המשפטים שנאמרו על תנ״צ אפרים ברכה, לאחר ששם קץ לחייו השבוע, נשמעו מוכרים: ״שפכו את דמו״, ״איש קשוח עם לב רגיש״, "מה שכתבו עליו ריסק אותו״. נזכרתי, דברים אלה נאמרו גם לגבי מנהל הלשכה לרישום אוכלוסין בתל אביב, אריאל רוניס, שהתאבד לפני חודש וחצי.

רוניס שם קץ לחייו בגלל פוסט שנכתב עליו בפייסבוק, שבו הואשם בגזענות. חיש מהר הוא נפל קורבן לתופעת השיימינג, שבימים שלפני עידן הפייסבוק כונתה הלבנת פנים ברבים.
קו ישיר עובר בין אריאל רוניס לבין אפרים ברכה. מילות החרטה שנאמרו על רוניס, בשינויי סגנון קלים, חוזרות על עצמן בדיוק מוקפד גם לגבי ברכה, שהלחץ הנפשי העצום שאליו נקלע בעקבות פרסומים על אודותיו הכריע אותו. הלקח לא נלמד: ייתכן שממש אותן מילות נחמה יאמרו גם לגבי המתאבד הבא, שאולי ממש ברגעים אלה שוקל את מהלכיו.

חייבים להדגיש: ייתכן שקיים גרעין של אמת, או יותר מכך, בפרסומים השונים על אודותיו. ואולי מישהו אחר, חזק יותר באופיו, היה מתכופף כעץ מפני הרוח, מחזיק מעמד ושורד את התופת התקשורתית. אלא שלא כולם קורצו מאותו חומר וכל אחד מגיב בדרכו. יש כאלה שקורסים.
דברי השבח הנאמרים על אלה שאינם איתנו גורמים אולי למתאבדים להסמיק בקברם, אבל החיבוק שמעניקים למשפחות ספסרי המילים היפות שווה כקליפת השום. השאלה שצריכה להטריד אותנו היא היכן הסתתרו כל אותם הקולגות בזמן אמת.
לו תנ״צ ברכה היה זוכה לחלק קטן מהתמיכה וממילות השבח שקיבל לאחר מותו, אולי היה שורד. בטוח שהיו אלה שחשבו בזמן אמת שנעשה לו עוול, אבל שמרו באותם ימים קריטיים את המחשבות לעצמם. מרביתם חששו להזדהות פומבית עם מי שהרבב דבק בו. ויש גם התקשורת, שבמקרים מסוימים הפכו אנשיה כמה ממושאי כתיבתם לכתובת נוחה להתקפות חסרות פרופורציה. אף אחד אינו יודע מה באמת עובר על אותם אלה שצריכים להתמודד עם פרסומים בלתי פוסקים. הארשת האדישה שהם שומרים כלפי חוץ עלולה להטעות.
אז השבוע התאבד קצין בכיר במשטרה ולפני כחודש וחצי התאבד מנהל לשכת האוכלוסין במשרד הפנים. ייתכן שגרעין ההתאבדות הבא נובט בעצם ימים אלה אצל עורך דין צמרת, שכל תחלואי המערכת המשפטית לדורותיה נמצאים באחריותו. ואולי המהלך הדרמטי מתבשל אצל טייקון צמרת שירד מנכסיו וכבר שנים שאינו יורד מהכותרות. ומי יודע? אולי הקורבן הבא יהיה איזה יחצן צמרת שהפך שלא מרצונו למושא שיימינג פופולרי ברשתות החברתיות.
כל זה, כמובן, אינו צריך למנוע מהתקשורת לעשות את מלאכתה נאמנה, תוך חשיפת מידע מדויק. אבל עדיין קיימת שאלה של פרופורציות ומידתיות. אסור שאיש תקשורת יתפקד בעת ובעונה אחת כחושף השחיתות, כפוסק הדור וכתלי