החתימה על הסכם הגרעין עם איראן היא באמת ״היסטורית״. לא משום שהקלישאה הזאת הודבקה לו על ידי התקשורת ובעלי עניין, אלא משום דבר אחר לגמרי. ומהו? ובכן, זאת הפעם הראשונה, לפחות מאז סיום המלחמה הקרה לפני כ־25 שנים, שכל המעצמות הגדולות (והאיחוד האירופי) חותמות על הסכם עם מדינה אחת.
הן לא חותמות על נושא גלובלי מטריד, כמו חימום כדור הארץ. הן חותמות על דבר מאוד מצומצם וקונקרטי: מניעת נשק גרעיני מאיראן עכשיו ובעתיד הקרוב. בין השבע לא שוררת אהבה גדולה, ורובן מטילות סנקציות על רוסיה. ועם מי כל השבע חותמות הסכם? עם מדינה שבאופן קבוע הפרה את החלטות מועצת הביטחון ושכולם מכירים בכך שהיא מדינת טרור. אז מה קורה כאן? מה הסיבה המרכזית לכך שהמעצמות הללו נותנות את חתימתן המשותפת להסכם עם מדינה מצורעת, ממרקות אותה מכל עוונותיה, ונותנות לה מעמד (זמני?) של המעצמה השמינית?
אני מטיל ספק גדול אם אינטרסים כלכליים הם הסיבה המרכזית. ההסבר שאני מעלה הוא זה: לפני יותר מעשר שנים עלה לנשיאות באיראן בריון ושמו אחמדינג׳אד. הוא הצהיר מעל כל במה שמטרת מדינתו היא להשמיד את מדינת ישראל, חד וחלק. ואז, בא ראש ממשלת ישראל והצהיר מעל כל במה: לא עוד.
ישראל של היום אינה צאן לטבח, עם ישראל של היום יודע איך למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני. בזירה הבינלאומית נוצר מצב של חשש עמוק שישראל תתקוף את איראן. להערכתי, אילו היה מדובר בתקיפה ישראלית קונבנציונלית, החשש היה פחות גדול. הכי הרבה חיזבאללה יפתח בירי של אלפי טילים על ישראל, ושום נזק ממשי לא היה נגרם לאף לא אחת מהמעצמות. לדעתי, החשש היה שישראל תתקוף באמצעים לא קונבנציונליים, ופירושו של דבר הדלקת כל העולם ומצב בינלאומי חדש לחלוטין. החושש הגדול ביותר היה הנשיא אובמה ואנשיו.
ההסכם, ולא משנה אם יש בו סעיפים טובים או רעים מבחינת מדינת ישראל, יוצר מצב שבו מצד אחד יכולות המעצמות להיות די בטוחות מפני תקיפה ישראלית אפשרית, ועם זאת הן ישתדלו לפקח חזק על איראן לבל תינתן לישראל עילה לתקיפה.
בראייה זאת, דומני שנתניהו סיים את ״תפקידו ההיסטורי״ בנושא האיראני. עד עכשיו הוא היה כשור נגח מול הממשל האמריקאי. הוא עושה ויעשה את הטעות הגדולה ביותר שלו, שכולנו נשלם עליה, אם ימשיך בתפקיד השור. הפעם זה נגד כל המעצמות החותמות, ולכן זה חסר סיכוי. ונגיד שיצליח, והסנאט יגייס רוב של 70 קולות נגד ההסכם ובכך יביא לביטולו המעשי, מה יהיה הרווח? רק מהומת אלוהים עולמית שכולה נגדנו, וידי איראן תהיינה חופשיות. מה שצריך עכשיו הוא לתפוס את השור האמריקאי והמעצמתי בקרניו. כלומר, דווקא לשתף פעולה ולהפיק את כל התועלת האפשרית מממשל אובמה במאבק נגד איראן בכל הקשור לטרור שלה, ובכל הקשור לפיקוח על ההסכם ורקימת צעדים משותפים אם יופר.
הטרגדיה המתרחשת לנגד עינינו היא שנתניהו, ככל הנראה, כבר אינו מסוגל לכך, ואינו יכול להפסיק במרוצת האמוק שלו לנגח את אובמה והמעצמות. עצוב.