קופמן 2.0: סיימתי להיות ילד מזדקן, עכשיו אני סתם זקן עם ילד

כיפוש מצדה התחייבה בזו הלשון: "מאמי, אתה לא תצטרך לעשות כלום, אני נשבעת לך, ואתה יודע שאיני מסוגלת לשקר. כל מה שאני רוצה ממך, זה להביא את הילד מעבר לביקורת הדרכונים בנתב"ג. ברגע שעברנו, זהו, הכל עלי. אם תרצה לעזור לי, אז סבבה. אני יודעת שכבר עברת את הקטע עם ילדים קטנים ממש מזמן, ואני בכלל חשבתי שאהיה חד־הורית, ואתה רואה שאני מטפלת בך ממש יפה. ונמאס לי שאתה שואל אותי על חמימות. תמיד תהיה לך חמימות, תפסיק לדאוג כבר, אתה באמת לא נורמלי. אל תגיד לי שרק הפסיכולוגים אומרים, אני גם אומרת". 
 

ואז הוא הגיע, המלאך הקטן, ואני הרי נגנבתי עליו בשנייה שראיתי אותו, כדי להפנים את משמעות הביטוי כהרף עין. גם כיפוש הבינה את זה, הרבה יותר מהר מהרף עין. עד בואו של גיא היא לא ניסתה אפילו להעיר אותי לפני 11:00 בבוקר. מאז שהגיע היא נעמדת בכל יום ב־07:40, זמן זולו, ליד משקוף דלת חדר השינה, ואומרת לפעוט בקול גדול: "גיא, אבא ישן, אל תעיר אותו". 
 

אני כבר ער משבע, רק שאיני זז, מקפיד על עיניים עצומות ומקשיב להתנהלות הבוקר בבית. כשהיא מתאפרת, הוא מגיע בשקט ומדגדג אותי בכף הרגל. בפעם הראשונה חשבתי שהחלו החפירות בעיר וחולדה זוחלת עלי, וקפצתי בבהלה. ובכל בוקר הוא צוחק מאושר וקורא לאמו "אמא, בואי, דיגי דיגי לאבא", והיא מתפוצצת מצחוק ואומרת שוב "אל תעיר את אבא. מאמי, השארתי לך הוראות בוואטסאפ, להמשך היום. חזור לישון". 
 

איזה לישון ואיזה נעליים, אני כבר ער לגמרי, גם בימים שלוסי לא פותחת לי את הבוקר בתשע, או שאני בוהה בבובה הזאת, גלית גוטמן, ותוהה לעצמי, איך היא זקופה כזו על הבוקר, ואם קשרו אותה לפלס. אגב, היא לא חייבת לדבר, מספיק שהיא יפה, הדיבור רק הורס את הלוק. 

לא ישן
 

"תגידי", אמרתי לכיפוש השבוע, "את יודעת שכאשר כובשים שטח אויב, מקימים רשויות? את יודעת, ממשל צבאי, מינהל אזרחי, כדי לטפל באוכלוסייה. את כמו פילדמרשל רומל במלחמת העולם השנייה ו/או אריק שרון בלבנון הראשונה, את לא עוצרת באדום. בארבעה חודשים הפכת אותי לסנג'ר. תלך, תביא, תקנה, תסיע, תעשה אמבטיה, איפה ההבטחות של 'אני אעשה הכל לבד'". 
 

היא לא פראיירית, היא התכוננה לסצינות האלה בשנתיים של אודישנים עם חברות. היא לא מרימה אוקטבה בקול, רק עוברת כהרף עין ללוק של הקורבן בסצינה: "אני מסנג'רת אותך? אני על הרגליים כל היום. אני עובדת במשרה מלאה, אני עם הילד מאחר הצהריים, עד שהוא נרדם. מה אתה עושה בזמן הזה? גולש באינטרנט, כותב חצי שעה, מבלה ברדיו שעתיים בסתלבט, יושב אצל אהרל'ה, ובכל פעם שאני מבקשת משהו, אתה אומר לי: 'מצטער מאמי, אני בפגישות ברחבי הארץ, לא יכול היום'". 
 

"מאמי", היא ממשיכה, "הטלפון שלך מופיע אצלי במסך המחשב עם הכתובות שאני כבר מכירה. כל הארץ אצלך זה אצל פיני ואריה בשווארמה, אצל הבוכרי עם החברים, בדגים בבן יהודה וכמובן כל יום בפרלמנט של אהרל'ה. אז אני מסנג'רת? לקנות טיטולים בבית המרקחת, שהוא שני מטרים מאהרל'ה, זה לסנג'ר?".
 

צדיקה שלי, את לא מבינה, אני מיואש. אני מנסה להבין שתי פרשיות כלכליות סבוכות, כמו הגז של תשובה ודוח לוקר. וכמו כל הציבור אין לי מושג מי צודק, מי מרמה את מי ולמה, מי גונב אותנו, מי יגנוב אותנו. אני כל היום באינטרנט, מנסה לקרוא ולשמוע חכמים שיסבירו לי, ועדיין איני מבין. ועוד יש לי את ציפק'ה חוטובלי על הראש עם ההתנהלות הפשיסטית שלה כשרת החוץ בפועל, שרוצה שכל אורח יבקר בכותל, שלא ייתן שקל לשמאל ושישיר את "התקווה" גם ביפנית ברגע הנחיתה בלוד; את שרת הנזק מירי רגב, שמודיעה שהליגה בכדורגל תיפתח "באוקטובר בעזרת השם", רק שהיא לא ידעה שזו נפתחת ב־22 באוגוסט, אבל היא מקבלת שכר ממני וממך; כל השרלטנים באגם הדרעק עם החוקים המטופשים שנועדו לסייע לחברים שלהם בלבד אבל לדפוק את הציבור, ועוד לא הזכרתי את המעקב היומי שלי אחרי המדען הדגול דני דנון. 
 

אז אין לי זמן למשימות שלך, זה פוגע לי ביצירה ובצבירת מידע בלתי רלוונטי בעליל.  "יש לי רעיון איך לנהל את הזמן שלך טוב יותר", היא אמרה. "אל תשחק 'טקסס הולדם' בפייס ותבלה פחות בצפייה בפורנו. אל תגיד לי 'זה וירטואלי', אתה יודע שאני שונאת את הטקסס הזה, ודי כבר עם השטות הזאת שכך אתה חלק מהכפר הגלובלי. הנה, יש לך עוד שלוש שעות לפחות בבוקר. אגב, זה ששמת את התמונה שלי באתר של המשחק וקראת לעצמך גרגמל, זו הונאה. חשבתי שאתה בעד פייר־פליי". 
 

הלו, "טקסס הולדם" זה כדי לרענן את המוח עם הקפה, ופורנו זו אנתרופולוגיה. איך אני אדע מה קורה בברזיל, או בקרב האוכלוסייה האפרו־אמריקאית, אם לא אצפה? 
 

"יש לי אירוע בערב, תוכל להישאר עם גיא?". 

כן, בטח, רק תרדימי אותו, שיישן חזק, ואז תצאי. 
 

כדי להתיש את קונדסון לקחנו אותו לים. שלוש שעות הוא לא יצא מהמים. הייתי בטוח שהוא מותש, כי אני בקושי ראיתי בעיניים, ולא רק בגלל המלח או מהמים הצורבים מהמדוזות. אבל אחרי שעה שבה אמו שרה לו שירים במיטה והקריאה לו סיפורים, היא כמעט נרדמה, הוא ממש לא. 

"טוב, אני חייבת לזוז, נסה אתה להרדים אותו". 

הוא צפה בה מתכוננת ובראשו תכנן איך לפרק אותי לגמרי. מעולם לא הרדמתי ילד. אני לא יודע איך עושים את זה. בוא גיאצ'ו תישן עם אבא במיטה. "את אמא", הוא הפטיר ביובש. אז בוא לחדר שלך, אני אשן לידך. "את אמא, רוצה את אמא". הרצנתי מבט ואמרתי בקול של רס"ר ויקטור: "שים ראש, אבל מיד, אבא עייף". הוא צחק באושר, כי מי אני בכלל? כיביתי את האור, הוא הדליק אותו מיד. "אור, גיא, אור". 
 

הייתי הרוס מעייפות, החלטתי להעמיד פני ישן, כולל נחירות, אולי זה ישכנע אותו להיכנס למיטתו ואז יירדם. הוא טיפס על המיטה והפריד לי את העפעפיים. "אבא, קום". קמתי והדלקתי לו טלוויזיה. שי שטרן התחכם עם כל מיני טיפוסים, שחשבו שהם והוא בלעו ליצן ועכשיו הם יעכלו אותו שעה. עברתי לנשיונל ג'יאוגרפיק. אם תהיה תוכנית על ים או משהו, זה ירדים אותו. זה תמיד מרדים אותי. לא הייתה, אז חזרתי לשי שטרן. מה אני אראה לו, "בלש אמיתי"? 

גיא ישב במיטה, צפה בפארסה הזאת ומצץ את אגודלו. וואו, אמרתי לעצמי, שיחקתי אותה בענק. מי היה מאמין שדווקא שי ירדים לי הילד.

אבל הוא לא נרדם, אני נרדמתי לפניו. התעוררתי מקול שקשוק מפתחות. הילד מצא את הצרור שלי, וכבר פתח את דלת הכניסה. זינקתי מיד מהמיטה ושאגתי "גיאאאא", הוא חייך אלי מחדר המדרגות באושר ורץ אלי, "אבא, אבא". הלב שלי הלם בפראות בבית החזה. חיבקתי אותו בחוזקה, וחשבתי - איפה אמא שלו קיבינימט? אם היא לא חוזרת תוך עשר דקות, היא והוא, על הסובוח, בטיסה של אירופלוט למוסקבה.
 

וואלכ, אני זקן מדי בשביל הקטעים האלה. אפילו לא קראתי עיתונים היום, לא צפיתי בחדשות. הנחתי אותו במיטה שלו ואמרתי לו שאם הוא רק זז, אני קושר אותו למעקה הקטן. נשכבתי במיטה מזועזע מהאירוע החריג, מקשיב לילד מדבר לעצמו ג'יבריש ואחר כך מוצץ את האגודל. בטח הוא חשב לעצמו: "איזה היסטרי אבא שלי?" פשוט חרדתי ברמות, גודל עצום ושכל בצמצום.

דיגי דיגי

ואז הוא נרדם, זה קרה ב־23:17 ואני שקעתי בתנומה. בהכנות למניעת פח"ע בבית וידאתי נעילה, החבאתי את המפתחות מעל המקרר והצפתי את הדרך לסלון במוקשים כגון בימבות ואופניים, רתומים זה לזה ולקרסול שלי, כמו במארב ארטישוק. 
 

שנתי הייתה קלה כנראה מהחרדה, עד ששמעתי עקבים נוקשים בחדר המדרגות. הצדקת שבה מהבילוי ושאלה: "נו, איך היה? נרדם מהר? מה זה כל החפצים שקשורים כאן בטור במסדרון?". הא, זה כלום, זה רק תפסנו מארב בקו, אם וכאשר תהיה חדירה, או נגיעה בגדר. אני הולך לישון, ואל תהפכי את זה להרגל, אני עם להרדים גמרתי. עשיתי את זה שלוש פעמים: ראשונה, שהיא גם אחרונה, וגם אחת יותר מדי. הבנו אחד את השנייה? 
 

היא הביטה בי וחייכה. "ידעתי שתהיה בסדר, שאפשר לסמוך עליך. סיפרתי לכולם איזה גבר־גבר אתה, שמוכן לשמור על גיא כדי שאני אבלה. הייתי צריכה לעשות את זה כבר לפני חודש, אבל חיכיתי לזמן המתאים". לא עניתי, רק הבטתי בה מדברת, ונזכרתי בכתובת גרפיטי שראיתי לפני יותר מ־20 שנה בסאבווי ברחוב 57 מערב במנהטן. "לעולם אל תבטח באדם שמדמם כל חודש, חמישה ימים, במשך 40 שנה - ולא מת".
 

פסעתי בכבדות בחושך לחדר השינה, נתקל בכל המוקשים שפיזרתי, עד שנפגעה לי הבוהן הקטנה במפגש עם גלגלי העזר של האופניים. כאב עצום, אבל נאנקתי בשקט. כיפוש שמעה זאת ונחנקה מצחוק. "אתה כזה קלמזי, תמיד אתה נתקל במשהו. אתה אוהב אותי?". 
 

כן, בטח, מלאנת'לפים. נפלתי על המיטה כמו שק ונרדמתי מיד. כמו מתוך חלום, הרגשתי ליטוף בכף הרגל. קונדסון ניצב שם צוחק באושר. "אבא, דיגי, דיגי". הסטתי מבט לשעון המעורר, הוא הראה 7:09 בשבת. אני, שעד לפני ארבעה חודשים הקצתי בשתיים בצהריים בכל שבת - כמעט רוב חיי - מתעורר בשבע כמו איזה חניוק במאה שערים שרץ לתפילה. הבטתי בבוהן, שדם קרוש עטף את כולה. הצדקת הגיעה. "חיים שלי, בוקר טוב. להכין לך קפה? רוצה לקחת את הילד קצת לבריכה, ואחר הצהריים נלך לים? אולי תיקח אותו לקפה כדי שאני אסדר כאן את הבלגן?". 
 

כיפוש, אני פצוע, כפי שאת רואה איני יכול ללכת. עוד לא קראתי עיתון ויש לי שתי מהדורות מוקלטות לצפות בהן מאתמול, וגם "60 מיניטס". שחררי אותי באמא'שלך. 
 

"מאמי, זה לא זמן להיפוכונדריה שלך. אני אחבוש לך את הבוהן אחרי המקלחת. קום, צריך להעסיק את גיא. אתה קם, או לא?".
 

קמתי, הקפה והעוגה היו על השולחן. גיא טיפס על השולחן והפך את ספל הקפה. היזהר, אינעל רבק, שאגתי. זה חם, אתה תחטוף כווייה. הנפתי אותו מהשולחן והצמדתי אותו לגופי. הוא הביט בי בעיניו הכחולות ואמר "חם, אבא, חם". לך לאמא שתלביש אותך, אני אקח אותך לסיבוב. "מאמי, אל תגער בו, הוא צריך ללמוד לבד שזה מסוכן לו". ותוך כדי הלימוד, את רוצה שיהיו לו כוויות של דרגה שלישית? אל תטריפי אותי על הבוקר.
 

הגענו לקפה, היינו לבד. בתוך שתי דקות הוא פיזר את כל הסוכר על השולחן. הבטתי באושר שלו, וחשבתי לעצמי שאלה החיים שלי עכשיו. סיימתי להיות ילד מזדקן, עכשיו אני סתם זקן עם ילד.

כדאי שאסתגל. 
 

אריה־גנב־זכאי־צדיק־תמיד. האם האסיר לשעבר והעבריין המשתקם ינצל את סמכותו כשר הכלכלה כדי לחתום במקום הממונה על ההגבלים, אחרי ההצבעה באגם הדרעק? כי ממש מתאים לנו שגנב מורשע יחתום על הסכם, שמבקר המדינה מצא בו ליקויים חמורים, על גבול רשלנות פושעת, כדי להפוך את יצחק תשובה למגה־מיליארדר. כן, זה אותו תשובה שכמיליארדר פירק לנו את הפנסיות וגם עכשיו לא רוצה להחזיר לנו אפילו לירה סורית דפוקה.
 

-בחירת שופטים. גם בארה"ב מינוי שופטים הוא קטע פוליטי. אבל בכנסת ישראל, מוקד תעסוקה ששלח הכי הרבה עובדים לכלא באופן יחסי לכל מקום עבודה שיש בו 120 עובדים בתחלופה, אסור שהם יבחרו את שופטיהם. זה מפחיד. איילת שקד תמליץ על פאשיסטים; מוישה כחלון מחובר מדי לקהילה העסקית, יש לו יותר מדי חברים שם; רוברט אילטוב יבחר במי שאביגדור ליברמן יאמר לו, עם המלצה לזכור ולא לשכוח את החברה פאינה; נורית קורן תבחר במי שבנימין נתניהו יורה לה לבחור, כי ייתכן שהסמנכ"ל שדאג לו לבתים יגיע למשפט, ובסיירת לא מפקירים פצועים בשטח. אם כי ביבי כבר החלים מהסיירת מזמן, ודקר לא מעט חברים בגב, והפקיר אותם לדמם, בשטח.

- ציפי חוטובלי, או ההולוגרמה שלה, חוזרת למקורות בגרוזיה. היא מאיימת על העולם, שלא יממן ארגונים שמזוהים עם שמאל. ומה קורה עם ארגוני ימין? זה מותר? ומה קורה עם שלדון אדלסון? זה מומלץ? אישה ששולחת את בעלה להתבזות בתוכנית ריאליטי מוזיקלית, כאשר יכולתו בתחום לא מתאימה למועדון קריוקי של שיכורים בהירושימה, מאוד מסוכנת לדעתי. ולדעתכם?

-המינהל האזרחי באיו"ש, שמאשר בניית כאלף יחידות דיור בהתנחלויות. אכן פנינו להסדר אזורי. בטוח שהג'מעה של אבו מאזן מאושרת מהמחווה הזאת למתנחלים, זה ממש יקדם את התהליך. במקביל יאושרו כמה עשרות מבנים בלתי חוקיים של החבר'ה של זמביש, בונה הארץ. השלום כבר כאן בסביבה, הוא יגיע בטח אחרי הצום. תקפידו להשאיר דלת פתוחה.

 -רן דנקר הומו. אין לי בעיה עם זה, שיהיה מאושר. אבל מטרידה אותי השאלה מה בדיוק הוא עשה עם המאמי הלאומית, נינט? האם מערכת היחסים ביניהם גרמה לו לעבור קבוצה? ומה זה עשה לנינה? ומה זה עשה למיליוני גברים שמפנטזים עליה? מעניין, לא?

-מקבץ מעולה של תורה. עבריין מין בישיבה הפך למנהל בישיבה אחרת; רב'ה בצפת אנס ילדים בכויילל; רב'ה אחר הורשע כבר ונשלח לתשע שנים באגף התורני באיזה כלא. זה רק מקבץ מקרי. מה קורה שם? חשבתי שהם רק עסוקים בלימוד כדי לשמור על העם היהודי. ויש מאות מקרים של תקיפות מיניות, שהם פוחדים לספר עליהן. העיקר שהם בטוחים שהם היהודים האמיתיים. זה מה שהם עושים בכסף שלנו? מתעללים בקהילה שלהם? ומי יפסיק את האסון הזה? רק המשיח.