הייתי בשא-נור על גג המצודה לפני עשר שנים כשהורידו אותנו משם בכלובים ועינינו רואות מחזה של גירוש ושל הרס חסר תכלית.
שבתי לשם אתמול עם כ-20 משפחות מגרעיני חומש ושא-נור ועוד כ-100 צעירים. השירה והריקודים בשלוש לפנות בוקר, בקומה השנייה של המצודה, הרעידו את הרי שומרון.
כמה שעות אחר כך הגיע גם הצבא, ובבוקר הציגו נציגיו דרישה לפינוי. המועד נדחה מ־8:00 ל־14:00. נכון לכתיבת שורות אלו, המתיישבים עוד שם. יש להניח שפונו או שיפונו. יש להניח שישובו שנית ושלישית ורביעית, עד שתאושר הקמת היישוב מחדש. כי אין, וגם לא היה בשום רגע, היגיון ביטחוני התיישבותי או מדיני בפינוי היישובים מצפון השומרון.
גם אלו שסברו שצריך לפנות את היישובים מחבל עזה ושצה״ל צריך לסגת מהרצועה מבינים היום ברובם כי ההתנתקות הייתה טעות קשה. אבל גם הם לא הבינו אז ומתקשים להצדיק היום את המצב המוזר בצפון השומרון. צה״ל לא נסוג מהשטח. מעמד האזור לא השתנה - אלו הם שטחי C. רק התושבים היהודים גורשו ובתיהם נהרסו. הערבים לא נהנו משום תוספת שטח. שום תועלת מדינית או ביטחונית לא צמחה לישראל מהגירוש ומהעקירה שם. הדלפות מאחורי הקלעים מסרו כי בתקופת ההתנתקות לחץ הממשל האמריקאי על אריאל שרון לבצע מהלך, סמלי אפילו, גם ביהודה ושומרון, כדי שלא יצטיירו כמי שמשלימים עם ההתיישבות היהודית שם בעת עקירת גוש קטיף. אפשר גם שהמהלך היה מעין מקדמה לתוכנית ״ההתכנסות״, נסיגה מרוב יהודה ושומרון, שרצה שרון להוביל ויורשו אהוד אולמרט התרסק כשהצהיר עליה.
אבל אם התוכנית הגדולה נפלה - מה טעם במקדמה? מכתב הנשיא בוש לראש הממשלה שרון על רקע ההתנתקות, שחסידיה השתבחו בה כהישג מדיני - בוטל כלאחר יד על ידי הנשיא אובמה. אז בשביל מה?
תולדות הציונות, ודאי תולדותיה של ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון, הן היסטוריה של מאבקים ברשויות המדינה, לחץ מהשטח הכופה מציאות על מקבלי ההחלטות. כזה הוא המהלך בשא-נור. אנו עתידים לשוב לשם ולהקים את היישובים שלא היה שום היגיון להחריבם. יש כלים שאי אפשר לתקן וצריך לשבור אותם. ההתנתקות מצפון השומרון הייתה כלי מדיני כזה. צריך לשבור אותו כדי לתקן.