אריה אלדד ואנוכי ביקשנו אתמול לראיין בתוכנית הרדיו שלנו את אביה מוריס. מדובר בצעירה היהודיה בת ה־19 שעלתה לכותרות (וכמעט גם בסערה השמיימה) לפני כמה ימים, כשנתפסה במצלמות ערוץ 10 צועקת "מוחמד חזיר" על הר הבית. היא הסכימה, אבל ביקשה שיחד איתה יתראיין גם בעלה, רפאל מוריס, או עורך דינה מיכאל בן גביר. בין מיכאל לרפאל, בחרנו באחרון. הרי את בן גביר אנחנו כבר מכירים.
 
בחלקו הראשון של הראיון תינו בני הזוג מוריס את תלונותיהם על כי במדינה דמוקרטית כישראל אין הגנה על זכויות היהודים, נותנים לפורעים המוסלמים לעשות כאוות נפשם, ועוד כהנה וכהנה תלונות לא בלתי מוצדקות. בשלב הזה, התחיל להיות מעניין. הנה תמצית המשך הדברים מאתמול אחר הצהריים, בתוכנית "חמש עם בן ואריה" ב׳׳רדיו ללא הפסקה":
אלדד: אתה מדבר על זכויות תפילה בהר הבית, אתם רוצים לראות גם הנחת אבן פינה לבית מקדש שלישי?

אביה: "בוודאי, אנחנו חושבים שמדינה יהודית צריכה לממש את הזכות של העם היהודי בהר הבית וצריכה לבנות את בית המקדש ולאפשר לנו לקיים את כל עבודת המקדש במקום".
בן: ומה נעשה עם המסגדים שם?
רפאל: "אותו הדבר שעושים עכשיו ליהודים בהר הבית. הם יוכלו להיכנס בשעות מוגדרות, נעשה חיפוש שהם לא יעשו שום דבר והם מוזמנים לבוא להתפלל לקדוש ברוך הוא..."
אביה: "כמובן, בלי מסגדים ובלי אללה הוא אכבר. להתפלל לאלוקי ישראל..."
בן: רגע, לא הבנתי, מה זה בלי מסגדים, אל־אקצה לא צריך להיות שם?
אלדד: "אל-אקצה לא מפריע... אל-אקצה בצד"
אביה: "להוריד, להוריד את אל-אקצה..."
אלדד: "למה להוריד? הוא לא במקום של בית המקדש..."
רפאל: ׳׳הוא לא במקום של בית המקדש אבל הוא ברחבה של בית המקדש, זה ממש לשים שתי דתות שנוגדות אחת את השנייה, כשדת אחת קוראת לרצח כל הזמן. ביום שישי כל המואזינים קראו לרצוח את אביה על זה שהיא אמרה 'מוחמד חזיר', וכל הזמן הם מחפשים סיבות להילחם בנו. הם רוצים לראות אותנו בים. המינימום שאנחנו יכולים לעשות זה שהם לא יהיו במקום הכי קדוש לנו".
כאן אני מקצר קצת. בשלב הזה אמרתי להם שאחרי כל הנאום על הזכויות הדמוקרטיות ועל ישראל כדמוקרטיה הם דורשים להוריד את המסגדים. אביה הגיבה וענתה ש״כרגע היא מדינה דמוקרטית, ואנחנו מצפים ממנה לפעול״.
בן: אז מלחמת גוג ומגוג עם העולם המוסלמי עכשיו קטן עלינו. אתם בעד?
רפאל: ״אני לא בעד גוג ומגוג.״״
בן: אתה לא מודע לזה שאם אתה מוריד את אל-אקצה יש מלחמת גוג ומגוג?
רפאל: "אבל, אבל..."

בן: בלי אבל, יש או אין גוג ומגוג?
 
רפאל: "לא, הרי הורגים אותנו בכל מקרה..."
 
אחרי הראיון שאלתי את פרופ' אלדד מה הביא אותו לשאול את בני הזוג על בניית בית המקדש השלישי. אני, משום מה, לא חשבתי על זה. לא נראה לי הגיוני. אלדד הודה ששאל כי הוא "מכיר היטב את הסחורה". אגב, גם אלדד עצמו בעד לבנות מחדש את המקדש השלישי, ויפה שעה אחת קודם. שני הבדלים יש בכל זאת בינו לבין בני הזוג מוריס: הראשון נובע מהשכלתו של אלדד, שיודע שאל-אקצה לא עומד על המקום שבו עמד בית המקדש. השני נובע מאופיו של אלדד. בניגוד לתדמיתו, מדובר באדם הגון עם תפיסה דמוקרטית אמיתית.
 
תמצית הראיון שהובאה כאן מוכיחה את נפיצותו של המצב בהר הבית. היא בוודאי תידון, יחד עם ראיונות וראיות רבות אחרות, בוועדת החקירה שתקום אחרי הפיצוץ הבא. פעם, בני הזוג אביה ורפאל מוריס היו עשבים נידחים ושוטים, כמעט בלתי נראים, שולי השוליים הקיצוניים ביותר. היום, המיעוט הזה הפך ציבור גדול, שהולך ותופח, צובר נכסים, שרירים ותעוזה. מבחינתם, יש ציווי אלוקי, וזהו. כל השאר לא באמת חשוב. מוסלמים? מי סופר אותם בכלל. כפי שהציעה, בנדיבותה, אביה מוריס, הם יוכלו לעלות להר בתנאי שיתפללו לאלוקי ישראל.
 
התבשיל הזה מקדיח מול עינינו ולא נוכל להגיד אחר כך שלא ידענו. גם ראש הממשלה וחבר שריו המלומדים, חלקם עולים בעצמם בתדירות גבוהה אל ההר, לא יוכלו להתנער. זה לא שאני חושב שאנחנו גורמים איזשהו עוול למוסלמים. המתפרעים על הר הבית הם פורעים לכל דבר והאסלאם הקיצוני שמקנן שם הוא התגלמות מרושעת במיוחד של פרימיטיביות ארסית ואלימה. במצב הדברים לא נותר לנו אלא להיות המבוגר האחראי. להבין שבעידן הנוכחי, כשמסביב הכל בוער, כשהשטח כל כך נפיץ, כשהיציבות שנויה במחלוקת וצריך לשפוך כל הזמן מים קרים על הלהבות, מישהו צריך לכבוש את יצריו וכיסופיו, להבין שחייבים חיץ ממשי בין הנצים, שאסור לשחק באש לפתחה של חבית חומר נפץ.
 
פעם, המישהו הזה היינו אנחנו. ככל שהזמן נוקף, גם אנחנו כבר לא מה שהיינו. ישראל הולכת ומעזה פנים, מאבדת בלמים, מתירה רסן. היטיבה לנסח את זה אביה מורים עצמה: "כרגע, היא מדינה דמוקרטית", אמרה. הדגש, לדעתי, היה על "כרגע".