הכוח בידיים שלהם

אבל זה לא מה שהוא רצה להגיד. הניסוח של המסמך שעליו התבקשו חברי הכנסת לחתום הוא רפה וקלוש, ומחייב את החותמים בסך הכל לזכור ששוויון זה חשוב. מי שלא מוכן לפעול למען שוויון, אין לו מקום בעצרת כזאת. מלכתחילה היו צריכים חברי הכנסת בעלי הכוח לסרב לנאום, מתוך ענווה. גם אם בלבם פנימה הם מאמינים בחוקים שמקדמים את הקהילה הגאה, ומסיבות פוליטיות מעולם לא הרימו את הכפפה כדי לכונן אותם, אין זה ראוי לנצל את ההזדמנות דווקא עכשיו. המאבק למען הקהילה הגאה ולמען הקהילה החילונית הוא מאבק פוליטי, במובן שבו המפלגה שאתם בוחרים והפוליטיקאים שעומדים בראשה הם אלה שישפיעו על חיי האנשים. הם יחליטו אם נוכל להתחתן, הם יחליטו איך ייראו חיי המשפחה ואיך ייראו הזכויות הכלכליות שיקבלו הלהט״בים. רוצה הימין להתכבד באותו כבוד שזוכה לו מפלגת מרצ על פועלה בקהילה הגאה? שיעשה משהו. מילים זה כיף. אפשר להגיד אותן, להתכוון או לא להתכוון, ואחר כך גם להגיד ״אבל אמרתי!״. הפוליטיקאים חייבים להבין שאם המילים שלהם לא מגובות במעשים, הן לא שוות. הגעתם ללב קהילה כואבת, שחוותה אירוע קשה, שנלחמת כל הזמן. אל תציעו רק חיבוק, תעשו משהו.

ולימנים שמתלוננים שהשמאל תמיד משתלט על אירועים כאלה - יש לי פתרון: תבואו להפגנות. תתפקדו למפלגות הימין, תגרמו לכר שהמפלגות יפעלו למען הערכים שאתם מאמינים בהם. או שתפנימו שהמפלגות שנמצאות בשלטון לא פועלות למען שוויון. לא חייבים לחכות לסכין של אדם אלים כדי לגנות חוסר שוויון ויחס מזלזל. האלימות מתחילה הרבה לפני כן, ממש בתוך הכנסת.