייתה הרבה פעמים רתיעה ואי אמון, סמוי או גלוי, ביכולתי להיות חוקרת מעמיקה ומסורה כשעלי להקדיש תשומת לב כה רבה למשפחתי.
מכשול משמעותי נוסף בדרך לקריירה אקדמית הוא הדרישה לשהייה ממושכת בחו"ל לצורך השתלמות בתר דוקטורט (מחקר המבוצע עם חוקרים בעלי מוניטין בחו"ל לאחר סיום הדוקטורט) במיוחד בתחומי המדעים. עקירה של המשפחה מישראל לתקופה של מספר שנים מקשה מאוד על האפשרות לצאת למשימה זו. פתרון חלקי העשוי להקל על היציאה של נשים בעלות משפחה ללימודי דוקטורט הוא הגדלת המלגות שלהן ובכך הפחתת הבעייתיות שבניתוק בן הזוג ממקום עבודתו.
הקשיים הללו גורמים לעיתים לנשים צעירות מוכשרות השואפות לקריירה אקדמית לוותר על התמודדות על משרות באוניברסיטאות מחקר. לצערי הכרתי כמה חברות סגל צעירות באוניברסיטת בר-אילן שבגלל הקושי להתמודד עם שילוב של משפחה צעירה ובניית קריירה מדעית, עברו לעבוד במכללות, שבהן הדרישה היא בעיקר ללמד ופחות לחקור.
כיוון הפתרון אינו להפחית בדרישות המצוינות המדעית לגבי נשים. אסור שאישה שהגיעה לדרגה מסוימת, תעשה זאת בזכות הישגים פחותים מאלה המצופים מגבר בדרגה מקבילה. עם זאת אפשר להגמיש את הדרך להגיע להישגים אלו. לדוגמא, באוניברסיטת בר-אילן, כמו גם בכמה אוניברסיטאות אחרות, חברת סגל שילדה במהלך התקופה שבין קליטתה לאוניברסיטה לבין קבלת הקביעות, יכולה לקבל באופן אוטומטי הארכה של משך הזמן הנדרש עד לקבלת הקביעות.
כל צעד שיינקט על מנת להקל על חברות סגל להיקלט באקדמיה ולהתקדם עד לדרגות הגבוהות היותר הוא מבורך וחשוב. בעיקר חשוב שתהיה מערכת חינוך שכבר מגיל צעיר תאפשר לנשים שהן אימהות, להשקיע חלק ניכר מזמנן בקריירה שלהן, על ידי יצירת מערכת נרחבת של מסגרות חינוכיות תומכות לילדים, במיוחד בגיל הרך.
הכותבת הינה פרופסור מרים פאוסט, רקטור אוניברסיטת בר אילן, פרופסור מן המנין במחלקה לפסיכולוגיה וראש המעבדה למוח ושפה במרכז הרב-תחומי לחקר המוח ע"ש גונדה.