לא ברור מה פשר ההתנגדות במחנה הציוני למהלכים אפשריים של הרצוג להיכנס לממשלה. כל אדם סביר מבין שחייבים לשנות את הרכב הממשלה כדי לשנות את מדיניותה. מי שלא מוכן להתכופף כדי לרצות את רחשי הלב של הציבור (תערובת של פחדים, בורות, גזענות, עוינות ופטריוטיזם מיליטנטי), שיתכבד ויצטרף למאמץ לבנות שמאל נקי יותר, ויש כבר מהלכים חוץ-פרלמנטריים בכיוון. השאלה הפרקטית היא לא האם הרצוג מתכופף (והוא מתכופף), או אם מרצ תשב עם נתניהו, ליברמן ולפיד, אלא האם נתניהו והליכוד מוכנים לבצע את הצעד הנכון כדי שהמחנה הציוני ויש עתיד, ואפילו מרצ, יוכלו לשבת בממשלה. הצעד הנכון הוא לאו דווקא כיבוש שמיבוש או הסרת התנחלויות, אלא מהלך מינורי אבל ברור דיו שיעיף את הבית היהודי.
הקפאת הבנייה הנוכחית היא בלוף, והקרב הוא על הסכמה לניהול מו״מ עם אבו מאזן שכולל לוח זמנים ושרטוט גבולות. נתניהו כבר ביצע שני צעדים. בירך את אבו מאזן אישית לרגל עיד אל-פיטר, ואמר לנציג בית אל, בישיבה שעסקה בהריסת בנייה על אדמה פלסטינית פרטית, כי הוא דואג למדינה ולא לעיירה שלו. אני מניח שהמתנחלים מניחים שניתן לעכב את רוע הגזרה עם עוד סיבוב ריקודים של עוצו עצה ותופר ותחמון פסאודו-משפטי, אבל גם לתעלולים האלה יש תאריכי תפוגה בסוף.
גם אם סיעת הבית היהודי מאוהבת בשררה שנפלה עליה, לא ברור כמה צפרדעים היא תוכל לבלוע. גם אם ניתן להמשיך ולשמן את עסקני יש״ע ובמקביל איזה ח״כ סמוטריץ', יריב או יוגב יגבבו חוקי גזע ולאום, הרבנים וצעיריהם שקונים את דבר אלוהים ככזה ראה וקדש, אלה לא יניחו להם לשבת בממשלה.
לוח הזמנים המדיני (חרם, בית הדין בהאג, הכרה באו״ם וכס הוא מהיר מזה של לוח הזמנים שדרוש לממשלה כדי להוכיח שהיא ״חברתית״, כולל הבטחות כחלון, והוא הראשון שאמור לדעת את זה ולחבור ללפיד תחילה ולהרצוג כאשר יסתבר שניתן להעיף את נתניהו. שלושתם לא שמאל, אבל הם עשויים להיות גויים של שבת עבור השמאל, כפי ששימש בגין שחתם על הסכם השלום עם מצרים על גבולות 67'. ההתנגדות לחבירה לממשלה הזו היא מהבטן. ההצטרפות היא מהראש. למהלך הזה אין קשר לתיעוב, לדחייה ולמחיר האמיתי של התעלולים והנזקים שגרמו וגורמים נתניהו ושות'. זה לא שהם משתינים עלינו מהמקפצה, זה גשם חומצי של חוקים והחלטות שמאכל את שרידי הדמוקרטיה הישראלית הגוועת.
לא צריך להיות מומחה פוליטי או מדיני כדי להבין שממשלת נתניהו הנוכחית הגיעה לסוף דרכה. אין שום דרך בעולם שהממשלה בהרכבה הנוכחי, ימין קיצוני משיחי הזוי, תצליח להתמודד עם מסלול המכשולים הצפוי לה בחודשים הקרובים, וזה לא התקציב. כסף אף פעם לא היה הבעיה של הממשלה, אלא של העניים.