עצרת השלום מלאת הססמאות נגד אלימות ובעד אחדות וסולידריות, שהתקיימה במוצאי שבת בתל אביב, שוב הוכיחה מדוע השמאל הישראלי אינו רלוונטי בעשור האחרון. מחאה, שמארגניה הזמינו את ״כולם״ לגלות אחווה ורעות, הפכה להפגנת שמאל פוליטי מובהק, הבולמת אורחים לא קרואים ודוגלת בסתימת פיות.



אם יש דבר שהנהגת מחנה השמאל כן מצטיינת בו, הרי שזה לקחת נושא קונצנזואלי ולהפכו לנושא פוליטי, נישתי וצר. עוד לא יבש הדם ממצעד הגאווה, וכבר הוציאה הנהגת השמאל פקודה להשתלח במגזרים השונים. אף על פי שמדובר באותו מטורף ששוב הצליח להשתחל למצעד ולדקור אנשים, יו״ר מרצ זהבה גלאון מיהרה להאשים בדקירה את ״ההסתה של הימין הקיצוני״ ואת ״הלך הרוח הציבורי״. התקשורת המסורתית העניקה גם היא רוח גבית לפסטיבל שהשמאל פתח בו. כך, מגיש חדשות ערוץ 2 דני קושמרו סיפק דמגוגיה אנטי-חרדית מול כל מרואיין שעלה מולו: ״עד כמה לדעתך זה מפגע בודד ועד כמה מדובר בשנאה של המגזר החרדי?״ שאל. מגזר שלם - החרדי - הפך בן רגע למגזר מסוכן ואלים, על לא עוול בכפו, תוך שהטוקבקיסטים חמומי המוח ברשתות החברתיות חובטים בו ללא רחם.



הפסטיבל הפוליטי המשיך גם ביום למחרת, עם היוודע החדשה המרה והמחרידה על אודות הצתת בית בכפר ערבי, שהביאה למותו של עולל פלסטיני. אף על פי שלא התקבל שום בדל מידע מהימן על החקירה, עיתונאי מעיתון ״נאור״ כבר הספיק לדרוש מ״מנהיגי הימין״ לטפל ב״מפלצות שצומחות בביתם״; החוקרות המהוללות שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון הצליחו לפצח במהרה את האירוע ולקבוע ש״הטבח״ - כך ממש כתבה יחימוביץ׳ - נעשה בעקבות האירועים בבית אל, ובארגון



השמאל הקיצוני ״שלום עכשיו״ יצאו בפרסום כרזת ענק, שלפיה ״לא ניתן לכם להרוס את המדינה״. נעזוב לרגע את האפשרות שלא מדובר באירוע לאומני, אלא דווקא פלילי, או אפילו ניסיון כושל לזיוף ״תג מחיר״ על מנת להבעיר את השטח, כפי שגילתה המשטרה לא פעם ולא פעמיים. נניח שאכן מדובר בפיגוע מחריד וקשה מנשוא מצד יהודים - זה בוודאי אינו מצריך תגובות המבאישות את ריחו של מגזר שלם, שכמובן מתנגד באופן מובנה ומתנער ממעשים בזויים ומטורפים כגון אלו. השיא הגיע בהפגנה בשבת בערב: הודעת יוזמי ההפגנה לחבר הכנסת ינון מגל וליו״ר הבית היהודי נפתלי בנט שהם אינם רצויים בהפגנה; שריקות בוז רמות לשר יובל שטייניץ, שעלה לנאום; חרדים שלא הורשו להיכנס למתחם ההפגנה בשל מראם; צביעת ידי עשרות מפגינים בצבע דם - באקט מזעזע שהזכיר את הלינץ' ברמאללה - ואגרופים נגד אנשים שהעזו לחשוב מעט שונה מהמקובל במתחם.



״מי שמסית נגד אזרחי ישראל הערבים, שלא יתפלא כי מציתים כנסיות, מסגדים ולבסוף שורפים תינוק חי בשנתו״, הצהיר נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס, תוך שהוא מכתים מחנה פוליטי שלם. מחאות השמאל לרוב מתרברבות ב״חיבור ואחדות״, אך מדובר בחיבור ואחדות של מחנה השמאל בלבד והתבצרותו נגד ״כל העולם״. הפוליטיקה הקטנה, ניכוס הקונצנזוס הישראלי לכדי פסטיבל אישי, הציניות וההון האלקטורלי שממהרים לגרוף בהנהגת השמאל - אלו ועוד מייתרים את מחנה השמאל וגורמים לו לא להוות אלטרנטיבה למחנה הנגדי.