בשנת 2007 אמר שר בכיר לבכירים במערכת הביטחון דברים ברוח זו: לא תצליחו למנוע מאיראן להגיע לנשק גרעיני. אם מדינה רוצה בנשק גרעיני, היא תשיג ביי הוק וביי קרוק. אני מכיר לפחות מדינה אחת שמייחסים לה עשייה כזו. לכן, הציע השר, תנסו לעכבה ובמקביל תדרשו חבילת פיצוי יפה מארה״ב.
שמונה שנים חלפו, וכשרק נס ימנע מאיראן להגיע להסכם עם המעצמות, אפשר לומר כי ישראל, באמצעות דיפלומטיה, פעולות חבלה וחיסולים שמיוחסים למוסד ודחיפה להטלת סנקציות, הצליחה לעכב את איראן בדרך לנשק גרעיני, אף שלא ברור אם היא באמת רצתה להגיע לכך. ישראל כמובן לא הייתה לבד. זה היה מאמץ בינלאומי משותף, שהצליח להקים חזית אחידה ומפתיעה בין מדינות המערב, רוסיה וסין.
ממשלה אחרת בישראל הייתה יכולה להציג את ההסכם כניצחון ישראלי, שבו שילוב של מדינאות נבונה ופעולה חשאית נועזת, כמעט ומוטטו את כלכלת איראן ואילצו אותה להסכים למה שסירבה לעשות מאז 2002: לנהל משא ומתן ולצמצמם מאוד את תוכנית הגרעין שלה.

לפי ההסכם, תוכנית הגרעין של איראן מוסגת לאחור למרחק של שנה מיכולת לייצר חומר בקיע ולהרכיב נשק גרעיני, ליותר מעשר שנים. לפני ההסכם, איראן הייתה במרחק של חודשיים־ שלושה חודשים משם. מספר הסרכזות שלה מהדור הישן ביותר יצטמצם לשליש, ייאסר עליה להתקין סרכזות חדשות ומתקדמות שמסתובבות מהר יותר, מלאי האורניום המועשר ברמה נמוכה של כ־3.5% יצטמצם מעשרה טונות ל־300 ק״ג, הכור באראק יפורק בחלקו ולא יוכל להפיק פלוטוניום כחומר בקיע. הפיקוח על איראן, גם אם לא יהיה מספיק חודרני, עדיין יהיה הדוק מכפי שהוא כיום. אם איראן תכבד את ההסכם, יפחתו הסיכויים למרוץ חימוש במזרח התיכון.
אבל ממשלתו של בנימין נתניהו מעדיפה לנקוט בדרך אחרת. היא התנגדה להסכם מראשית הדרך. היא ניסתה לתקוע טריז בין נשיא ארה״ב לקונגרס, והיא מעצימה את הסכנה האיראנית למימדים מפלצתיים. אמש נתניהו לא הסתפק באזהרות הרגילות כי איראן חותרת להגמוניה אזורית, אלא הרחיק לכת והאשימה כי היא חותרת להשתלט על כל העולם.
נכון, עדיף היה שההסכם הזה לא היה בא לעולם. מבחינתה של ישראל מוטב היה שהסנקציות על איראן יימשכו לנצח. אבל מה לעשות, היקום לא סובב סביב ישראל. למעצמות יש אינטרסים משלהן, והן לא תמיד מתחשבות בישראל. אגב, גם ישראל לא מתחשבת בבקשות של מדינות העולם, ואפילו לא של ידידותיה. למשל בכל הקשור לסוגיה הפלסטינית.
גם עם הסכם לא מיטבי, השמיים לא יתמוטטו על ישראל. היא תמשיך להיות מעצמה אזורית חזקה, עם הצבא הטוב ביותר, שלרשותו הטכנולוגיה החדישה ביותר, ולפי פרסומים זרים, עומד לרשותה ארסנל גדול של נשק גרעיני.
נכון שהסרת הסנקציות יאוששו את כלכלתה של איראן, אך לפי תחזית של כלכלנים ומומחים בארה״ב, ההתאוששות תהיה איטית ורק ב־2017 יחזור המשק האיראני לרמת הפעילות שהייתה לו ב־2012.
גם לא צפוי שינוי מרחיק לכת ברמת החתירה של איראן להגמוניה אזורית. גם כך השאפתנות האיראנית גבוהה ביותר. הפיקוח שלה על חיזבאללה לא ישתנה משום שהוא מרבי כבר כיום. תוקפנותה, תמיכתה בארגוני טרור ומאמציה להגביר את השפעתה על מדינות האזור, הם חרב פיפיות. ככל שתתערב יותר, כך היא תקיז יותר מדמה ותיחלש, כפי שקורה בסוריה, בעיראק ובתימן.
די מוזר לשמוע את קולות הנהי והבכי הבוקעים מקריית הממשלה בירושלים ומהקריה בתל אביב, שמביעים חשש ממה שיקרה בעוד עשר שנים, כשההסכם יפוג. זו אותה ממשלה שמתקשה לדעת מה יהיה בעוד חודש או חודשיים בעזה, בגולן או בלבנון,ואינה מסוגלת ליזום פרויקט תשתיות לאומי אחד ארוך טווח.
כך או כך,אפשר להעריך כי להסכם יהיו שתי תוצאות ודאיות: מערכת הביטחון תנצל אותו לדרישה להגדלת התקציב, ובמקביל תתבע ישראל חבילת פיצוי מארה״ב של כמה מיליארדים, בדיוק כפי שהציע השר הבכיר לפני כשמונה שנים.