הקבינט המדיני־ביטחוני דחה אתמול את ההסכם בין המעצמות לאיראן פה אחד. הבעיה היא, שהקבינט המדיני־ביטחוני של ממשלת ישראל אינו רלוונטי. באותה מידה היה יכול הקבינט להצביע אתמול על הצעה להעביר את איראן לכוכב הלכת פלוטו. לפינה המביכה הזו נקלעה ישראל בגלל מדיניות ממשלת נתניהו. גם ראש הממשלה יודע שהסיפור נגמר. ההסכם הוא עובדה מוגמרת וגם אם הוא יעשה את הבלתי ייאמן וישכנע 13 סנאטורים דמוקרטים להצביע נגד הנשיא שלהם ולהתגבר על הווטו של אובמה, זה יגרום הרבה יותר נזק מאשר תועלת.
זאת ועוד: האירופאים נוקמים עכשיו בנתניהו את נקמתם המתוקה. הם כבר הודיעו שאין להם שום כוונה לחכות לארה"ב. הקונגרס יכול מצדם לאשר או לדחות, הם יסתערו אל תוך הכלכלה האיראנית בהמוניהם עם הישמע הגונג. במצב כזה, השארת הסנקציות של ארה"ב על איראן בעוד שאר העולם נוהר לעשות שם עסקים תהיה התאבדות כלכלית. זה המחיר שנתניהו משלם עכשיו על ההימור המטורף שקיבל לפני כמה שנים: ההתעלמות מהאירופאים, הזנחת הדמוקרטים והנחת כל הז'יטונים על הרפובליקנים. ובכן, זה נכשל.
אחרי הקבינט אתמול, יצא נתניהו לתקשורת ופתח במגננה. הוא נקלע למסכת מביכה של תירוצים שמטרתם להתגונן בפני הטענה, שאותה העלה ראשון יאיר לפיד, שמדובר בכישלון אישי שלו. "ליחסים האישיים ביני לבין הנשיא אובמה לא הייתה השפעה", אמר נתניהו. הניסוח הנכון צריך להיות זה: "לנתניהו לא הייתה השפעה על הסכם הגרעין, בגלל היחסים האישיים עם אובמה". ולא רק עם אובמה. גם עם שאר העולם, חוץ מעם אדלסון. לא לחינם הודלפה אתמול לתקשורת הידיעה שלפיה נתניהו הקפיא לכאורה את הבנייה ביהודה ושומרון. ניסיון מגושם להכין אליבי בדיעבד. הנה, תראו, אפילו הקפאתי את הבנייה, עשיתי כמיטב יכולתי, אבל המנוולים חתמו עם איראן. אני מקווה שלפחות נתניהו מאמין לספין הזה.
רישיון להרוג
הבעיה של הסכם הגרעין עם איראן אינה גרעינית, אלא עקרונית. דווקא במישור הגרעיני, ההסכם סביר. יש בו חורים, בעיקר בנושא הפיקוח, אבל אין ספק שהוא מרחיק את האיראנים מהפצצה, מקפל אחורנית את פרויקט הגרעין ומקפיא את המצב לכ־15 שנה.בסךהכל , לא רע. הבעיה היא, שעל הדרך ההסכם נותן לאיראן רישיון להרוג ומנציח אותה כמעצמת טרור עולמית אדירה שלא נענשה על מעלליה אלא להפך, קיבלה עליהם פרס. ההסכם הוא ניצחון גדול למהפכה האיראנית דווקא בתקופה שבה העם האיראני מאס בה. העולם מכיר בה עכשיו, ובגדול. לעולם אין כוח להתמודד עם דאע"ש והוא מקווה שאיראן תעשה את זה עבורו. איראן נחלצת מהפינה שבה הוצבה, מצטרפת למשפחת העמים והופכת ממי שהיתה הבעיה, למי שרואים בה כחלק מהפתרון. יש סיכוי מסוים שהגישה הפייסנית הזו של המערב תישא פירות ותזרז תהליך חברתי־פוליטי בתוך איראן שיביא לקיפולו של משטר האייתוללות. הסיכוי שמה שיקרה הוא בדיוק הפוך, גדול בהרבה.
בישיבת הקבינט אתהול כמעט לא היו חילוקי דעות. גם גורמי הביטחון השונים היו מאוחדים בדעתם שהמכלול הכולל של ההסכם עם איראן רע לישראל ורע לעולם. חלק מגורמי המקצוע הביטחוניים ציינו לטובה כמה מהנקודות וההישגים של ההסכם, אבל בשורה התחתונה הסכימו כולם שאיראן ביום שאחרי ההסכם מסוכנת בהרבה לישראל ולעולם מאיראן שלפניו. הדברים מתייחסים, כאמור, לראייה הכוללת של ההסכם ולתוצאותיו. בהתבוננות בסוגיה הגרעינית, גם בתוך זרועות הביטחון יש גורמים שאומרים, בדרך כלל בשקט, שהתוצאה הסופית אינה רעה כל כך.
נפתלי בנט אמר לאחר הישיבה שמשמעות ההסכם היא שבעשור הקרוב איראן תהפוך למעצמת טרור עולמית בקנה מידה גדול בעשרות מונים ממה שהיא ׳עושה עכשיו, ובסיומו של העשור היא תוכל לפרוץ באופן מהיר לפצצה ולהפוך בתוך פרק זמן של ימים עד שבועות למדינת גרעין עם 20 פצצות, ולא אחת. יכול להיות שבנט מגזים בחלק השני של דבריו, אבל די בחלק הראשון כדי להדאיג מאוד את כל מי שחושב על הנפיצות האזורית והגלובלית.
ואחרי כל זה, חובה לציין שההסכם ההיסטורי שהושג אתמול מסמן את אחת הקריסות הקולוסליות ביותר של מדיניות ישראלית מאז ומעולם. פניו האפורות של נתניהו אתמול, כשצילם תגובה משודרת לתקשורת, הסגירו את תחושתו. ראש הממשלה שהבטיח למנוע גרעין איראני ו׳׳לעשות הכל" כדי שאיראן לא תיגע בגרעין, מודה שנכשל. "בכל מקרה, נדע להגן על עצמנו בעצמנו", הפטיר נתניהו אתמול בסוף דבריו. אם נשווה את זה לנאומים המפוארים, הנמלצים והמאיימים שנשא בשש השנים האחרונות עשרות פעמים, נמצא צל חיוור ומגומגם. במקום שבו עמד נתניהו בסוגיית הגרעין, נותרה שלולית.
אחדות בחוץ, התנגדות בפנים
נתניהו קורא עכשיו לאחדות. שכולם יתאחדו מאחוריו בהתנגדות להסכם. הבעיה היא שכולם יכולים להתנגד להסכם, אבל באותה שעה גם להתנגד למדיניות של נתניהו שהביאה את ישראל לעמדת בידוד מזהירה חסרת תקדים, בעודה הופכת את עצמה, בכוחות עצמה, למוקצה מחמת מיאוס ברוב הסלונים החשובים של העולם. כבר כתבתי את זה עשרות פעמים, אבל חובה לחזור שוב: נתניהו היה צריך להפוך למקורב הכי נאמן של אובמה, של מרקל, של קמרון, של הולנד, לבחור סוגיה אחת או שתיים ולהפעיל את כל כובד משקלו כדי להשפיע על המו"מ לכל אורכו. במקום זה, הוא נשאר המקורב מספר 1 של שלדון אדלסון ויכול מאוד להיות שהוא השפיע על התפריט בבתי הקזינו הגדולים של מקאו ושל לאס וגאס. על המו"מ, לא הייתה לנו כל השפעה שהיא.
יאיר לפיד התקשר אתמול למנכ"ל משרד החוץ דורי גולד ואמר לו שאף שבחזית הפנימית הוא ימשיך למתוח ביקורת, הרי שבחזית החיצונית הוא מעמיד את עצמו לרשות משרד החוץ ויתראיין בכל מקום שבו יידרש. לפיד כבר נתן סדרה של ראיונות כאלה אתמול, ומתח ביקורת קשה על ההסכם. באוקטובר האחרון פנה לפיד במכתב בכתב ידו לראש המטה לביטחון לאומי בבקשה לקיים דיון בקבינט על התמוטטות היחסים בין ישראל לארה"ב. הבקשה לא מולאה, כי בינתיים פיטר נתניהו את לפיד ואת לבני והלך לבחירות. את הבחירות ביבי ניצח, את הגרעין האיראני לא. והיחסים עם אמריקה? הם ממשיכים לקרוס.