1. עסקת קרדיט
נתחיל בבשורות הטובות. לאחר אין ספור הקדמות, דחיות ושוב הקדמות יובא סוף־סוף תקציב המדינה לאישור הממשלה ביום רביעי הקרוב. יממה קודם לכן ידונו השרים בנושא רפורמות, אבל הבשורה החשובה יותר היא שהגירעון לא יעבור את ה־3%. זה ימנע מהאוצר את הצורך להסתכסך עם חברות דירוג האשראי.
שאר החלקים בתקציב הם חלטורה נטו שהושגו בשבוע האחרון במאמץ מרוכז.

רגע לפני סגירת העיתונים, הוזמנו הכתבים הירושלמים לתדריכים טלפוניים על אודות הרפורמות בתקציב. מדובר ב־29 סעיפים שונים כמו חוקי נדל״ן, מיסוי, בנקאות וצרכנות שהוגנבו לחוק ההסדרים מתוך הנחה מוצדקת שהסיכוי לצלוח בשלום את מלחמת ההתשה הצפויה להם, לו היו מובאים לכנסת, הוא אפסי. ככה לא בונים תקציב.
אם התקציב שתכנן יאיר לפיד בסוף 2014 כונה ״התקציב החברתי ביותר שהיה בשנים האחרונות״, את תקציב משה כחלון אפשר לכנות כיצירתי ביותר שהיה אצלנו, במובן הרע של המילה. האשם העיקרי הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבניגוד להבטחותיו כפה על שר האוצר התחייבויות קואליציוניות גבוהות ממה שהכלכלה מסוגלת לעכל.
איך בכל זאת מממנים חריגה מהגירעון הגבוהה מ־10 מיליארד שקל? הראש החרדי ממציא לנו פטנטים.
השבוע עסקה התקשורת ב״תוכנית החיסכון״ לילדים שיזם כחלון וקשרה לה כתרים. ראשית לענייני קרדיט: הרעיון נהגה במקור על ידי יצחק הרצוג, שכיהן כשר הרווחה לפני חמש שנים. אז זרקו אותו מכל המדרגות. גם את הצעת החוק שלו, שהוגשה בתחילת הקדנציה, גרסו ללא היסוס. טרמפ על הרעיון, היצירתי יש לומר, תפס ח״כ אלי אלאלוף. בדוח העוני שהגיש לפני שנה הוא כינה את רעיון החיסכון ״מענק העצמה״.
בימים האחרונים מישהו באגף התקציבים, יצירתי במיוחד, גלגל מחדש את הרעיון. הוא צץ לא משום שעתיד ילדי ישראל היה חשוב (אולי גם), אלא בעיקר משום שמענק החיסכון יחסוך לקופת האוצר הוצאה שוטפת של 2.5 מיליארד שקל בתשלומי קצבאות הילדים.
הח״כים החרדים משה גפני ואריה דרעי זרמו מיד. יעקב ליצמן שיחק אותה קשה להשגה, אבל בסופו של דבר השתכנע שבבית הכנסת שבו הוא מתפלל יתקבל הרעיון במחיאות כפיים. כחלון שיחק אותה פעמיים: גם קיבל קרדיט על הרעיון היפה וגם חסך בתקציב. מה יקרה עד 2017, מועד פתיחת התוכניות, אלוהים (תרתי משמע) גדול.
אלא שנאה דורש, נאה מקיים. שר האוצר עצמו ייאלץ לפרוס לתשלומים (שניים־שלושה) את העלאת שכר חיילי החובה בשווי של 1.3 מיליארד שקל, והופ - נפתרה הוצאה תקציבית נוספת של כ־900 מיליון שקל.
הלאה: אתמול, בפגישות בין שר הביטחון לנתניהו התברר כמעט סופית שדוח לוקר אינו ישים במשמרת התקציבית הנוכחית. במקום תקציב של 59 מיליארד שקל, ייאלצו במערכת הביטחון להסתפק ב־2־3 מיליארד שקל פחות. דומה כי היצירתיות החשבונאית בעניין תקציב הביטחון הרחיקה לכת. קשה להאמין שרואה חשבון של חברה ציבורית היה מסוגל להגיש מאזן עם תעלולים פיננסיים כאלה.
הסיפור נוגע לעניין פינוי מחנות צה״ל מהמרכז ולמעבר לעיר הבה״דים בדרום. כדי לפתור את המחלוקת בשאלה אם ההוצאה תירשם בספרי התקציב או מחוצה לו, שלפה החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי־בויאנג׳ו, רעיון מדהים: ההוצאה של 3.5 מיליארד שקל תהווה ״קופסה שחורה״ שתועמס על רשות מינהל מקרקעי ישראל, שאינו גוף חוץ תקציבי.
רשות המקרקעין תקבל בחזרה את הכסף בעוד שנתיים־שלוש עם מכירת הקרקעות שיתפנו בעקבות פינוי המחנות.
אין זו הפעם הראשונה שבה ״התרגיל״ הזה משמש להלבנת תוספות לתקציב הביטחון.
תוספת של מיליארד שקל לתקציב הביטחון ניתנה לפני כשנה על חשבון התחייבות צה״ל לפינוי שדה דב. אלא שהפעם ״התרגיל״ נעשה בענק והמשמעות התקציבית היא מרחיקת לכת.
הלאה. פתרונות יצירתיים נוספים הם הקדמת הוצאות משנת 2016 עתירת ההוצאות, לשנת 2015 עתירת העודפים. ולבסוף גם שרי הממשלה ייאלצו להתפשר.
לא רק שלא יקבלו (כמו משרד הרווחה, החינוך, הבריאות והמשרד לביטחון פנים), אלא אף יידרשו לקיצוץ רוחבי כואב של 3 מיליארד שקל. אבל מה זה בהשוואה לזכות להמשיך לשמור על מקומות הישיבה בכיסאות העור שסביב שולחן הממשלה.
 
2. הנגידה השקטה
באמצע השבוע זומנה הנגידה קרנית פלוג לפגישה עם שר האוצר. בישיבה השתתפו שרת המשפטים איילת שקד, מנכ״ל האוצר שי באב״ד, הממונה על התקציבים אמיר לוי והממונה על שוק ההון דורית סלינגר.

נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג. צילום: נתי שוחט, פלאש 90
 
כחלון רצה לדון בגורל חוק נתוני האשראי שיקר כל כך ללבו. הוא הסביר שאחרי שההצעה כבר נלעסה באין ספור ועדות, מה שנותר הוא ליישם. ״אם היא לא תובא לחוק ההסדרים, אין סיכוי שהיא תיושם בהליך חקיקה רגיל״, הבהיר. פלוג הנהנה בראשה ונתנה לכחלון את ההרגשה שאם בנק ישראל יהיה בתמונה ומהלכי האוצר יתואמו איתו, היא לא תתנגד לאישורו בחוק ההסדרים. פלוג אמרה את הדברים אף על פי שלפי ההצעה, מאגר נתוני האשראי לא יהיה באחראיות בנק ישראל, אלא יישאר באגף שוק ההון באוצר.
כחלון יצא מהפגישה מחויך ומצב רוחו השתפר באחת. מומחים לענייני פלוג מסבירים שהיא יודעת לתת לאנשים את התחושה שתזרום איתם אם ישתפו איתה פעולה. הסכמתה חשובה מאוד: בממשלה מקרטעת זו, הנהון הסכמה מהנגידה כמוהו כחותמת בד״ץ.
ועדיין יש המנסים להמעיט במעמדה הציבורי. יש שטוענים שהנגידה אינה נחרצת מספיק בקרב על התקציב, ביישום מסקנות ועדת לוקר, בנושא משק הגז ושוק הנדל״ן. גם טענות שמדיניותה המוניטרית מחלישה את הדולר ואת הייצוא לא חסרות.
הטענות בעניין חולשת הדולר ושוק הנדל״ן מוצדקות. פלוג לא מספיק נחרצת בהפעלת כלי מדיניות שידכאו את השקל. היא מקיימת שיחות בנושא בצורה שוטפת עם נשיא התעשיינים שרגא ברוש.
החלטת השבוע להשארת הריבית ללא שינוי על 0.1% תמוהה. היום ברור שציפיות האינפלציה בירידה בגלל ירידת מחירי הסחורות בעולם (ובעיקר הנפט) והמשך חולשת הדולר. גם רמז קל שלנוכח הנתונים תבחן הנגידה שימוש בכל הכלים המוניטריים, היה עושה את העבודה. מתקבל הרושם שפלוג המתינה להחלטת הריבית של הנגידה האמריקאית (התקבלה שלשום) יותר מאשר לעמדת חברי הוועדה המוניטרית. למרות זאת, הביקורת על תפקידה כיועצת הכלכלית לממשלה עושה לה עוול.
פלוג עושה את העבודה בעיקר מתחת לשולחן. ללא עמדתה הנחרצת בעניין אי חריגה ממסגרת הגירעון, נתניהו וכחלון לא היו מהססים לפרוץ את המסגרת מעבר לתקרת שלושת האחוזים.
איך אני יודע את זה? בין השאר בזכות פגישה נוספת של פלוג עם יו״ר ועדת הכספים משה גפני. בין השניים קיימת הערכה מקצועית עצומה. פלוג זימנה את עצמה בשבוע שעבר לפגישה ופתחה אצל הרב את סגור לבה בנושאי תעסוקת חרדים (שביעות רצון מהשיפור במצב), בעיית הייצוא וגם בעניין הגירעון.
גפני הסביר בשיחת טלפון ארוכה שקיים עם נתניהו לפני נסיעתו לקפריסין, שפריצת מסגרת הגירעון היא בעייתית ושיתקשה להעבירה בוועדת הכספים. בעקבות כך פסקו בימים האחרונים הזמירות על העלאת הגירעון ל־3.3%־3.4%.
טוענים שפלוג חרדה לגורל המערכת הבנקאית? מצוין. אפילו כחלון הספיק להבין שתחרות בבנקאות היא לא עניין שמייצרים מהרגע להרגע. אפילו התחרות בענף הסלולר לא נולדה בתוך יום אחד.
בניכוי כל האמירות הפופוליסטיות הנוגעות לבנקים, תשואה על ההון בבנקאות הנמוכה מ־10% אינה בשמיים, לפחות בקנה מידה של הבנקאות הבינלאומית שחולצה במשבר 2008. הנגידה מחליטה לגופו של עניין. עובדה שעם עניין הפרדת חברות האשראי מהבנקים היא מסוגלת לחיות בשלום, אף שמבחינת הלקוחות ההרפתקה עלולה להסתיים בבכי. ראו כיצד זינקו העמלות לאחר שקופות הגמל הופרדו מהבנקים.
3. הנסיכה המתמוטטת
״כיצד התקבלה ההחלטה של הממונה על ההגבלים. זה נראה כמו חלם״, תמהה ח״כ איילת נחמיאס־ורבין (המחנה הציוני). ״מדוע הממונה לא הפגין את אותה יצירתית כמו במתווה הגז״, התריס ח״כ דב חנין (הרשימה המשותפת). ״יש למנוע מצב שבו הניתוח הצליח אבל החולה ימות. נעשה את כל המאמצים למנוע פיטורי 400 עובדים״, התחייב איתן כבל (המחנה הציוני), יו״ר ועדת הכלכלה.
כל המשפטים הנחרצים הללו נאמרו במהלך ישיבת ועדת הכלכלה השבוע שזומנה לבקשת ח״כ נאוה בוקר (הליכוד). לפי אופי הציטוטים, אפשר היה לחשוב שהנושא המדובר היה ענייני הגז, שהממונה פרופ' דיוויד גילה עסוק בהם עד מעל לראש. אבל לא. הדיון הפעם עסק בגורל מלון ״הנסיכה״ באילת, שגם בו היה מעורב הממונה. בסאגת מתווה הגז וכן בטרגדיית המלון נזרקו לחלל האוויר ססמאות כמו ״ריכוזיות״, ״תחרותיות״, ״טובת הצרכן״ וכו'.
אבל אם מלון ״הנסיכה״ ייסגר, מי שישלמו את מחיר מדיניות ״הריכוזיות״ הם 400 מעובדיו שילכו הביתה. על עניין מתווה הגז והנזק למשק כתוצאה מהיפוך מדיניות הממונה נכתב כבר הכל. מודל התחרות במשק הגז והתחרות המיוחלת במלון ״הנסיכה״ הם בגדר ססמה. בשני המקרים לא תושג התחרות המיוחלת בפתרון בית ספר. צריך להעיף את המשקפת שבמגדל השן ולהביט על המציאות בגובה העיניים.
סיפור ״הנסיכה״ הוא זה: המלון, שבשליטת משפחת טסלר, נקלע לקשיי נזילות בעקבות חוב של 160 מיליון שקל לבנק הפועלים. בשנת 2011 נחתם בין רשת ישרוטל לבעלי המלון הסכם לניהול הרשת. התוצאה החיובית הייתה מהירה מהצפוי. תפוסת המלון גדלה מ־50% ל־62%. המחירים עלו בשוליים מ־600 שקל לחדר ל־620 שקל לחדר. בישרוטל, בעצת יועציהם המשפטיים, לא חשבו שיש מקום להביא את ההסכם לאישור הממונה, כי בעצם אין מדובר בקנייה.
הממונה גילה חשב אחרת וטען שה הסכם יגדיל את ריכוזיות ענף המלונאות באילת, כיוון שישרוטל ורשת פתאל כבר החזיקו ב־51% מהשוק האילתי ויפעלו כמונופול. חששו העיקרי היה מאפשרות הקפצת המחירים בחודשי הקיץ. 
בשלוש השנים שמאז התנהלו דיונים אינסופיים מול הממונה. ישרוטל פנתה לבית הדין להגבלים כדי להעביר את רוע הגזירה. בשלב מסוים חזרה בה לאחר שהגיעה למסקנה שאי אפשר לנצח בבית הדין. כולם ניסו לשכנע את גילה שהוא טועה. אפילו הממונה על ההגבלים לשעבר דרור שטרום, הידוע בעמדותיו הנציות בעניין משק הגז, טען בשם ישרוטל שההסכם לא יפגע בתחרות ושההחלטה למנוע את העסקה אינה הגיונית.
אלא שזה לא עזר ובעקבות כך הוחלט להעמיד את המלון למכירה. בעסקה התעניינה רשת מלונות ״טמרס״ (הבעלים של מלון ״דניאל״) בשיתוף חברת הפניקס. אלא שבנק הפועלים לא התלהב וטרפד את המהלך. עמדת הבנק כנושה הייתה שרשת ישרוטל היא המתאימה ביותר לתפעול ״הנסיכה״, ושזהו הסיכוי הטוב ביותר להחזר החוב ולהמשך קיום המלון. הפתרון גם התאים לעובדי המלון. בגלל הסחבת הסכים הממונה לתת פסק זמן לפתרון, והמועד האחרון למכירה נדחה לסוף אוקטובר.
את מהלך המכירה יוביל עו״ד ליפא מאיר, שמונה בעקבות דרישת בנק הפועלים ככונס המלון. על ישרוטל ורשת פתאל תיאסר ההתמודדות. ברכישת הרשת מתעניינים גורמים מענף התיירות כמו האחים נקש מארקיע, רשת המלונות האילתית ״אסטרל״ ואפילו גל נאור, בתו של יצחק תשובה. עם כל הכבוד לכל אחד מהקונים הפוטנציאליים, לא ברור מדוע יצליחו היכן שמשפחת טסלר כשלה.
בדיון בוועדת הכלכלה התברר שבענף התיירות מתנגדים נחרצות לעמדת רשות ההגבלים להליך המכרז. אותם לא מעניינות ססמאות כמו ״ריכוזיות״, ״תחרותיות״ או ״מונופול״. הם מתעניינים בגורל המלון והעובדים. ראש עיריית אילת, מאיר יצחק־הלוי, אמר בדיון: ״החלטת הממונה שגויה והיא ראויה לבחינה נוספת. מלון שמפונה הופך למפגע תברואתי ופוגע בעיר״. מנכ״ל לשכת התיירות הנכנס יוסי פתאל: ״עמדת הרשות נטועה בחוסר הבנה עמוק של תחום התיירות. המחשבה כאילו אילת היא שוק בפני עצמו מופרכת. התיירים באילת הם לא קהל שבוי״.
עו״ד יעל שיינין מהרשות (הממונה עצמו לא הגיע) ציינה שהרשות פועלת לצמצום הריכוזיות במלונות באילת בגלל המחירים הגבוהים שמשלמים הצרכנים. לטענתה המלון לא ייסגר כי בעוד שבועיים יתקיים המכרז לרכישתו.
אז מה היה לנו? אותם ח״כים שבעניין ״מונופול הגז״ הגנו בלהט על הממונה שדרש את פירוק המונופול, התקוממו נגדו כשמדובר בפירוק ״מונופול״ בתי המלון באילת. ועל כל זה נאמר שהכל תלוי בנסיבות ובשאלה מה מצטייר טוב יותר בעיני הציבור.
 
4. פועלים בשבילך
משהו מתחיל לזוז בענף הבנייה. פעם, כשהארץ נבנתה כחול־לבן, כתבה נעמי שמר את השיר ״יש לך פה עניין עם פועלי בניין״. בעקבות המתרחש ב־20 השנים האחרונות צריך להוסיף לשיר: ״יש לך פה עניין עם פועלים פלסטינים, רומנים או סינים״.
אז נכון שבאתרי הבנייה מסתובבים עדיין כ־5,000 פועלים סינים ויותר מהם פלסטינים, אבל יותר ויותר ישראלים מתחילים להיראות על הפיגומים. מיד אחרי החגים ובעקבות פיילוט מוצלח, תשיק הסתדרות פועלי הבניין בשיתוף משרד הכלכלה והתאחדות בוני הארץ קורס השכרה מקצועית ל־2,000 ישראלים המתעניינים בענף הבנייה. הלימודים יימשכו שלושה חודשים, וההכשרה בשטח תארך שלושה חודשים נוספים.
יזמי הקורס יממנו 75% משכר הלימוד בקורס (19 אלף שקל). חיילים משוחררים יקבלו מלגה מלאה. למשתתפים מובטחת עבודה באחת מחברות הבנייה. למוכשרים שבהם יוצע מסלול כמנהלי עבודה. בענף הבנייה חסרים 3,000 מנהלי עבודה. את המהלך מובילים יצחק מויאל, יו״ר הסתדרות עובדי הבנייה, והקרן לעידוד ענף הבנייה.
האם אפשר לומר שבעיות ענף הבנייה נפתרו? אני שואל. מויאל: ״מוקדם לקבוע את זה, אבל אפשר בהחלט לומר שאנחנו בדרך הנכונה. אני קובע מבלי להתבייש שהכשרת ישראלים לענף הבנייה היא ציונות במלוא מובן המילה. יש כאן תרומה לכלכלה, לצמיחה ולחברה. המדינה זנחה את ההכשרה הטכנולוגית ואת בתי הספר המקצועיים ואנחנו נכנסים במקומם. לו הממשלה הייתה משקיעה פרומיל אחד בלבד מתקציב התשתיות בבנייה, ניתן היה להגיע לעוד אלפי הכשרות.
״בנוסף פעלנו לצמצום פערי השכר. באחרונה חתמנו על הסכם קיבוצי המבטיח שכר מינימום של 5,600 שקל. ההסכם לא מפלה ויהיה רלוונטי גם עבור עובדי הקבלן, שאלפים מהם מועסקים בבנייה, וגם לעובדים הפלסטינים״.
האם הפלסטינים אינם מופלים לרעה?
״מה פתאום. הם מקבלים אצלנו יחס שוויוני לחלוטין כולל תנאים סוציאליים ואפשרויות קידום. רק בשבוע שעבר הסתיימה ברמת גן השתלמות מקצועית לעובדים פלסטינים״.
על רמת השכר המשולמת בענף מוסיף מויאל: ״הבוגרים יכולים בתוך שנתיים וחצי להמשיך למסלול מנהלים. צעיר בגיל 25 יכול להגיע לשכר של 10,000 שקל בחודש. שכר המינימום הועלה ל־5,600 שקל. חלק ממנהלי העבודה הסינים מגיעים ל־20 אלף שקל לחודש. מנהל עבודה ישראלי ירוויח 25 אלף שקל. ועדיין לא הזכרתי את כל התנאים הנלווים״.
״אני יכול לקבוע חד־משמעית שישראלים חוזרים לענף הבנייה. זה נכון שבחלק מ'המקצועות הרטובים', כמו טיוח וריצוף, ימשיכו להעסיק פלסטינים ועובדים זרים, אבל יש עוד 39 מקצועות בענף שהישראלים מועסקים בהם״.
אז מדוע נהגו לומר שהישראלים מפונקים ומוצלחים פחות מהסינים ושלענף מגיעים הפחות־מוכשרים?
״אני חייב לנפץ את הסטיגמה. אין הבדל בין אשכנזים לספרדים, ולענף נוהרים כולם. לפיילוט שעשינו הגיעו מועמדים מכל גוני הקשת. המיזם הוכיח שישראלים מוכנים לעבוד בבניין. אני גאה בהחזרת הישראלים לענף. גם הסינים לא היו בהתחלה מנוסים ותוך כדי הכשרה הם הצליחו. סיני בא והולך. לעובד ישראלי, ענף הבנייה הוא העתיד. כיום מועסקים 220 אלף עובדים: 42.5 אלף פלסטינים, 5,000 עובדים זרים והשאר ישראלים. אני מקווה שבעתיד כולם יהיו ישראלים״.
 
אני מבין שבממשלת סין מונעים מפועלים חדשים להגיע לישראל מסיבות פוליטיות. מה הסיפור?
 
״בהתחלה הגיעו אלפי עובדים דרך חברות כוח אדם. ממשלת ישראל ביקשה לשנות את המצב ולחתום עם הממשלה הסינית על הסכם ישיר. סין לא מוכנה לשלוח עובדים, כי היא דורשת התחייבות שהפועלים לא יועסקו מעבר לקו הירוק. עם בולגריה, רומניה וטורקיה לא היו בעיות. השאיפה שלי היא להפסיק לנצל עובדים דרך חברות כוח אדם ושכל העובדים יועסקו במישרין״.