בשבת האחרונה דמעתי בשל שפך דם נקיים. גם אם הייתה ״מטרה״ מאחורי הרצח - שנאה לחד־מיניים, שנאה לערבים - רצח הוא רצח הוא רצח. לאט־לאט אנו מקבלים דימוי של חקייני דאע״ש עלובים.



ההיסטוריה של העם היהודי בזמננו רוויה הוצאות להורג. היו הוצאות להורג של יהודים על ידי יהודים בעיקר לפני קום המדינה, כאלה שבוצעו על ידי ארגוני ההגנה, אצ״ל ולח״י. המוצאים להורג היו חשודים בבגידה על סוגיה השונים, לא תמיד מוצדקים, לא תמיד נכונים. חלק מהמוצאים להורג טוהר, אם בהתייעצות משותפת של נציגי הארגונים שהתאזרחו במדינת ישראל ואם על ידי כל ארגון בנפרד, אבל הרוב הגדול הוצא מחוץ למחנה, ומדינת ישראל לא השכילה להקים ועדה שתיקח על עצמה לבדוק כל מקרה לגופו. אולי כך היו מטוהרים כמה וכמה מן המוצאים להורג מאשמת בגידה. אני יודע בוודאות שמשפחות לא מעטות כואבות על כך עד היום הזה.



וכמו שנבדק עניינו של מאיר טוביאנסקי, שהוצא להורג בידי בית דין שדה צבאי ב־1948 באשמת בגידה, וטוהר לאחר מותו (ועכשיו מוקרן סרטו של ההיסטוריון מיכאל בר זוהר המשחזר את סיפורו), כך היה מן הצדק לבדוק את סיפור הוצאתו להורג של משת״פ ערבי ענק: עלי קאסם, שגם הוא דורש פענוח בדרג ממלכתי. איסר בארי, האחראי על הוצאתם להורג של השניים, סיים בבושת פנים את תפקידו כמפקד הראשון של המודיעין הצה״לי הישראלי. רק בבושת פנים ולא עונש כראוי.

חיסולה של אוניית הנשק של אצ״ל אלטלנה ביוני 1948 בתותח צה״לי התרחש בהחלטה מפורשת של ממשלת ישראל. 19 לוחמים קיפדו את חייהם. שר המשפטים בשנות ה־70, יעקב ש' שפירא, נתבקש על ידי אישים מעורבים, ישראל גלילי ומנחם בגין, להקים ועדת חקירה ממלכתית, אך דחה את הפנייה. ועדיין התיעוד הקיים בנדון מאפשר לפחות בדיקה היסטורית, שכן האונייה עדיין בוערת.

אבל ברגע הזה חובה על שירות הביטחון הכללי - השב״כ - לחשוף את אלה מתוכנו הרוצחים בדם קר ערבים ואת אלה מתוכנו הפוגעים במסגדים. מגואלי דם אלה הם חסרי אלוהים, נטולי מצפון, גם אם הם עטורי פאות ארוכות או נאמני ארץ ישראל. השב״כ הוא המשכו של הש״י, שירות הידיעות של ההגנה, שבתקופת טרום המדינה חטפו בהצלחה לוחמים של אצ״ל ועינו אותם, אף שהיו לוחמי מלחמת שחרור. בוודאי שאין סיבה שלא יהיה ביכולת ממשיכיהם בשב״כ, גוף שחשיבותו עליונה, לשים ידם על בני עמנו הרומסים ברגליהם את הדיבר השישי ״לא תרצח״, האוסר על כל אדם להרוג את זולתו, אדם באשר הוא דם, להעמידם למשפט, לקוות שייכלאו עד ייתמו שנותיהם ולעקוב אחריהם אם ישוחררו קודם לכן - והרי כך קרה עם הנבל שהפליא לתקוע את להב סכינו בצועדי מצעד הגאווה זמן קצר אחרי שחרורו מהכלא. מה קורה אצלכם שב״כ יקר, משטרת ישראל יקרה, האם גם אתכם אנו מאבדים?