במרחב של המחנה הציוני והשמאל השפוי יש אי שקט מתמשך. רחש-בחש ללא הפסקה. דיווחים על שיחות חשאיות, על גישושים בין-מפלגתיים ותוך-מפלגתיים, על הכנות של אישים שונים הנמצאים מחוץ לפוליטיקה הלאומית לקפוץ לביצה הפוליטית ועל רעיונות להיערכות פוליטית חדשה מציפים את כלי התקשורת. לא בכולם יש ממש, אבל די בהם כדי לעורר תסיסה ולפגוע במחנה המתיימר להחליף את השלטון.

המצב הפוליטי הנתון מעודד את ההתרחשויות הללו מכמה היבטים. העיקרי שבהם הוא שמנהיג המחנה הציוני יצחק הרצוג, אדם אהוד ובעל תכונות והתנהגות חיוביות הרבה יותר מראש הממשלה, אינו מצליח, אולי דווקא בגלל תכונותיו המשדרות רכות ועדינות, להתקבע בתודעה הציבורית כמועמד מתאים להנהגת המדינה, שווה ערך ומעמד לבנימין נתניהו. מנהיג רך ועדין - לא בבית ספרנו.

גם כשהוא מנסה להיראות מנהיג חזק ותוקפני, זה יוצא קצת מגוחך ולא אמין. כשצעק בבחירות בקולו הרך ״מהפך!״ עם יד מאוגרפת קדימה, זה נראה כקריקטורה, לא כמפגן מנהיגות. גם כשהוא תוקף את ראש הממשלה בכנסת, זה רחוק מהדרמות שהיו מייצרים ראשי אופוזיציה לשעבר, ובראשם מנחם בגין. השאלה הנשמעת תדיר, ולאו דווקא מפי אנשי ליכוד, ״מי יכול להתמודד מול נתניהו?״, מבטאת את מצבו של הרצוג יותר מכל.

מצב זה יחד עם הכישלון בבחירות מעוררים מרבצם דובים ואריות בתוך מפלגת המחנה הציוני ומחוצה לה, האורבים להרצוג וממתינים לשעת כושר, קרי הפריימריז הבאים, לזנק ולטרוף אותו, כמקובל במפלגה האוכלת יו״ריה. שלי יחימוביץ', ואולי גם עמיר פרץ, ביחד או כל אחד לחוד, אורבים מבית; אהוד ברק ורון חולדאי מגששים ובודקים את השטח מבחוץ; וגם גבי אשכנזי בהמתנה, הן להחלטה הסופית לגביו בפרשת הרפז והן לראות איזו מפלגה תיתן לו יותר. ועוד לא דיברנו על בני גנץ, במקרה שהבחירות הבאות ייערכו בתום תקופת הצינון שלו. אכן, במארב יש חדש.

לכל זה מצטרפת פרשת משרד החוץ. במהלך תחבולתי הותיר נתניהו את המשרד בידיו, ממתין לשר קבוע, והוא מנופף בו מול הרצוג כאילו היה זה נתח בשר חי ועסיסי מול לוע אריה רעב. הרצוג מזיל ריר, מטפורי כמובן. הוא מת על התפקיד התפור עליו, אך אסור לו לנגוס בו. עד עתה עמד בפיתוי, אבל זה אינו מצליח להסיר מעליו את עננת החשד שהוא, חרף הכחשותיו, מתכוון לזחול עם המחנה הציוני לממשלה.

כל זה פוגע במעמדו כמנהיג המחנה הציוני ואף כי יש לו אחיזה חזקה למדי בתוך מפלגתו, היא עשויה להועיל לו אם הפריימריז ייערכו בקרוב, ולכך הוא כנראה שואף, אבל אם יתקיימו במועדן, 14 חודשים לאחר הבחירות האחרונות, ואז תצטרך המפלגה לבחור את האדם בעל הסיכויים הטובים ביותר להפיל את נתניהו, וזה יהיה סיפור אחר, מסוכן להרצוג.

אז עשויים לצוץ מועמדים המצטיירים כחזקים ומושכים מהרצוג, כמו רמטכ״לים לשעבר או אקס קצינים בכירים וראשי זרועות ביטחון שונים, ואלה יש להם, ללא הצדקה ממשית, קרדיט מוגבר בעיני הציבור, שאינו מתעמק יתר על המידה בחסרונותיהם ובמידת התאמתם לתפקיד החשוב ביותר בישראל. פלאפלים לך - מנהיג תהיה לנו.