הקלות שבה הופכת הדת למכשיר שנאה, בלתי נתפסת. כן, כל דת. אנו מכירים מקרוב, על בשרנו, את אימי האסלאם הקיצוני. אנו מכירים מקרוב מאוד את טירופה של היהדות המשיחית.

משיחיות היא משיחיות בכל דת, שפה או מזג אוויר. כשזה צומח אצלנו, זה מכעיס ומכאיב שבעתיים. חוט אחד מקשר בין הדוקר (הסדרתי) ממצעדי הגאווה, מצית כנסיית "הלחם והדגים" ומתפרעי "בנייני דריינוף". הדת המשיחית היא הלחם והחמאה של התופעות הללו.
מצעד מפואר של מגנים ומזועזעים ניפקה המערכת הפוליטית אתמול בערב. צקצוקי לשון יש לנו בשפע. אלה לא ישפרו את המצב. מה שאנחנו צריכים זו מנהיגות ברורה, נטולת כפל לשון וחפה מצביעות. למרבה הצער, כזו אין בנמצא.
מה שנותר זה להמשיך לגלוש במדרון החלקלק. אבותינו רצו להקים כאן מדינה שפויה, ליברלית, סובלנית. יצא להם הפוך. יום אחרי שחבר כנסת נבחר קורא לעלות עם D9 על בית המשפט העליון, עולה פנאט שטוף שנאה עם סכין על מצעד של שלום. בשם אלוהים, כמובן.