גם אם הגיעו האוצר והביטחון, בלחץ ראש הממשלה, לפשרה בתקצוב הצבא, ברור שמסקנות ועדת לוקר הושלכו לאשפה. הפח מלא בקרעי מסקנות אבודות של ועדות נשכחות שקמו בהוראת נתניהו – ונבעטו בסוף ברגלו הגסה, כי מישהו התנגד להן או לניסיונות ראש הממשלה לפשרה. בנוסח חצי תה־חצי קפה־חצי פרד (שהוא תוצאת פשרה בין סוסה וחמור).



נתניהו: מרשים בקולו, בשיערו האוף־ווייטי, אף שערה לא זזה; משילותו מתבטאת בהפגנת כוחו ואומץ לבו – למשל, בהעפת שופטים מפרס ישראל, או בסילוק (“מצפצף על מה שיגידו”) יו”ר מועצת החשמל, שהתנגדה למתווה הגז - ועד לסירובו לכוונות איילת שקד, שנואת רעייתו, לפצל את תפקיד היועמ”ש. חלש שחזק על חלשים.



הבס הגברי שלו, בסינכרוניזציה עם פניו הנחושות, מעידים כאלף עדי שקר על עוצמתו, מצפונו ואומץ לבו. ר’ התקפותיו הרועמות על הנשיא אובמה (אגב, שמעתם מפיו פעם משהו נגד הנשיא פוטין, הסייען הגדול של איראן וסוריה?). כוחו בהפחדת סביבתו, בהטפת מוסר לעולם, בתאוריות כושלות ובחיזוי העתיד עד למרחק 8 מ”מ. העולם נחלק, בעיניו, לאלה שמפחדים מהם ולאלה שמפחידים אותם.



והוא עצמו, מה זה חושש? מת מפחד. לא מהעתיד הקודר שהתנבא עליו. הוא חושש, הפרנואיד, מהזוממים לרשתו. מי? כולם, חוץ משטייניץ והמה שמו, אקוניס. אפילו ביעלון אינו בוטח. הוא אינו מסתפק בכך שהפחדנים אינם מעזים להתנגד למעשיו ולהחלטותיו הלא רציונליים, כראוי לנבחרים אחראים. והוא חושש מדרישות ה”עשה” וה”אל תעשה” של מיטיבו אדלסון ומתביעות הימין המקצין, המתנחלים, המתנחבלים ורבניהם, נערי הגבעות ותג מחיר, והשותפים הטבעיים בקואליציה, שכל אחד מהם עלול להפילו. אז צריך לרצות, והרבה, את כולם.



אבל הוא לא פוחד מהקמת ועדות. כשצריך להכריע באומץ בין שתי דרישות מנוגדות של שותפיו הטבעיים, הוא חומק אל מחסה הוועדה, מעניק לחבריה שבחר מנדט וגיבוי - ונאלם דום, עד לתגובות על מסקנותיה, כדי לקלוט לאן נושבת הרוח - ואז משליך לזבל את המסקנות, לטובת הצד החזק והמאיים יותר.



לדעתי, כך פרשננו לענייני משילות נחושה, אפשר להכריע את נתניהו בנשקו שלו: הקמת ועדה אובייקטיבית, שתבדוק את התנהלותו כראש ממשלה ומנהיג בשלוש הקדנציות: החל מאחריותו האישית, החלטותיו ומחדליו, דרך שאלת נאמנותו המדינית והאסטרטגית, הבטחותיו, בזבוזיו והתרברבויותיו (הצגת הפצצה באו”ם ואיום תקיפת הגרעין האיראני); חקירת המחויבויות הסמויות והגלויות שלו, לכאורה, לאדלסון, בעבור בצע עיתון; הריב עם אובמה, תומך ישראל ומגנה היחיד; התייצבותו הבוטה לימין הרפובליקנים - מקבץ נאה ראינו שם: טרמפיסטים טראמפיים אווילים - חלקו בהצטרעותנו המתפשטת בעולם; סרבנותו לחידוש השיחות עם הפלסטינים.



וכלפי פנים - ההסתה, הפלגנות והשנאה שהוא מפיץ, האובססיה לחתימת הסכם גז סחטני ונצלני עם המונופול. גם את התעלמותו מסכנות הימין ההזוי והמשיחיסטי (בטלוויזיה בערב שבת התנהגה דניאלה וייס כחנה לסלאו באטרף), וחלקו בליקויי החקירות על הביבי טורס, המעונות ותלונות עובדיו. ומה בדבר פעילותו הנשכחת לביטול עדות מרשיעה, לכאורה, נגד הבנק הסיני שנתבע על ידי משפחות אמריקאיות שכולות, כמלבין כספים לחמאס, תמורת טיול מלכותי בסין, למשפחתו ולו?



אני משוכנע שראש הממשלה, נתניהו וביבי יסכימו להקמת ועדה כזאת. ממילא יזכו מסקנותיה, כרגיל, ל־delete. כי מיתוסים לא נבנים מזוטות, אלא מגדולה ושאר רוח.