מתנגדיו, וגם מי שאינם כאלה, לועגים לעתים לשר הביטחון משה (בוגי) יעלון מאחורי גבו על ״מרובעותו״, המהולה לפעמים בצדקנות עצמית. אפשר לייחס ליעלון עוד תכונות, אך דבר אחד לא ניתן לקחת ממנו - את יושרו ואת הגינותו. בוודאי בהשוואה לאישים רבים במערכת הפוליטית, שנכלוליהם הולכים לפניהם.
גם מנהיגי הבית היהודי - השרים נפתלי בנט, איילת שקד ואורי אריאל - לא נפקדים מאותה רשימה של פוליטיקאים ערמומיים. הם זועמים על יעלון בשל הוראתו לצה״ל ולמשמר הגבול לבצע את הוראת בג״ץ ולמנוע את המשך הבנייה הבלתי חוקית בבתי דריינוף בהתנחלות בית אל, וגם ההוראה לפנות את המפגינים מהמצודה בסנור (היישוב שא-נור שפונה) מתדלקת את כעסם. אך האמת היא שהבית היהודי בראשות בנט איפסה את כוונותיה נגד יעלון כבר בתקופת הממשלה הקודמת, במיוחד במבצע צוק איתן.
יעלון מוכיח, ולא בפעם הראשונה, כי הוא אדם ופוליטיקאי בעל השקפת עולם ימנית, המקפיד לשמור על החוק ולכבד את בתי המשפט. ״מי שחושב שאפר את החוק - טועה! לא אתן ידי להפקרות״, צייץ אתמול בחשבון הטוויטר שלו, תוך שהוא טורח להדגיש כי ״פעלתי ואני פועל למען ההתיישבות ביהודה ושומרון, כולל בבית אל, והרוב השפוי והממלכתי יודע זאת״.
בין השורות של הציוץ מסתתר מסר בוטה עוד יותר. בעיניו, הבית היהודי, על עשרת המושבים שלה בכנסת וחברותה בקואליציה של בנימין נתניהו, חדלה להימנות עם הרוב השפוי והממלכתי. אפשר להרחיק לכת בפרשנות זו ולהעריך כי לדעת שר הביטחון, בנט ומפלגתו לא שונים בהרבה מנוער הגבעות, מהעמותות להקמת בית המקדש במקום המסגדים שדינם להיהרס, משורפי מסגדים וכנסיות ומכל אותם אלה המכונים ״הזויים״ ו״משיחיים״.
העימות בין שר הביטחון לבית היהודי ממחיש ביתר שאת את הפער - הפוליטי, האידיאולוגי והדתי - בין שר הביטחון, שצמח בתנועת העבודה וגלש בהדרגה לימין בליכוד, למפלגת המתנחלים. יתרה מכך, העימות מדגים את התנועה הטקטונית של ההקצנה ימינה בישראל.
בתהליכים הפנימיים של תנועת הימין הקיצוני אל עבר אופק קיצוני יותר, מושגים כמו חוק, צדק, מוסר ובתי משפט הופכים גמישים מאוד. ראוי לכבדם רק אם הם משרתים את מטרותיהם.
על פי אותו היגיון אנו מוצאים את השר אורי אריאל מתפלל על הר הבית בתשעה באב. שר שעושה זאת נוהג בחוסר אחריות. הר הבית הוא אחד המקומות הנפיצים ביותר על פני כדור הארץ, ושר בממשלה, גם אם הוא מאמין בזכותם של יהודים להתפלל בו, לא צריך להתנהג כאחרון הפוחזים; כמו אותה מתנחלת, אביה מוריס, שקראה ״מוחמד חזיר״ והדליקה השבוע תבערה גדולה.
אך אפשר שהתבערה הגדולה יותר עוד לפנינו. אם אכן יתברר כי אבו מאזן מתכוון להתפטר מתפקיד יו״ר הרשות הפלסטינית במחאה על היעדר התקדמות לשלום, לא רק שלא ירחק היום שמדינית ישראל עוד תתגעגע אליו, אלא שנגלה שהסכסוך הישראלי-פלסטיני מתקדם בצעדי ענק לעבר סיבוב נוסף.