הייתי אתמול בין הצועדים עם הקהילה הדתית הגאה בירושלים. בשלב מסוים, כשהיינו בדרך לגן הפעמון, שמנו לב להרבה אמבולנסים וניידות משטרה שצופרים ונכנסים במהירות בין הצועדים. באותם רגעים לא באמת הבנו מה קורה.
 
השוטרים ביקשו מאיתנו להתרחק לשוליים. רק אחרי שאנשים אחרים התקשרו אלינו כדי לבדוק אם אנחנו בסדר וסיפרו על מה שקרה, הבנו הכל, והתחושות היו קשות ביותר. התחלנו לצעוד במהירות לכיוון גן הפעמון, ומשם החלטנו להמשיך למשמרת מחאה בכיכר ציון.

כאנשים שמשתייכים לקהילה הדתית, מאוד קשה לנו. הקונפליקט הוא רב, משום שהמעשה בוצע על ידי אדם דתי ומאמין,  דבר שמעורר בציבור הכללי איזושהי מחאת נגד או שנאה כלפי דתיים. גם על זה אנחנו, כחברים בארגונים דתיים, מעוניינים למחות. הרעיון ברור: ניתוק מוחלט בין דת ואמונה לבין הומופוביה.
 

חשוב לנו להראות שהתורה מתנגדת לשנאה ולאלימות. זו הסיבה לכך שצעדנו כל השנים עם חברי הקהילה הגאה ואתמול החלטנו להשתתף במשמרת המחאה.
אנחנו עדיין קצת מבולבלים.

כמובן, ישנם דברים שנצטרך לעשות בהמשך, אבל אתמול הכל קרה כל כך מהר ולא היו לנו אפילו חמש דקות לשבת ולגבש תוכנית פעולה. הכל נעשה מעכשיו לעכשיו. התחושות סוערות ביותר, אבל ממשיכים הלאה. בשביל כל מי שצריך אותנו בחברה הדתית.