הלו, הצילו

יש כמה דברים שמעלים לי את הסעיף ומנפחים לי את הוורידים בצדי המצח עד כדי חשש לשבץ מוחי. כדי להמחיש לכם למה אני מתכוון הנה כמה דוגמיות:

1. לשמוע את רני רהב מרואיין כ־20 דקות בתוכנית הבוקר של רשת ב' (מגישים: בני טייטלבאום ועדי מאירי) מהלל, משבח, מפאר ומרומם את “הזמר הלאומי", כדבריו, אייל גולן, שאותו הוא מייחצן גם בעניין תלונת הזמר במשטרה על האזנות סתר שנעשו לאייפון שלו במכוניתו ובביתו (מעניין מי דיווח לתקשורת העוינת שהזמר עומד להגיע לתחנת המשטרה להתלונן). 

כשרני רהב מדבר על לקוח שלו, ההבדל בין הלקוח לאלוהים הוא דק כחוט השערה ולא חשוב אם הלקוח הוא נוחי דנקנר או אייל גולן. באופן אישי אני חושב שאייל גולן הוא זמר מצוין בעל קול נפלא, רק חבל שחלק גדול משיריו הם ברמת “יש לי חלום לקנות לך יהלום". גם נוחי דנקנר הוא איש עסקים ענק, חם, טוב לב ואיש משפחה למופת, רק שלמרבה הצער הוא הרס את החיים לאלפי משפחות בצורת התנהלותו המחורבנת.

2. אותם ורידים שהיו על סף פיצוץ שוב מתנפחים כשאני שומע את צרת התרבות מירי רגב מתנערת מהיכרותה עם “לה פמיליה". משהו בסגנון "לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי". היה קל מאוד לדעת, לראות ולשמוע לכל מי שנבר קצת בארכיון ומצא מסמך המאשר את אהבתה של הצרה לבריוני הארגון.

3. היו כמה ימים, בצמוד לחתימת ההסכם בין האיראנים, ארצות הברית ושאר מעצמות העולם, שבהם ראש ממשלתנו ואנשיו שינו את סגנון הדיבור הלעגני והמשמיץ נגד ציפק'ה לבני, בוז'י הרצוג ו"המחנה האנטי־ציוני". בנקודת זמן מסוימת דובר על אפשרות הצטרפותם לממשלה, גם על הצטרפותם למאמץ של ישראל נגד שאר העולם. המחנה האנטי־ציוני הפך למחנה הציוני, ציפק'ה ובוז'י הפכו לגברת לבני וראש האופוזיציה מר יצחק הרצוג. 

הצביעות חגגה בצורה מעוררת בחילה ומנפחת ורידים, אבל זו תופעה מוכרת בנוף הישראלי - הדו־פרצופיות. 
 

הרשימה עוד ארוכה ומרשימה, ורוב המככבים בה הם דמויות וגופים ידועים בציבור, אבל יש עוד דבר מנפח ורידים שנוגע לכל אזרח ואזרח, ולא משנה מה טעמו או דעתו האישית על אישים וקבוצות אלו ואחרות באוכלוסייה, ואני מתכוון לביטחון האזרח שנמצא בסיכון מתמיד מצד עבריינים המשתינים על החוק בלי שמישהו יוצא למלחמת חורמה נגדם.

ב־26.6.15, בדיוק לפני חודש, פרסמתי כאן במדור מאמר שכותרתו “בדרך לחדר מיון". ניסיתי בפעם המי יודע כמה לעורר את הח"ככים המחוקקים ואת הממונים על אכיפת החוק נגד הבריונות האלימה על המדרכות מצד רוכבי הדו־גלגליים למיניהם. בהמשך כתבתי את הדברים הבאים: “עכשיו, כשהחל החופש הגדול, חזרה לה עונת הנבלות בחופי הרחצה. אנשי ה'שופוני' עם הטרקטורונים ורכבי ה־4X4 עושים חרקות ונסיעות אקסטרים בין המתרחצים והנופשים...".

והנה נבואת הזעם התממשה מהר מאוד. בשבת האחרונה אישה בת 38 שכבה להנאתה בחוף בחדרה, 15 מטר מקו המים, תוך שהיא מפקירה את גופה לקרני השמש, נהנית מרעש הגלים ואז בום!!!!!!! ג'יפ 4X4 עולה עליה ומרסק אותה. היא נפצעה ופונתה לבית החולים הלל יפה כשהיא סובלת מפגיעות ראש, חזה ובטן.

כל בעל רישיון נהיגה יודע שהנהיגה בחופים היא עבירה על החוק. העובדה שבסופי שבוע ובחגים משתוללים בחופים מאות כלי רכב אומרת לכל בעל היגיון שאין אכיפה ושעבריינים לא שמים קצוץ על החוק ואוכפיו. כשקראתי את סיפור הדריסה בחוף בחדרה ושוחחתי על כך עם העורך המוזיקלי יואב חנני, הוא הזכיר לי שיר שהגיע אלינו לפני כשמונה שנים, שיר שכתבה וביצעה צעירה בשם חן רותם. חנני נבר במגירות ומצא את השיר. זה מדהים עד כמה הוא מתאים לקטע של האישה שנפצעה בחדרה. הנה מילות השיר:

תיסע עלי

עם הג'יפ שקיבלת מאבא

הג'יפ שמעמיד לך את מה שכבר מזמן...

כמו חיות נוסעים על ארבע (על ארבע)

כי ללכת מאה מטר זה מלא זמן

תיסע עלי, אדון בבון

לאורך פס החוף בשעת שקיעה

תיסע על ילדים רצים

תיסע מהר על החופים, כי אין פה פקחים

ויש פה ים, של חניה.

תיסע עלי, אפשר בטרקטורון

אני אוהבת את הרעש והריח גם

במדינה קטנה שאין בה פתרון

ואין בה גבולות לאפס

לפני שייגמרו המלחמות

נגמר הים

הנבלות שמסכנות את חיי האזרחים בכביש, על המדרכה ובשעה שהם שוכבים להנאתם על חופי הרחצה אינן מגבילות את הריגושים העברייניים שלהן, ולכן הן גם משתוללות ומתחרעות בתוך הים באמצעות אופנועי ים, כלי שיט מסוכן מאין כמוהו, שעל המשתמשים בו חל איסור להיכנס לטווח של 300 מטר מקו החוף. אבל חלק גדול מהאופנוענים, שתורת השופוני ותורת הדאווין (לא דארווין) הן נר לרגליהם, נכנסים לתוך אזור הרוחצים, מבצעים סלאלומים מרשימים תוך כדי יצירת גלים, רוח, רעש וצילצולים. ומה לעשות, לפעמים הם גם מכסחים לרוחצים התמימים את הצורה. 

כך קרה לשלוש נערות שהשתכשכו במים בחוף גיא בכנרת. רוכב אופנוע ים נכנס לתחום 300 המטרים האסורים תוך כדי רכיבה פראית, התעלם מקריאות המציל, לא שם זין, ובעודו מתמרן ומלהטט כיסח שלוש נערות ששהו במים. מיד לאחר הפגיעה נמלט ברכיבה פראית על אופנועו. הנערות קיבלו טיפול ראשוני על ידי חובש מקומי בחוף והועברו להמשך טיפול ובדיקות בבית חולים.

ישנם לא מעט אנשים שמפחדים, ובצדק, ללכת לחופי הרחצה, המסוכנים לציבור הנורמלי, והם מחליטים לשלם ממיטב כספם וללכת לבריכת שחייה מכובדת במקום טוב וכשר למהדרין לנופשים - בריכת שחייה בבית מלון בעיר הקודש ירושלים.

האזרח שומר החוק מגיע עם אשתו ובתו הקטנה לבריכת המלון ונכנס עם הפצפונת למי הבריכה, בעוד האישה מביטה עליהם ונהנית מההנאה שלהם, ואז, כמו בסרטי האימה, מתחילים חמישה בריונים צעירים להתחרע על שפת הבריכה ולהשליך חפצים, עד כדי כך שהאב המודאג חושש שבתו תיפגע והוא מבקש מהם להפסיק להשתולל.

לבקש מבריונים ירושלמים להפסיק להשתולל זו פגיעה בכבוד שלהם, ולכן לא רק שהם לא מפסיקים, אלא הם גם מאיימים על האזרח, שממהר לצאת מהמים עם הפצפונת המבוהלת. הבריונים שכבודם נפגע מתחילים לכסח את האב האומלל, שכל פשעו היה בקשה תמימה לא להתפרע. על הבקשה הזאת הוא שילם ביוקר - אגרופים, בעיטות, כאפות, מה שהותיר אותו מכוסח ברמה של “חבלה גופנית חמורה" כפי שטענה המשטרה בכתב אישום שהגישה מהר יחסית נגד התוקפים.

על שולחן העבודה שלי מונחת עוד ערימה של קטעים ובהם “מצוות ומעשים טובים" שיכולים למלא חצי מהמוסף ולזעזע כל אזרח שומר חוק עד כדי שחרור קללה עסיסית. אל מול הערימה הזאת אני באופן קבוע, בניגוד לרצוני, מתחיל לפזם את הקטע בשירו האלמותי של אריק איינשטיין “יושב מול הנייר", שבו אריק שר בקול עגמומי “אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן". 

כמה קוראים אמרו לי, שבכל פעם שאני מביא בטור את מעשי הזוועה המתרחשים בארץ הקודש אני הורס להם את מצב הרוח. אז אעצור כאן, אף על פי שקצת קשה לי להתעלם ממקרה האונס של צעירה בראשון לציון, שבו נטלו חלק על פי החשד שמונה גברים מסריחים, ואשמיט מהטור גם את החשד לאונס חיילת בבסיס חיל האויר עובדה (על ידי חיילים). אדחה לפעם אחרת עוד פרטים על הרב עזרא שיינברג, ראש ישיבה מכובדת בעיר הקודש צפת, שהצליח בכישוריו הרבים לשכנע את נשות העיר המאמינות ביכולותיו הרוחניות להביאן לידי פוריות בעזרת השם ובעזרת איבר מינו, ושאף ש־13 נשים התלוננו נגדו, הוא טוען לחפותו ואף ניסה לברוח לחו"ל.

וכדי לסגור את המעגל, התבשרנו השבוע על כך שעוד יהודי יקר, שנשבע כשנעצר, עם יד על הראש, שהוא חף מפשע ושהצדק יצא לאור - המורה המאמן והמחנך הדגול מר עופר צברי, מנהלה לשעבר של קבוצת הכדורגל הפועל פתח תקווה, ששימש כדמות אב לשחקני הנוער של הקבוצה - נידון השבוע בהסדר טיעון מקל לחמש שנות מאסר בגין ניצול קטינים לזנות וביצוע מעשי סדום.

בניגוד לכל מה שנכתב עד עכשיו, אני רוצה לעשות “מי שביירך" לצדיק אורן יצחקיאן, שבפעולה פשוטה הצליח לסכל שוד בשווי מיליונים של קונצרן הענק תנובה, שגנב ללא מורא ממיליוני לקוחותיו צרכני הקוטג', מדי יום ומדי שעה, כשמכר לכל אחד ואחת מאיתנו קוטג' שהיה אמור להיות במשקל 125 גרם, אבל למעשה היו בו הרבה פחות. רווח נקי נטול מס לחברת הענק, שהייתה סמל הישראליות. 

עד כמה שזה נשמע נורא, מתברר שהגניבה הפכה להיות נורמה מושרשת, וכל מי שיאמר שהם לא ידעו ולא בדקו ולא חשבו, שילך לשתות את המים של עזה. נכון לשעת כתיבת שורות אלו, לא נעצרו ראשי תנובה בחשד לגניבה. הם הציעו ללקוחות להתקשר ולהביא להם אריזות ואז יפצו אותם, סוג של בדיחה פלצנית. אגב, צלצלתי למספר שהם השאירו בשידור חי, הסיכוי שהם יענו הוא בערך כמו הסיכוי שאראלה תצלצל אליכם מחר בבוקר ותבשר לכם שזכיתם ב־5 שקלים.