טבעו של גז שהוא נדיף, מתפוגג ונעלם. ייתכן שבימים אלה מתנדף חלום ההיפוך האסטרטגי; גז רעיון ההשפעה האנרגטית של ישראל על השכנות והמזרח התיכון; מתפוגג הרגע שעליו חלמנו כאשר קיטרנו על השכנים הערבים שבכל מקום שהם קודחים נמצא נפט. ישראל אומנם לא הצליחה לפתח תחליפי אנרגיה מספקים כדי לשבור לערבים את השוק והמכונית החשמלית של שי אגסי קורקעה, אבל פתאום התברר שדווקא יש לנו גז. הרבה גז.
אלפי מילים נכתבו על המונופול, הכסף, יצחק תשובה, נובל אנרג'י ועל השאלה אם הממשלה מסייעת שוב לבעלי הון לקחת את מה שמגיע לאזרחים, אל מול ההתחייבות של המדינה, שאפשרה לחברות לחפש גז שהיא עצמה לא מצאה, וכשהן הצליחו שינתה את הכללים כדי לקחת יותר.
הדיון הזה חשוב. טוב שהפך פומבי, וברור שהוא חושף התנהלות בעייתית לכל הפחות. אבל במבט־על נדמה שהשיקול המהותי ביותר נדחק לפינה. ההתכתשות הפנימית מאיימת לדחות את עניין פיתוח שדות הגז בכמה שנים ועלולה להביא להתנדפות ההזדמנות הכי חשובה שנקרתה בדרכה של ישראל: לשנות במשהו את יכולת ההשפעה שלה באזור.
זה לא אומר שצריך להזיז הצדה את כל השיקולים ולתת לחברות לפתח ומהר ובכל מחיר, אבל אי אפשר להתייחס לזה רק כאל עוד ספין של הממשלה, כעל עוד ניסיון להסחת דעת ותירוץ כדי לתת ליצחק תשובה ביס גדול יותר ממאגרי הגז של ישראל. פיתוח מהיר של מאגרי הגז וייצואו יכולים לשנות את מעמדה של ישראל.
דלק קידוחים כבר חתמה בראשי תיבות חוזה לאספקת גז טבעי לירדן בכמויות גדולות ולאורך 15 שנים לפחות. אין חולק שבמבנה הנוכחי שלה ירדן משמשת ותשמש אזור חיץ חיוני בין ישראל, השטחים, כוחות דאע"ש ושאר המשוגעים בעיראק ובסוריה. תלות אנרגטית תאפשר לישראל לחזק את החשיבות של חוזה השלום בין שתי המדינות, ולעזור לירדנים לעזור לנו.
ישראל חתמה גם עם מצרים על שימוש במתקני ההנזלה העומדים נטושים. הסכם זה יחזק את הקשר עם המדינה ערבית, הלוחמת כעת בכוחות דאעש שהשתלטו על אזורים שלמים בחצי האי החלומי לשעבר. דלק החלה לנהל משא ומתן עם טורקיה, שלוחצת מלמטה - מהמגזר העסקי והצבאי - לחזור ליחסים נורמליים עם ישראל, עד כמה שדבר כזה אפשרי עם המנהיג המגלומן והלא־שגרתי של מדינת הענק הזאת.
עם קצת רצון וקצת יכולת יכולה ישראל לשנות את התרגולת: לא עוד הקבצן שקונה דלק ערבי ביוקר בעסקות סיבוביות, אלא מדינה המספקת אנרגיה נקייה, שכדאי להיות חברים שלה או לפחות לא לריב איתה, להשפיל אותה, להצביע נגדה ולבזות אותה. את כל זה נזרוק לפח? זו פשוט איוולת.
שכנות טובה
אז נכון, צריך לבדוק למה זה התעכב וכמה נתנו וכמה צריך לגבות ומה יהיה הפיקוח על המחיר. אבל חייבים להסתכל על התמונה הגדולה: המזרח התיכון מתפרק ומתעצב מחדש, וישראל חייבת להשתמש בכל הקלפים שיש לה כדי לבסס ברית עם מדינות מתונות וחזקות כדי לשמר את כוחה, לפתח נתיבים לשינוי וקשרים כלכליים איתנים איתן.
ישראל חייבת לתת גז לקשרים דיפלומטיים עם מדינות האזור; להפוך את המגמה של השנאה, האיבה והתיעוב ולשנות את הראייה שישראל היא נטע זר ונטל על האזור, להוביל לתחילתו של תהליך השלמה עם קיומה ואפילו ביסוס הרעיון שטוב שהיא כאן וטוב להיות שכן שלה.
דוד מידן, איש המוסד לשעבר שמקיים עבור בנימין נתניהו קשרים עם הטורקים - או לפחות עשה זאת בעבר לצד דורי גולד, יוסף צ'חנובר ויוסי כהן - התייחס, לאחר שסיים בהצלחה את המשא ומתן על עסקת שליט, ל"מדיניות שכנות". כלומר, במקום שלום, פיוס והרמוניה, יש להתייחס לגורמים בצד השני כאל שכנים ולבסס קשרים כאלה על בסיס אינטרסים ויכולת תמרון.
את השכן האלים בצפון, חיזבאללה, יש להרתיע ולהקים מולו גדר. עם השכן הירדני ממזרח יש לטפח שיתוף פעולה עדין, ישיר ואיתן. ישנם השכנים הפלסטינים ביהודה ושומרון והשכנים הפלסטינים בעזה מחמאס, עם כולם צריך לדבר באופן ישיר או עקיף, בטלפון או באמצעות קנה הטנק. נתניהו לא הלך על זה.
השבוע שר הביטחון משה יעלון הכחיש באופן גורף את כל הפרסומים, שלפיהם ישראל מקיימת משא ומתן עם חמאס באמצעות מדינה שלישית. יעלון אמר בפגישה עם תא הכתבים המדיניים שהוא לא מכיר שום קשר כזה, אף על פי שיומיים אחר כך סיפר שר החוץ של הרשות הפלסטינית שיש בידיו מידע אמין על מגעים להשגת הודנה ארוכת טווח. נתניהו ויעלון לא מוכנים לדבר, אבל אולי זה הדבר הנכון כדי לבסס את יחסי השכנות שקיימים בפועל.
רק בעניין אחד אימץ נתניהו את מודל השכנים בשכונה הקשה שלנו. על פי הכלל של "גדר גבוהה עושה שכנים טובים", העביר הקבינט השבוע החלטה מעשית לבניית הקטע הראשון של גדר בין ישראל לירדן, בחלק הדרומי מאילת צפונה. העבודות יחלו בתוך ימים על פי מודל הגדר בין ישראל למצרים. נתניהו גאה בהחלטה. היא מנעה את הצפת ישראל במסתננים. כעת, כשצבא מצרים מנהל קרבות עם תומכי דאע"ש בסיני, זה רק מחזק את הצורך החיוני בגדר.
עם ירדן זה היה מורכב יותר. נתניהו שיגר את שליחו, יצחק מולכו, להסביר למלך עבדאללה שלא מדובר בצעד פוגעני. נתניהו מגדר את ישראל כעניין פיזי ומהותי. הוא משוכנע שהדבר הנכון לישראל בעת משבר אזורי הוא להיכנס לבונקר ולחכות. אני חולק עליו: ישראל חייבת ליזום, להוביל, להיות פעילה ולצאת מהתפיסה ההגנתית שלה.
דווקא בעת שינוי אפשר לעצב מחדש את האזור מסביבנו ולא לחכות שאחרים יעשו זאת. אותו היגיון המניע את נתניהו לפעולה בעניין הגז - החשש שאחרים יתפסו את השווקים והרצון לבסס השפעה - צריך להנחות את מדיניותו בענייני המזה"ת. תן גז לשלום ולהסדר אזורי. אולי זה לא יביא הסדר או שלום, אבל זה ייתן חומר דלק מדיני והסברתי שישראל חייבת כדי לשמר ולשפר את מעמדה.
הכותב הוא הפרשן המדיני של חדשות 2