חוק התקציב טומן בחובו גלולת רעל. אם החוק אינו עובר במועדו, רואים את הכנסת כאילו התפטרה מכהונתה, ו־90 יום לאחר מכן קיימת חובה חוקתית לקיים בחירות חדשות ואחריהן הקמת ממשלה חדשה. זו הסיבה שהח"כים, לפחות בשנים הראשונות לכהונתם, אינם ממהרים להצביע נגד החוק, שכן דחייתו היא למעשה הפסקה אוטומטית של כהונתם. ומי רוצה לעזוב חודשים אחדים לאחר שהחל ליהנות ממושבי עור הצבי?



בצמוד לחוק התקציב, מאשרת הכנסת - בשקט־בשקט ובאין רואה - את חוק ההסדרים, אלא שרוב הציבור כלל לא מודע לקיומו, וגם אלה שמודעים לא נכנסים בעובי הקורה להבין את כוחו, את עוצמת השפעתו, את תהליך חקיקתו שאינו דמוקרטי ואת יעילותו. 
 
סימנים רבים שמגיעים ממשרד האוצר מעידים שהפעם חוק ההסדרים יהיה גדול במיוחד, מאחר שהקואליציה מבקשת להביא תוצאות מיידיות ורפורמות רחבות. 


מחוקקים לאט
 
אחד הפגמים החוקתיים היסודיים בשיטת הממשל שלנו הוא שעד היום נמנעה הכנסת מלחוקק את "חוק יסוד: החקיקה". ספק אם יש מדינות דמוקרטיות נוספות שנעדר מספר החוקים שלהן חוק העוסק ומסדיר את הליכי החקיקה.
 
חוק ההסדרים הגיח לראשונה לאוויר העולם בשנת 1985, כששמעון פרס כיהן כראש הממשלה, האינפלציה נסקה לעשרות אחוזים בחודש וקם צורך מיידי לרסן את המשק, גם בהיבט של ריסון התקציב וגם בהיבט של יצירת רפורמות כלכליות וחברתיות מרחיקות לכת לייצוב המשק, שאלמלא כן, כלכלת ישראל הייתה מידרדרת לתהומות, שבמידה רבה מזכירות את המתרחש ביוון בימים אלה.
 
תהליך החקיקה במשטר דמוקרטי הוא אטי, פתוח ומחייב שיח ציבורי, שיקול דעת וכובד ראש. כמעט כל המרכיבים הללו נעדרים מחוק ההסדרים, שבאמצעותו מנסה הממשלה להעביר, בהליך חקיקה חפוז, נושאים שונים שהיא מתקשה להעביר בהליך חקיקה רגיל, הן בשל התנגדות הכנסת, והן בשל אטיות החקיקה. 
 
במהלך השנים הודו רבים מחברי הכנסת כי הם אינם מסוגלים להתמודד עם העומס ועם לוח הזמנים הקצר של חוק ההסדרים, וכי למעשה מדובר בחוק שהממשלה מחוקקת ולא הכנסת. וכידוע, הכלל המהותי במשטר דמוקרטי הוא עקרון הפרדת הרשויות: הממשלה מושלת והכנסת מחוקקת. חוק ההסדרים נעשה בניגוד מוחלט לעקרונות הדמוקרטיה. זה לא נכון, זה לא תקין, זה מסוכן וזה לא דמוקרטי. 
 
לצד היותו פגום בהיבט הדמוקרטי, חוק ההסדרים יעיל ואפקטיבי, ובאמצעותו בוצעו כמה מהרפורמות הכלכליות והחברתיות החיוניות והחשובות ביותר במדינת ישראל, ובהן הרפורמה הסלולרית. 
 
במהלך השנים, במהלך עתירות לבג"ץ נגד חוק ההסדרים, מצא לנכון בית המשפט העליון להזהיר את הכנסת והממשלה משימוש מופרז בחוק זה. כך כתבה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, בבג"ץ משנת 2003: "הטיעונים בזכות יעילותו של מנגנון החקיקה של חוק ההסדרים אינם יכולים לעמוד אל מול חשיבותו של עקרון הפרדת הרשויות ועקרונות המשטר הדמוקרטי... מן הראוי אפוא כי הכנסת תיתן דעתה על הבעייתיות הרבה הכרוכה במנגנון חקיקתי זה ותבטיח כי השימוש במנגנון זה, אם בכלל, ייעשה באופן מושכל ומוגבל". הנה כי כן, גם בית המשפט העליון, לבו לא יצא מאהבה לחוק ההסדרים.
 
דברים דומים נאמרו על ידי בג"ץ גם לפני שנה בעתירה של לשכת רואי החשבון נגד חוק ההסדרים בעניין מס שבח. בג"ץ דחה את העתירה, אך מאידך לא חסך את שבט לשונו וביקורתו מהפגמים בתהליך. כך אמר השופט רובינשטיין: "חזות קשה אני חוזה, כי ככל...שחוק ההסדרים לא ישתנה מהותית...עלולות להישאל שאלות גוברות והולכות באשר למידת ההתערבות השיפוטית בסיטואציות של 'כאילו'...על מגמה זו של צמצום הנושאים שנכללו בחוק ההסדרים אין לי אלא לברך...".
 
בית המשפט הוציא כרטיס צהוב נוסף לממשלה ולכנסת, ואני מרשה לעצמי להניח שאם תימשך מגמת הרחבת השימוש בחוק ההסדרים, הוא לא יהסס בעתיד להוציא גם כרטיס אדום ולבטל את החוק.
 
בהתנגשות שבין הדמוקרטי ליעיל, יש להעדיף את הדמוקרטי, משום שיעילות שלטונית עלולה לבוא לטובת האזרחים אך גם לשמש נגדם. על שוחרי הדמוקרטיה לאמץ את המלצת בית המשפט העליון להימנע כליל מחוק ההסדרים, ובאין ברירה לעשות בו שימוש מוגבל ומצומצם.